My Love Story

ניה.אז..לפני הפרק הראשון: הקדמה להקדמה:
יעל היא נערה רגילה בת 15,מלכת השכבה,החברה של הנער הכי נחשק בשכבה ותלמידה מצטיינת.
החלום שלה הוא להיות סופרת,וכשיום אחד היא שומעת על תחרות כתיבת סיפורים - היא מחליטה לקפוץ על ההזדמנות ולכתוב סיפור אהבה משלה.
יעל מתחילה את הסיפור כסתם דף שאמור להישלח לתחרות..אבל ממשיכה אותו כמו יומן כזה..שמספר על החיים שלה דרך הגיבורה הראשית של הספר: אלואיז.

~~הקדמה~~
'הירח המלא האיר באור לבן ובהיר את שמיי הלילה השחורים,שנצצו מידי פעם באורם של הכוכבים המרוחקים.
ישבנו שם שנינו..מחובקים..מרחפים,וכ"כ מאוהבים..'
"יעל!!!!יעל!!!"
הרמתי את ראשי מהמחברת,המורה תקעה בי מלמעלה במבט זועם..אני?אני רק החזרתי לה מבט חצוף,2 עיינים ירוקות וחתוליות. וחיכיתי שתלך – שתיתן לי להמשיך לכתוב.
שמי יעל,אני בת 15 – תלמידה מצטיינת בכיתה י',מלכת הכיתה והבחורה הכי נחשקת בשכבה,אבל חושקת רק באחד – ברק. שכצפוי..נפל לי היישר לידיים. אבל אני מרוצה מזה..אני אוהבת אותו יותר מכל דבר אחר.
החלום שלי הוא להיות סופרת,והיום התחלתי להגשים את החלום שלי..ממש עכשיו,באמצע שיעור מתמטיקה. אני לא יודעת איך אמשיך אותו..או לאן אני מכוונת..אבל אני חושבת שאכתוב לפי מה שקורה בחיי האמיתיים.
אז..החזרתי את ראשי למחברת והמשכתי לכתוב: '....ידו החמימה ליטפה את לחיי,ולאט לאט ראשינו התקרבו ו..' למה?!למה עכשיו?!צלצול אידיוט. חשבתי לעצמי..אספתי את המחברות וזרקתי אותן לתיק,הרמתי את הכיסא ויצאתי מהכיתה בריצה..ממש לפניי כולם. "יעלו'ש!!!" נשמע קול מוכר מאחורי,זה היה ברק שחיכה לי ליד הכיתה. הוא רץ לעברי כשחיוך מתוק מרוח על פניו,הוא עצר לידי..נשק לי על השפתיים וחיבק אותי,"ישלי הפתעה בשבילך." הוא מלמל,הבטתי בו בהתרגשות וקיפצצתי במקום,מנסה לראות מה הוא מסתיר מאחורי גבו,"אהאה..מה אני מקבל בתמורה?" הוא שאל,בקולו הדהדה נימה של התגרות.
בלי לחשוב פעמיים נשכתי קלות את שפתו התחתונה. "אאוצ'!זה כאב!" הוא קרא.
"מגיע לך." צחקקתי,"מרושעת..סופרייז!" הוא קרא,ושלף מאחורי גבו זוג כרטיסים כחולים,"להצגה הראשונה! לא נחזור מאוחר.."
התרכזתי לרגע בכרטיסים:
הופעה של לאבסטורי [הלהקה הכי שווה בשכונה!]
שעה..20:00
שורה: 7
כיסאות: 9-10
בדיוק באמצע. הוא כ"כ משקיע ,הברק הזה..חמוד. "אני אאסוף אותך בשבע." הוא מלמל,הנהנתי בחיוב וחיבקתי אותו,"להת' אחרכך,נסיכה." הוא לחש לי באוזן ונשק לי..בהיתי בו בעודו מתרחק ומצאתי את עצמי מתהלכת בראש מורם וחיוך מנצח חזרה הבייתה.

נכנסתי לחדרי,זרקתי את התיק על המיטה והתיישבתי להמשיך לכתוב. '..שפתינו נפגשו..ולפתע..הוא הוציא מאחורי גבו וורד לבן ויפה. "ברגע שראיתי אותו,ידעתי שאני צריך להביא אותו לך.אלואיז." הוא אמר והושיט לי את הוורד. חייכתי...' חייכתי?חייכתי?זה הכל? היא לא רק תחייך! שלפתי מחק מאחת המגירות ומחקתי מהר את השורה הזאת,היא לא צריכה להיות כאן.היא לא שייכת!
לקחתי את העיפרון וקרבתי אותו לדף,אבל..עצרתי לפתע..משהו אמר לי לעצור.משהו לא בסדר..זרקתי את העיפרון הצידה.
העברתי עיניים על הדף,קוראת כל שורה ושורה,כל מילה,כל אות. משהו היה חסר..אני יודעת!זה לא מציאותי מספיק! והם שם בתחרות רוצים סיפורים מציאותיים ככל האפשר..מציאותי..מציאותי..זהו זה!
לקחתי את העיפרון והמשכתי לכתוב..'הוא אמר והושיט לי את הוורד.הוא היה כ"כ יפה. יותר יפה מכל שאר הוורדים הלבנים שאי פעם פרחו. אך גם רגעים כאלה חייבים להסתיים במוקדם או במאוחר. הלימוזינה הלבנה של אבי צפצפה מאחורינו.."לילה טוב,נסיכה."הוא לחש באוזני,שפתינו לאט לאט התקרבו..יכלתי להרגיש בנשימותיו החמימות קרובות לשלי,אפילו את ליבו שמעתי. ואז..שפתינו נפגשו..ולשונותינו ליטפו זו את זו..זה היה נעים...'
"יעל!ארוחת צהריים!"
קולה של אימי נשמע ממורד המדרגות..אוף.למה עכשיו?!למה הורים תמיד חייבים להרוס הכל?! ידעתי שדרושים כמה שיפורים בהקדמה של הספר. אבל אני אתקן אחר כך. יש לי עוד דברים לעשות..כמו..לחטט בארון?
~~~~
כן.זה די צולע להקדמה\פרק ראשון או איך שלא תרצו לקרוא לזה XD אבל אני מבטיחה לנסות לשפר בהמשך ^__^ ולתת עוד רקע על הדמויות בספר ובסיפור עצמו. אומשוכזה.
תגובות? [: