קטע שכתבתי ת'אמת

אנשים זה קטע שכתבתי, אני יודעת שהוא ארוך מאוד
אבל לדעתי שווה קריאה
אני נורא ישמח עם תקראו!
מוואה אוהבת אותכם
וקריאה מהנה!

היא ישבה שם בצד
לבד, הביטה בנו, צוחקים ונהנהים..
אוכלים זה בחברת זה.. תוך כדי שיחה עם החבר'ה קלטתי פתאום את
המבט בעניים שלה, המבט הזה היה כל כך עמוק!
כל כך עצוב! יש לה עניים כחולות כל כך יפות, רק עכשיו שמתי לב לזה
רק עכשיו שמתי לב כמה היא יפה יש לה שיער חום מתולתל צבע עור שזוף עניים תכלת ירוק בהירות וגוף מדהים....!
אבל בכל זאת תמיד צחקנו עלייה, היא לא הייתה אחת מהחבר'ה
היא הייתה עוד אחת מאלה שאנחנו צוחקים אליהם..
מכאיבים להם..
המשכתי להביט בה
כאב לי באמת שכאב לי! רציתי לגשת אלייה לדבר איתה
אבל ידעתי, ידעתי שעם אני יעשה את זה
גם אני יהיה שם לבד, מביט בכל החברים שלי יושבים וצוחקים!
אחרי כמה דקות שאנחנו מביטים זה בעייני זה היא הורידה את ראשה במבוכה..
ואני?! אני חזרתי לעניינים שלי, דיברתי צחקתי
אבל מפנים כאב לי, אותו מבט אותו עניים כל כך עמוקות כל כך עצובות
לא יצאו מראשי..
קמתי, בלי להגיד דבר כולם הביטו בי
לא הבינו מה אני עושה
אך המשכתי, הלכתי לאט לאט חושש מעט
ולבסוף נעצרתי, מול שולחנה
מאחורי נשמעו קולם של החברים שלי, שזרקו כמה דברים מעליבים לעברה
הדמעות כבר היו בענייה,
ישבתי מולה
בלי להגיד מילה, מהופנט לאותו מבט, לאותו עצב
הוזזתי את ידי לעבר פנייה חושש מעט, היד רעדה, אך לבסוף הגעתי ללחי ובעדינות ניגבתי דמעה ודמעה..
היא הביטה בי חוששת מעט
לא בטוחה, ואולי מפחדת שגם הפעם זה סתם תעלול שלי..
שוב היא השפילה את מבטה
אך הרמתי אותו עם ידי
מאחורי שמעתי את קולם הלא מבין שלי חברי
"אופק, אופק מה את עושה" צעקו
"מה נדפקת" המשיכו
אבל לא התייחסתי
כל מה שרציתי, זה שאותו מבט,
ישתנה, יהפוך להיות, ללא עצב,
יש לה עניים כל כך יפות
שפשוט הייתי מהופנט וככל שהסתכלתי על ענייה יותר
ככה ראיתי את העצב שמשתקף..
"מה את רוצה ממני?!" אמרה פתאום..
"אני, אני רוצה להיות איתך" גיממתי
היא שתקה מעט
"כה בטח רק אתה אופק, מלך המקובלים שתמיד צוחק עליי, החליט להיות איתי" אמרה לבסוף
שתקתי ידעתי שהיא צודקת, ידעתי כמה צחקתי עלייה,
אבל פחדתי, פחדתי לאבד את חבריי..
היא המשיכה להביט בי
מחכה שאדבר
שאקלל
אבל שתקתי,
חשבתי מעט
"את צודקת, הייתי מגעיל אלייך אני יודע, אבל טעתי פחדתי שעם אני לא אעשה מה שחברים שלי עושים אני יאבד אותם, אני מצטער"
"עם חברים שלך היו מפסיקים להיות כאלה בגלל שלא היית פוגע באחרים, או לא היית עושה מה שהם עושים, הם לא חברים, הם סתם איתך כי את מקובל, בשביל הפוזה, חבר אמיתי היה נשאר איתך בכל מצב" אמרה בביטחון רב, ביטחון שלא הכרתי בה..
