האם קרה לכם פעם ששמעתם על זוג, שהיה נראה שיש ביניהם התאמה מדוייקת ושהם פשוט כליל היופי והשלמות, עד שיום אחד הם פשוט נפרדו ואתם הייתם בהלם מכך? האם קרה לכם שהיה לכם בן זוג שכלפי חוץ נראה היה שאתם מאושרים איתו והכל מושלם עד שיום אחד לפתע התפוצצה לכם הבועה בפרצוף ונותרתם לבד תוהים מה לא היה בסדר ואיך לא ראיתם שזה עומד להגיע? הרבה פעמים קורה לנו שהקשר נגדע עוד לפני שהוא הגיע לפסגתו ומיצה את עצמו, כלומר לקשר היה פוטנציאל אדיר אך משהו בדרך השתבש וקילקל הכל. האם ניתן לעצור את זה? מסתבר שלפעמים כן. כמובן שלפני שאתם ממהרים להפוך הרים וגבעות לתקן את הקשר, כדאי לשאול את עצמכם האם הקשר הזה שווה את ההשקעה, כי לפעמים פרידה תעשה רק טוב לשני בני הזוג, אך ישנם מקרים בהם באמת טוב לשניים יחד וצריך רק כמה תיקונים קלים כדי שהכל יחזור למסלול בדרך לאושר.
אז איך נזהה את המקלות בגלגלים לפני שהעגלה מתפרקת לגמרי, ונחליט האם שווה להתאמץ לסלק אותם ו שעדיף להסתלק משם ולהמשיך הלאה, למחוזות יפים יותר? הנה כמה מקרים קלאסיים:
מריבות בלתי פוסקות
אין דבר כזה זוגות שלא מתווכחים ביניהם לפעמים, תשכחו מזה. זוגות שאינם מתווכחים ומתדיינים בינם לבין עצמם, לפחות לפעמים, כנראה שהתקשורת ביניהם לקויה והם בקושי מדברים זה עם זה או שצד אחד ממש משתדל לרצות את הצד השני ומוותר תמיד. אף אחד לא מצפה ממכם להסכים על כל פרט ופרט, הרי זה טיפשי, לכל אחד מכם יש מחשבות, רגשות ורצונות משלו, וויכוחים הם בסדר גמור, אפילו רצויים לפעמים, אבל מריבות זה כבר משהו אחר. צעקות, העלבות, עלבונות, הטחת אשמה, משחקי כוח, אזכור של ויכוחים קודמים ובלתי פתורים – זוהי מריבה. במריבה אנחנו מקדישים את כל המאמץ שלנו בניסיון לומר את המילה האחרונה ולהיות "צודקים", אבל מה שאנחנו שוכחים לפעמים שעדיף להיות חכמים מאשר להיות צודקים. במריבה כל אחד עומד בצד אחד של המתרס, כל אחד מקשיב רק לעצמו ומתעלם מדברי האחר, אנחנו מתרכזים בהתנצחות על בן הזוג במקום להגיע לפתרון ולפשרה. ריבים קורים לפעמים וזה לגיטימי, אבל אם זו צורת ההתקשרות העיקרית של הקשר, זו בעיה מאוד גדולה.
לא משנה על מה הריב, עד כמה הוא חמור וכמה אתם צודקים, אף פעם לא כדאי להיפרד במריבה או לסיים אותה לא פתורה. טריקת דלתות, ניתוק הטלפון, שתיקות, איומים והפניית הגב לבן הזוג לא נעימים לאף אחד מהצדדים והם רק מרחיקים אתכם זה מזו ויוצרים עוד ועוד בעיות. זעם שלא נפרק הוא חומר נפץ קטלני, שלא רצוי שיסתובב חופשי ברחובות. גם אם אתם רבים, לימדו לסיים את העניין יפה, כמו שצריך. גם אם הרוחות מתלהטות ואתם מתנפלים זה על זה בקללות ואשמות, כדאי אחר כך לנצל את ההזדמנות שהעניין עלה ולאחר שכל הכעס נפרק לשבת, לדבר על העניין ולהגיע לפתרון לגיטימי והגיוני. כמובן שצריך ללמוד להתפשר ולזכור שאם אתם תמיד תנסו להיות צודקים, סופכם שתישארו לבד.
