*+*הקריצה ששוה זהב*+*

זה היה יום רגיל.. כמו כל יום..קמתי בבוקר שתפתי פנים צחצחתי שיניים.. התלבשתי.. והלכתי לאכול..

כל המשפחה ישבה שם על השולחן.. אחותי עידית..בת השמונה עשרה אימא אבא ואני-רון-לי..כולם שתקו.. אף אחד לא דיבר..

אני- למה אתם שותקים? קרה משוו?
אימא-רון לי נשמה שלי בבקשה בלי הרבה שאלות..
אני-אימא זאת זכותי לדעת אם קרה משוו.. אני גם חלק מהמשפחה..
אימא-את עוד ילדה קטנה בשביל דברים כאלה..
אני-אני לא ילדה קטנה..אני ילדה די גדולה.. כשאת צריכה אותי את אומרת שאני ילדה גדולה.. וכשאת לא אז אני ילדה קטנה נכון?!
אבא-אל תתחצפי ככה לאימא.. היא אימא שלך תכבדי אותה..
אני-גם אתם צריכים לכבד אותי..
עידית-אבא של זהבה מת..
אני-את זה לא יכלתם להגיד לי?
אימא-לא רצינו שהמצב רוח שלך ייהרס..
אני-הוא כבר נהרס.. והלכתי לחדר שלי..

לא היה לי חשק לשבת כל היום מול המחשב.. החלטתי ללכת לקארין החברה הכי טובה שלי..היא גרה קצת רחוק.. אבל נסתדר.. לא רציתי לקרוא לאלי הנהג..רציתי ללכת ברגל..

הלכתי הלכתי..כמעט בכיתי כל הדרך..היו לי דמעות.. אבל ניגבתי איך שהן יצאו..בדרך פגשתי את אודליה וספיר היפות שלי.. והן הלכו איתי לקארין

היה ממש מצחיק אצלה הלכנו אחר כך לקניון וצחקנו ממלא.. הן השכיחו ממני את העיניין..

קבענו ללכת מחר לקאנטרי.. אני הודיה וקארין..

חזרתי הביתה.. הייתי לבד כנראה כל המשפחה הלכה לזהבה..ממש פחדתי להיות לבד..זה הפחיד אותי מאוד.. לא הייתי ממש בקשר עם אבא שלה..למרות שהם קרוביי משפחה שלנו לא הייתי בחיים בקשר אם אבא שלה..החלטתי ללכת לישון..

קמתי בבוקר התארגנתיי והלכתי לקאנטריי..

ראיתי את הודיה וקארין שםם..היה מצחיק מאוודד.. עם קארין רק צוחקים..חח

הודיה אוהבת את מוטי.. היא נכנסה איתו לסאונה ודיברה איתו..
אני הייתיי בחוץ כדי לשמור..היה לי משעמם הסתכלתי כל שנייה למראה.. ואז ראיתי את דור דרך המראה..הוא התקלח כזה חח והוא קרץ לי.. קרצתי לו בחזרה.. 😁

ואז קארין באה אליי לקחה אותי לצד שניה ואמרה ליי...ש............



תגיבוו בובות! אני יודעת שזה לא ממש יצא יפה.. אבל ההמשכים יהיו יותר טובים!