היא כל כך צודקת
אני יודע
אבל טעיתי עכשיו אני מנסה לתקן את הטעות..
"אני יודע, את צודקת אני מצטער! אני חייב שתסלחי לי"
אמרתי לבסוף
היא הביטה בי
מהססת מעט
חושבת
ואני?! אני חיכיתי לתשובה
כל כך הייתי צריך שהיא תסלח לי
מאחורי שוב שמעתי את קול חבריי
אך הפעם הם צחקו עליי
עלייה..
קמתי משם בלי להסס פעמיים
הגעתי לשולחן, לשולחן שאמור להיות של החברים שלי..
הסתכלתי לכל אחד מהם בעניים
והפעם הם אלה שהשפילו את מבטם
"אתם, כל כך צבועים! חברים אלעק! פתאום שהלכתי לאחת מאלה שלא מהחב'רה אתם מתחילים לצחוק! עם אתם קוראים לעצמכם חברים תכל'ס אני לא יודע מזה אוייבים, אתם לא סובלים אחד את השני אתם נמצאים יחד רק בשביל הפוזה, ואתן רכלניות בטירוף כל אחת אומרת משו על השנייה אתן מגעילות אותי אתן יודעות?! איך שאתן נמרכות עליו כדי להיות בחברה..
ושלא נדבר על הסיגריות, איך שאתם כולכם מעשנים בכמויות, משתכרים כאילו אין מחר כאילו אתם כבר בני 20, נכון גם אני עד עכשיו הייתי חלק מאותה חברה, אבל לא עוד! חברים נוו...! ביי לכם"
כולם הביטו בי המומים
הם ידעו שצדקתי
אך לא העיזו להודות, הסתובבתי
וחזרתי לאותו שולחן, היא ישבה שם הביטה בי
"אני סולחת" אמרה לבסוף
כל כך שמחתי הייתי מאושר..
"אז דף חדש?"
"ברור" לא היססה אפילו לא מעט..
מאז כל פעם שהייתי רואה אותה הלב שלי פעם בחוזקה
חשבתי פעמיים מה לומר, כן אני יודע אני מאוהב
אוהב אותה עד טירוף,
ואמרתי לה את זה, כן כן אנחנו יחד ומאושרים
כל אותם חברים שלי הודו שהם טעו
הם הפכו להיות חלק מאיתנו,
היא עם הלבב זהב שלה סלחה לאחד אחד,
כולנו השתננו מקצה לקצה
היינו לחבורה אחת אך ללא שקרים
עושים מה שבראש לנו ולא כמו האחרים....
מה שמבט אחד
יכול לעשות לבנאדם?!?!
עכשיו אני מאושר...
וככה בזמן שאני חושב פתאום קלטתי
איך היא ישבה לה שם בצד
הביטה בכולנו, נהנים, צוחקים אוכלים זה בחברת זה
אך היא יחשבה לה שם בצד לבד ראיתי את
המבט בעניים שלה, המבט הזה היה כל כך עמוק!
אך הפעם כל כך מאושר, יש לה עניים כחולות כל כך יפות!
וככה הבטנו אחד בשניה
בלי לחשוב פעמים ניגשתי אלייה
לאותו שולחן שישבה שם לבד..
לאט לאט קירבתי את ידי חושש מעט, רועד מעט, והנה הגעתי לפה שלה משרטט כל חלק וחלק בו
היא התקרבה לאט לאט
חוששת
שירטטה גם היא את פי
ראשנו התקרבנו והתנשקנו!
ואגב אליאן קראו לאותה ילדה ששינתה את חיי, לאותה ילדה בעלת העניים הכל כך יפות!

אנשים קודם כל אני יודעת שזה ארוך
אבל אני חושבת ששווה לקרוא את זה..
אמ...עם שמתם לה הסוף וההתחלה נגמרים כמעט אותו דבר..
אני מקווה שהבנתם את המסר..
תגיבו
והרבה..
מוואה אוהבת אותכם..