סיפור של אהבה

שלום שמי איתי ואני חדש כאן בפורום אני רוצה לכתוב לכם/ן כאן ואם תוכלו תגיבו תודה לכם/ן.
ההקשבה עוזרת באהבה.
ואולי המישהי שאני אוהב במקרה תראה את זה כאן ואולי היא תשיב לי.

שלום שמי איתי ואני מרמת גן.
טוב איך אני אתחיל האמת אני לא יודע תראו זה סיפור שצריך להבין הרבה ולהתעמק בו כדי שבאמת יהיה אפשר להבין.
למעשה הסיפור המלא כתוב בסיפור שאני כותב שתקופה האחרונה הגעתי ל-4 מחברות אבל כאן אני באמת חושב שאני אתמצת את
זה. לא קל בכלל לרשום את זה אבל זה טוב להוציא את זה החוצה ואני מודה לכם/ן מראש על ההקשבה כי זה באמת עוזר.

אז אני אספר ככה הכול התחיל ב-10.11.2003 זה היה יום גשום מאוד וקר, אני מביט לעבר אד הספסלים ורואה
את לירון יושבת שם היה לה מעיל שחור כזה העיקר אני אומר כן זו לירון היא למדה איתי ביסודי בכיתה המקבילה איפה שחברים שלי
למדו שם.
בכול אופן אני מחזיר את הראש לצד אחר וחוזר אליה שוב ככה כמה פעמים וככה בהמשך בהרבה הפסקות אחרי.
התחלתי לחשוב עליה באותם ימים והבנתי שיש כאן משהו חזק משהו של אהבה אבל פחדתי , פחדתי מזה והסיבה לפחד היא חוסר
בטחון עצמי. עכשיו אני מחזיר קצת את הזמן , לאורך חיי עמדתי בקשיים מאוד גדולים מבחינה חברתית תמיד הייתי המנודה.
חברה אף פעם לא הייתה לי אהבה כן הייתה אהבה שלא הצליחה כי הצד השני לא רצה וזאת דרך יפה להגיד את הרצון שלה כי היא
ממש שנאה אותי ואהבתי אותה בערך שנתיים אבל זאת אהבה קטנה של יסודי הייתי קטן.אומרים עלי המון אנשים שאני מחפש תשומת לב
כול החיים כנראה זה נכון כנראה אני מחפש את האחת וכנראה שאני יודע שזאת לירון אני מרגיש את זה בלב.
עכשיו נחזור לאותה תקופה נובמבר, דצמבר 2003 שאלתי את עצמי איתי מה קורה? מה יש כאן?
והתשובות לא הגיעו אבל פתאום כבר הרגשתי אהבה גדולה אליה ואני לא יודע אם אתם/ן מכירה את זה אבל לפמעים כשאוהבים
מרגישים כאילו חסרי אונים אם האהבה שלך לא איתך, ככה הרגשתי באותה תקופה , ככה עד היום.
ואז הגענו לינואר 2004 ככול שהזמן התגבר ככה חשבתי עליה עוד ועוד יותר עד שהבנתי במהלך חודש פברואר שאני אוהב אותה
ואין מה לפחד אני זוכר שב-16.2.2004 כאילו הכרזתי על זה שאני אוהב אותה אני זוכר שספרתי את זה לחברים
טובים שקרובים אלי.
ומאז התחילה אהבה שידעתי שהיא לירון מאוד נחמדה למרות שלא דברתי איתה ממש.
באותה תקופה חשבתי על איך אני אגיד לה את זה אמרתי לא יודע אולי אחרי שיסתיים הבית ספר אבל באותה תקופה
מורה שלי לתנ"ך אמרה לי "איתי תערך את עצמך , תעריך את עצמך יותר ואתה יודע מה גם תגיע יותר גבוה". משפט הזה ואהבה
שלי ללירון באותה תקופה שינו את חיי בהתחלה אמרתי לעצימ זה נכון, זה ענק אני חייב להעריך את עצמי ככה לפחות יהיה לי
את האומץ להגיד ללירון את אהבתי אליה. והגעתי לצומת דרכים חשובה מאוד בחיי שמתחלקת ל-2:
1.לוותר כמו תמיד ולא לנסות כלום רק לבכות ולהמשיך.
2.לא לוותר אולי לירון לא תיהיה איתי אבל אני כן יאמין בזה וכן יעריך את עצמי.

