ג=ו=ר=ל

העם אתה שם, אני מרגישה את הנוכחות שלך, אך לא רואה אותך,
אני מרגישה שאתה שומר עליי, שאתה בא להראות את עצמך, להגיד משהו.
אף אינך כאן, אני מרגישה שאתה רוצה להשאיר, אל לא לעזוב,
שאת רוצה להגיד, אל לא לדבר,
שאת רוצה להראות אך לא להראות,
מה אתה.
למה אני מרגישה שאתה קרוב. כשאתה רחוק.
למה אני מרגישה אותך כשאתה לא קיים.
אני לא לבד. אני מרגישה משו לידיי, מרגישה אותו,
אתה מסתתר, בין צלילי החושך, הכאב, והתדהמה,
איפה אתה,
תראה את עצמך, גלה לי את סודתך,
גלה לי מהי האמת שלי, ומהו מקומי,
למה אינך דו פרצופי, ומחליף את עצמך כול שניה,
אך אצלך אין זמן, אין זמן, אין שעונים בעולם שלך, אין חיים.
החיים מוגדרים בצורה אחרת,
אתה חשוך, מואר, צבעוני, שונה.
אתה בורח מתחבא, שב ובא.
אתה לבד, סביבה.
אתה לא איתי ואיתי, הנוכחות שלך מורגשת, אך רק כשאני מבולבלת.
מתי תתגלה, ותגלה לי את האמת.
זהו הגורל.
מתי תספר לי על עצמך.

אל תשימו לב למה שכתבתי...זה מה שהלב שלי רצה לכתוב לא יודעת מאיפה זה יצא לי..
מה דעתכם?!