+_+_המחשבות של אתמול הן התקווה של מחר_+_+

שוכבת עם עיניים עצומות ומתמלאת במחשבות.

פרחים.
שדה פרחים ענק ובו אני שוכבת.
שוכבת מתחת לשמש הגדולה.
שמש הלטטפת את גופי ברכות,
שמש המחממת אותי מבפנים.

שוכבת לי על הגב וחיוך על פניי.
חיוך של אושר, חיוך שעליו רואים עד כמה החיים הם יפים
חיוך, האומר הכל ללא צורך בשום הגה.

שוכבת תחת שמיים הצבועים תכלת, ללא כל ענן שיהורס את המרקם הרגוע.
מחייכת להוא שם למעלה,
מחכיית בתודה ענקית, ופוקחת עיניים.

פוקחת עיניים, ומוצאת את עצמי ברחוב חשוך.
רחוב חשוך שבו אני שוכבת בסתם איזו פינה.

מביטה למעלה-ירח עגול.
ירח עגול מכוסה עננים אפורים.
עננים אפורים, שכנראה מעידים על גשם שקרב או על סערה לא חמורה.

מרגישה חמימות על פני.
אך אלו רק הדמעות שלא מפסיקות כבר זמן רב.

מביטה למעלה וחושבת.
חושבת אם הוא שם למעלה באמת קיים או הינו סתם המצאה.
מביטה למעלה, מחפשת לו רק כוכב אחד להביע משאלה אחת קטנה.
ובמקום זה רואה רק אפלה.

ושוב, עוצמת עיניים ומתמלאת באותן המחשבות.
ושוב עולה חיוך על פניי.
חיוך של תקווה.