שעמום
לפעמים אחרי שכל ההתרגשות הראשונית חולפת, שנגמרו כל שיחות ההיכרות ואתם מרגישים שאתם מכירים את בן הזוג אפילו יותר טוב מעצמכם הקשר נכנס לשגרה ואז השעמום מתחיל לצוץ מתחת לפני השטח כמו פטריות אחרי הגשם. למרבה הצער, לפעמים אנחנו באמת נשארים בקשר רק מתוך הרגל לבן הזוג ומהפחד להישאר לבד, אבל לעיתים קרובות לא פחות ניתן להפיח חיים מחדש בקשר עם מעט השקעה ולכן לא כדאי להשליך ישר את בן הזוג מעליכם ביום הראשון שבו הוא מפסיק לספק לכם ריגושים. לפעמים קשר שמתחיל בצורה קצת שגרתית עם בן זוג שנראה סתם נחמד, יכול להפוך לסיפור אהבה מדהים עם בן זוג שהוא בדיוק מה שאיחלתם לעצמכם. באותה מידה, אדם שנראה בהתחלה כליל השלמות יכול להתגלות כאחד שאצלו הכל זה רושם חיצוני ובפנים אין באמת כל כך הרבה... כך שתמיד כדאי לתת סיכוי, כי אין לדעת מה יקרה. מה שחשוב הוא לשמור על הקשר בתנועה כל הזמן ולא להירדם בשמירה. לדוגמא, אפילו אם אתם יוצאים כבר יותר מחודשיים אין זה אומר שאתם צריכים לקבל את בן הזוג כשאתם נראים כאילו קמתם זה עכשיו משינה, ואם אתם כבר רגילים להיפגש אחד אצל השני ועברתם את שלב הדייטינג, אין זה אומר שאין מקום לבילוי פעם בכמה שבועות מחוץ לבית בבית קפה נחמד או בקולנוע. טלפונים, פגישות, הפתעות קטנות, הודעות חמודות, מתנות, מחמאות – הן עושים טוב לבן הזוג ולא צריך לעשות אותם רק בשביל הרושם הראשוני בתחילת הקשר, אלא רצוי להמשיך. אפילו אם היא ראתה אותך במצבים המביכים ביותר, אין זה אומר שאתה צריך להתנהג בגסות רוח לידה, ואפילו אם הוא ראה אותך בבגדים מרושלים כשישנת אצלו לא אומר שלא כדאי להתלבש יפה ולהתבשם כשאת הולכת לפגוש אותו. כולם אוהבים השקעה, וכן גם אחרי שמכירים גם טוב מאוד.
חנק
"התרוץ" מספר אחד שהבנים נותנים כשהם מבקשים לעזוב את חברותיהם האוהבות הוא שהם נחנקים. ואם כל כך הרבה בנים מציגים את אותו התירוץ, כנראה שיש לכך סיבה. בנים, בדרך כלל, יותר מבנות, אוהבים את מרחב המחייה שלהם, גם כשהם בתוך הקשר. וכמובן שאין זה מבטל את העובדה שישנם בחורים שמאוד אוהבים תשומת לב תמידית מבת זוגם או בחורות שהחופש הוא אחד הערכים העליונים אצלן גם בתוך מערכת היחסים.
יחסים קרובים עם המון התחשבות, אכפתיות והבנה עשויים להיות נפלאים, אם לא מגזימים. בן הזוג לא יכול להיות כל עולמכם, לכם יש חיים משלכם ולו יש חיים משלו וככל שתמהרו להבין זאת, כך ייטב. כולנו רוצים שיתעניינו בנו, ישאלו לשלומנו, יעזרו לנו, יחזרו אחרינו ויתנו לנו את מלוא תשומת הלב לפעמים, אבל עד גבול מסויים. אף אחד לא אוהב להרגיש שבן הזוג מתנהג כאילו הוא ההורים שלך שדורשים לדעת איפה אתה, מתי אתה חוזר, עם מי אתה הולך, לאן וכו`. בזוגיות חשוב מאוד לתת מרחב נשימה אחד לשניה, ולהיפך.
אם אתם מרגישים שאתם חונקים את בן הזוג שלכם – תתרחקו קצת, תפחיתו את מנת הטלפונים היומית, תתעניינו בדברים שבאמת חשובים ולא בדברים התפלים ותנו לו להיות זה שיוזם לפעמים. אם אתם אלו שמרגישים חנוקים, כדאי לספר זאת לבן הזוג, להבהיר לו שאתם אוהבים אותו ושאתם מאוד רוצים לראות אותו, לשמוע ממנו ולהיות איתו, אבל שיש לכם גם עניינים אחרים שמעסיקים אתכם ושלפעמים אתם רוצים גם קצת זמן של שקט לעצמכם. אם בן הזוג יתמרמר ולא יבין, הזכירו לו שהחיים שלך ושלו לא התחילו ברגע שנפגשתם ושיש עוד דברים בחייך שחשובים לך, ואין זה אומר שהוא לא חשוב לך, אלא שיש דברים אחרים שגם להם צריך להקדיש זמן כמו החברים, המשפחה והלימודים.
