כול מה שנישאר זיכרון ישן
כול דקה במוחי נשמר
רק הכאב אצלי כסם
לעולם לא אדע עם אני פה או שם
זוכרת את הימים והלילות
הכוכבים שזהרו
וכבו האורות
הכרית עמדה מחכה לדמעות
שצפו כמים אל מול השקיעה
שאל אותו מקום נותרה
השמש זוהרת מחממת את לבי
אך כולו שחור ופצוע הוא אינו עמי
תלוי בחבל דק לא נשאר רגש
הכאב הכאיב עזב ...
והדמעות כמו דם ששותף את הסבל
שלעולם לא יחזור
נקמת העבר חוזרת...
ועכשיו המחשבות מתעופפות למרחקים,
העתיד שלא יתגשם
לא רואה כבר כלום
לא שומעת אך ורק אילמת
מחפשת אחר הריחות אך מוצאת את עצמי
בחשכה
ואינני מתעוררת לעולם...איתך.
😢