אני החלטתי לבחור ב-2 אבל ידעתי שהכול טוב ויפה אבל תמיד יהיו הקשיים והחברים שיגידו לי לרדת מזה אבל אני הבנתי שכאן
זאת לא החלטה רגילה אלא החלטה חשובה באהבה לדעתי הלב מחליט ואני החלטתי למהשיך יחד עם הלב.
מאז אמרתי כול פעם שיהיה קשה אני אמשיך בדרך, בדרך שלי ובדרך הלב ולא יוותר כמו פעם אבל איך אני עשיתי את זה? התושבה היא לירון תמיד
חשבתי עליה והיא הייתה בליבי ובראשי כך שכול פעם שהיו את הקשיים אמרתי איתי תסתכל את לירון אתה אוהב אותה תלחם
תיהיה חזק האהבה מנצחת.
מאז הימים עברו לא הצלחתי אמנם להתקרב אליה אבל החופש של י"א הגיע וחיכתי לסופו כדי שאוכל לראות את לירון.
2.9.2005 הבנתי שלירון התחברה עם מישהו והם ניהיו חברים.
באמת שנשברתי ובכיתי כול כך אבל שמחתי גם בשבילה כי הבנתי שהיא מאושרת הדבר הכי קשה זה שתמיד רציתי להרגיש מה זה
חיבוק ממישהי דבר שלא הרגשתי מעולם וכול כך רציתי ועדיין רוצה לחבק את לירון אבל כשהם מתחקבים לך מול הפנים רק הדמעות
מדברות הדמעות שבלב והם הכי כואבות כשאני באתי הביתה רק בכיתי ובכיתי.
אמרו לי רבים רד ממנה אין לך סיכוי אבל אי אפשר להפסיק אהבה ענקית של חצי שנה ודבר ששינה לך את החיים.
אהבה זה לא כפתור שמכבים אותו ומדליקים זה הרבה יותר חזק מזה.
באותם ימים הבנתי נכון אני לא עם לירון ואני לא יכול לעשות שום דבר כמובן שהיו כאלו שתמכו וכאלו שפחות אבל אני אמרתי איתי
תחליט לבד וידעתי להמשיך את זה ידעתי שאני אוהב אותה ואמרתי אל תוותר אל תוותר על האהבה ומאז הפכתי לבן אדם חזק יותר
שמאמין באהבתו ומכאן האמנתי בעצמי והבנתי שכן לאיתי יש תכונות טובות של אהבה לב ,רגש. רגיש אני בתור בן אדם וגם פגיע
אבל לירון מחזקת אותי יום יום. מאז אני בן אדם אחר שמאמין בכול דרכיו הולך אחרי הלב ומאמין וזאת תודות ללירון.
כול כך הרבה חלומות יש לי על לירון כול כך הרבה שירים שכתבתי את זה אני לא שוכח את האהבה אני זוכר אני אוהב אותה.
נכון אולי זה קשה אולי אני סובל אבל אני אוהב אותה אוהב אותה כמו שאי אפשר לתאר במילים הבכי שאני בוכה כמעט כול לילה
מזכיר לי את זה והסימנים מאלוהים שבהם אני מאוד מאמין שאולי מתישהו ניהיה ביחד הרבה פמעים הסתכלנו אני ולירון אחד לשני
בעיניים ואולי היא יודעת שאני אוהב אותה אין לי מושג.
כבר שנה וחצי אני אוהב את לירון ואני אמשיך.
אז מה אתם/ן חושבים/ות על זה אני אשמח לשמוע.
אני משער שאולי אתם/ן חושבים/ות שזה מוגזם? יכול להיות.
אולי זה לא הגיוניי? אולי.
אולי זה מוזר? אולי.
אולי זאת לא אהבה הדדית? אבל זו אהבה זו אהבה אלייך לירון שלי או כמו שאני קורא לך לירוני.
I DONT KNOW MUCH , BUT I KNOW I LOVE YOU
וזה מתןוך השיר: Inda Ronstadt and Aaron Neville - Don't Know Much
תודה על ההקשבה.