אי שוויון ביחסים
זה קורה בעיקר כאשר אחד משני בני הזוג סובל מרגשי נחיתות.
אי השוויון הראשון הוא כאשר אחד מבני הזוג מניח שהוא תמיד אוהב ותמיד יאהב את בן הזוג מאשר בן הזוג אוהב אותו, ולכן הוא תמיד יחוש צורך לרצות את בן הזוג בכדי שלא תהיה לו סיבה לעזוב או שהוא יתבטא בצורה ההפוכה ולא ישקיע כלל בקשר מתוך נקודת הנחה שבין הזוג לא אוהב אותו גם ככה והוא על סף עזיבה.
אי השוויון השני, והנפוץ מהשניים, הוא כאשר בן הזוג מרגיש שהוא "לא מספיק טוב" בשביל הצד השני ושלבן הזוג “מגיע הרבה יותר". הגישה הזו יכולה לגרום לבן הזוג לעשות הכל כדי לרצות את בן הזוג שלו מתוך הפחד להיעזב או לחילופין להתנהג כמו רודן השולט בבן זוגו מתוך האמונה כי אחרת אף אחד לא יסכים להיות איתו כי הוא אינו משהו מיוחד בפני עצמו.
לא משנה איזה תסביך חטפתם, ומאיזה צד שלו אתם מביטים, אבל אם אתם לוקים בו באופן חמור – אתם נידונים להיות במערכת יחסים בלתי שוויונית.
בתחילת הקשר תמיד יכול להיות שיש אחד שיותר מעוניין בקשר ומעוניין לפעול יותר בשביל לקדם אותו, הרי אף זוג לא מתחיל את הקשר עם ציפיות זהות לחלוטין של שני הצדדים, אך בשלב מסויים המוטיבציה לקשר אמורה להתאזן בין בני הזוג. אם זה לא קורה מסיבה מסוימת, שני בני הזוג עלולים להתאכזב ולעבור מסכת ייסורים לא קלה. זה שאוהב יותר כביכול יחוש דחוי בצורה תמידית, והצד השני יראה במערכת היחסים נטל מרגיז וירגיש הוא "עושה טובה" לצד השני.
בגידה
מכל הצרות הצרורות שהוזכרו כאן, זוהי כנראה המכאיבה ביותר. יש כאלו הרואים בבגידה כניעה לפיתוי, הליכה אחר החשק והרצונות הרגעיים בעיוורון גמור, עד כדי כך שהם שוכחים את בני הזוג. אני מניחה שבכדי לבגוד צריך מוכנות נפשית כלשהי. העולם מלא בפיתויים ובכל זאת, לא כולם שוברים את הכלים כל פעם שעומד מולם פיתוי. בגידות הן נפוצות מאוד, אך אין זה אומר שהן לגיטימיות או מוצדקות. יש מיליון סוגים של בגידות ואין אף הגדרה שתכסה את כולם. יש כאלו שאומרים שלאהוב מישהו אחר בעת שאת עם החבר שלך (בגידה רגשית) זה יותר גרוע מבגידה פיזית. יש כאלו שיראו חיבוק עם ידיד כבגידה ויש כאלו שכל עוד לא הייתה יותר מנשיקה זו לא בגידה בשבילם. ההגדרות משתנות מאדם לאדם ומזמן לזמן, אבל בגדול – ברגע שאתם מסתירים קשר עם מישהו מסוים מבן הזוג, יש סיכוי טוב שאתם בוגדים בו.
הרבה בוגדים מבקשים סליחה ומחילה, אבל רבים טוענים כי לא מגיע להם שיסלחו להם. עוד דעה רווחת היא שבוגד פעם אחת, לעולם יבגוד, ויש בכך מין ההיגיון, שכן הפעם הראשונה היא תמיד הקשה ביותר ואם בגדת פעם אחת ונסלחת, מדוע שלא תחזור על כך בשנית? הרי לא הם נעלבו עד עמקי נשמתם, הם לא אלו שאמונם נבגד וכל המציאות שלהם התנפצה מול עיניהם. מי שבגד איננו ראוי לסליחה, הוא בחר לבגוד ועליו לשאת בתוצאות. אם אתם נשארים עם בן זוג שבגד בכם, כנראה יש לכם סיבה ממש טובה להאמין בו ובכך שזו הייתה נפילה חד פעמית. זכרו כי כאשר בוגדים בכם לראשונה – זוהי בעייתו של הבוגד, אך אם בוגדים בכם פעם שניה – זו כנראה בעיה שלכם.
מקור: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/art...4183&sc=0&ssc=0
