דממת חשכת הלילה
למעלה בשמיים השחורים
מאירים רק הכוכבים
על הארץ חשכה גמורה
ואני על קרחת הבסיס
הולך להעביר את האנשים
האנשים שלי לקרב
שאין ביכולתם להבין,
כאן המקום עומדי
בקרחת הבסיס
מאיר זרקור יחיד
ומסביבי חשכה
כבחלום רע
שעות הבוקר המוקדמות
כשעוד חושך מוחלט בחוץ
יצאתי מהבית
כשביידי הציוד
נפרד מאישתי
שישנה שינה עמוקה
לפחות כך חשבתי
אך עינייה היו פקוחות לרווחה
ולצעדתי לעבר הדרך הארכוה
הדרך הארוכה לקרב
לקרב לא יודע
שהזהרתי את האנשים שלי
את האנשים שלי
את הטירונים שלי
כי אינני מבטיח
שאשיב אותם למשפחותייהם
למשפוחותייהם בשלום
אט אט מתוך הדממה האפופה
בעומדי באור זרקור יחיד
בקרחת הבסיס
מתוך החשכה כבחלום רע
הופיעו דמויות
הדמויות שהולכות להיליחם עימי
להילחם עימי במלחמה
שאין דרך להבינה
מלחמה רכושנית
רכושנית עם קורבנות
קורבנות רבים
רבים ותמים
ששני אנשים בה אשמים
אשמים במלחמה
שלוקחת כה הרבה נשמות
כה הרבה משפחות
אל בית הקברות
אל ההלוויות
אל בכי האלמנות
והכל בכדי להגיע למטרה
מטרה שונה אך קשורה
לאותם שני האנשים
ואני, אני בורג קטן
במכונה עצומה של הרג
אני פסיק קטן
פסיק קטן במשפט
שהנקודה אינה נראת באופק
רק עוד ועוד פסיקים
רבים ומרובים
יצאתי למלחמה
לאחר הניצחון ידעתי
ידעתי שאת החוויה הזו
אני לא אשכח
לא אשכח ולא אסלח
שאנשיי מתו ואני לא
והמראות, המראות
של המלחמה שהסתיימה במציאות
עוד נמצאים לנצח בראשי
בחלומות במחשבות בתנועות
לא אשכח ולא אסלח
לא אשכח את המראה של בנאדם הנקרע לשניים
בעת הצלת חברו הפצוע
בעוד הוא מסכן את עצמו
ולא אשכח כאשר הוטלה הפצצה
פצצת אש בחטיבה ג'
כשג'ימי חברי הטוב
יוצא מין הלהבות ארצה לארץ
נשרף
סובבתי אותו
בעודו חי כשאש רוקדת על פניו
והוא מביט אליי
ותורח, צורח צרחות גיהנום
צרחות של התגלות השטן
כאשר ניסיתי לגורר אותו מרגליו
עורו נשאר בידיי
ורגליו נשארו כבשר
כבשר בלבד
כשג'ימי על כתפיי רצתי במטר היריות
החולפות כהבזקים משני כיווניי
והגעתי למטוס חילוץ הנחתי את ג'ימי ודמעות בעיניי
התאפקתי לא לפרוץ את כל עוולי את כל המראות שכרגע ראיתי
לא לפרוץ את העובדה של החברים שלי נשרפים בעודם חיים
נקברים בעודם חיים
ונדקרים ביום שבו נולד בכורם
שלוש ימים ללא מים
שלושה ימים ללא ממזון
שלושה ימים ללא שינה שלושה ימים ללא משפחה
שלושה ימים ולילות של מראות הגיהנום
מראות מזוויעים
שלעולם חרוטים בפי בליבי ובזכרוני
ולא ירפו ממני
מראות שהייתי רוצה לשגם אתם תראו
שגם העולם כולו יראה
שגם ינסה להבין
שאת המלחמה הזו
כל כך הרבה אנשים
רואים במבט האחרון שלהם
כשעינייהם מתעוורות
במבט האחרון של החיים.
שיר ארוך אני יודעת אבל עם מסר כל כך חשוב..
באותו הסרט ממש הזלתי דמעותיים וזה לא קורה לי בדר''כ...
הסרט הוא על המלחמה בקוריאה.. בשנת 1965.. מלחמה עם יותר מ80 אלף קורבנות
שערכה כשלושה ימים בעזרת שלושה מסוקים בלבד.
בשיר ה'ארוך' העברתי חלקים זעירים מהסרט..
מקווה שתבינו...
תמר.




