דיאולוג בתוך הראש שלי

אני: למה אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליך? למה אני כל כך אוהבת אותך?
{הוא מסתכל עלי ומחייך}
אני: איך אתה מצליח לעשות לי את זה ככה?
{הוא עדין מחייך את אותו החיוך ומסתכל עליי}
אני: אני רוצה שתלך מהראש שלי ומהלב שלי, עכשיו!
הוא {עדין עם אותו חיוך}: את יודעת שזה לעולם לא יקרה, אני תקוע כאן בתוכך, בתוך המחשבות שלך, בתוך הרגשות שלך. ככה זה יהיה תמיד.
אני: למה אתה לא אוהב אותי?
הוא {משפיל את מבטו}: כי אני אוהב אותה. רק אותה. ונראה לי זה לנצח.
אני: אבל היא לא אוהבת אותך.
הוא: אני יודע, אבל אני עדין אוהב אותה. כמו שאני לא אוהב אותך, ואת עדין אוהבת אותי. את מבינה איך זה?
{הוא מביט לי בעיניים}
אני {מסתובבת}: כן.
הוא {מחבק אותי מאחורה ולוחש}: יהיה בסדר, אני מבטיח לך.
אני {מנגבת את הדמעה שיצאה מעיניי ולוחשת}: לא יהיה בסדר לעולם.
הוא {מלטף לי את הפנים ועדיין לוחש}: את תראי שהכל יהיה בסדר.
אני {לוחשת כמו מסוממת מליטופיו}: אני אוהבת אותך.
{הוא שותק}
אני: למה אתה עושה לי את זה?
{הוא שותק ומתנתק ממני}
{אני מסתובבת}
{מסתכלים אחד לשני עמוק בעיניים}
{אני הולכת...}