קוראים לי מעיין אני בת 14 לומדת בכיתה ח',
יש לי 2 אחים גדולים ואני הכי קטנה.
אני הייתי ילדה רגילה כמו כל הילדים עד שיום אחד נהייתי חולה.
החום לא רצה לרדת, הייתי תמיד מקיאה ומתעלפת...
ככה במשך חודש שלם.
הורי לא הבינו מה קרה וממה זה וכך וגם אני לא.
רציתי לחזור לבית ספר לפגוש את חברי אך בגלל שהייתי חולה לא יכולתי.
הורי החליטו לקחת אותי לבדיקות,
אני זוכרת את היום הזה טוב טוב זה יום שאני לא ישכח לעולם.
זה היה יום ראשון בבוקר הלכנו לרופא ועשינו בדיקות דם,
שם אמרו לנו לבוא עוד שבוע בערך לקבל את התשובות.
זה היה השבוע הכי קשה שעבר על משפחתי חיכנו בקוצר רוח
שהשבוע יעבור ואז נקבל את התשובות אך השבוע עבר לאט לאט...
לא הצלחתי לישון כל הלילה פחדתי מהגרוע מכל.
בראשי התחילו לרוץ כל מינה שאלות,
אם זה מחלה סופנית?, אולי בגלל המחלה הזאת אף אחד לא ירצה להיות חבר שלי?,
או בכלל אף אחד לא ירצה להיתקרב עלי?, אוף למה דווקא לי זה צריך לקרות?, מה עשיתי?.
הגיע הבוקר כולנו קמנו אחים שלי הלכו לבית ספר והורי ואני
הלכנו לקופת החולים לקחת את התשובות של הבדיקות.
נכנסו לרופא, שהרופא ראה אותנו הוא נהיה רציני וביקש שנישב.
ואז הוא הודיע לנו שאני חולה ב........................
*אנשים בבקשה תגיבו זה סיפור ראשון שלי..
קצת ארוך אבל לא משנה...
התחלה יפהה
וואי איזה מתחחחחחחחח
חח
שימי המשךךך
מוואה ענקיתתתתתתתת =))
תודה מאמי...
אני ימשיך אם יהיה לי יותר תגובות...
{אני מקווה שיהיה לי}...
וואי מירי מזל טובבבב
על תחילת הסיפור החדש...
מחכה להמשךךךך
אה ונסי שההמשכים יהיו יותר ארוכים טוב? חחח
מתה עלייך
לאה
מאמי התחלה יפהה
מחכה להמשךךך
תודה על התגובות...
עוד שתי תגובות בערך ואני ממשיכה..
תמשיכי!
התחלה ממש יפה!
בבקשה תגיבי לי גם על הסיפור שלי זה הסיפור הראשון שלי פה..
את כבר תראי את הכינוי שלי אם רק תרצי!
ותמשיכייי מחכהה להמשךךך! 😉
בנות תודה על התגובות..
הינה ההמשך...
שאני חולה בלוקמיה...
אני לא ידעתי בהתחלה מה זה רק ידעתי שזאת מחלה מאוד מסוכנת..
באותו רגע ששמעתי את זה לא ידעתי מה לעשות הייתי בהלם לא ידעתי
מה לעשות אבל מה שבטוח שפחדתי פחדתי מאוד...
אחרי כמה דקות שהייתי בהלם ישר התחלתי לבכות ולחבק את אמא שלי
שגם בכתה ואז בצד ראיתי את אבי בוכה
פעם ראשונה שראיתי אותו בוכה הוא יהיה כל כך שבור לא ידעתי מה לעשות
אז ישר היתנתקתי מאמא שלי והלכתי אליו חיבקתי אותו כמו שלא חיבקתי אף אחד...
חארי כמה זמן שכולנו נירגענו קצת הרופא הסביר לנו מה זה המחלה ומה הטיפולים
האמת שאני לא ממש הקשתבתי הייתי בהלם.
אחרי בערך שעה חזרנו הבייתה ואני ישר רצתי לחדר שלי והשאלות התחילו לרוץ בראשי...
"איך יקבלו אותי בבית ספר?"
האם הילדים יתנהגו אלי כמו ילדה רגילה או שיפחדו ממני ועו דהרבה שאלות כאלה דומות.
ואז נזכרתי בטל {שחכתי להזכיר אותו בפרק הקודם טל הוא ילד שאני אוהבת}.
והתחלתי לבכות ידעתי שעכשיו בכלל לא יהיה לי סיכוי אותו.
פתאום נשמע דפיקה בדלת חדרי לא רציתי שאף אחד יכנס אז לא עניתי ואז הדלת ניפתחה וראיתי
את שתי חברותי הטובות שירן ואוראל הם רצו וחיבקו אותי ידעתי שאמא שלי כבר סיפרה להם הכל.
שירן- אני מצטערת מותק אין לך מה לדאוג אנחנו ניהיה איתך לאורך כל הדרך.
אוראל- כן על תידאגי.
אני- תודה מתוקות שלי ידעתי שתיהיו איתי תמיד אבל מה עם טל הוא בטוח עכשיו לא ירצה אותי.
ואז ראיתי את שתיהם מחייכות לא הבנתי כל כך למה.
אני- מה כל כך מצחיק אותכם.
שירן- היום דיברנו עם טל והוא אמר לנו שהוא אוהב אותך והוא רוצה מחר להציע לך חברות..
מצד אחדד שמחתי אבל אז התחלתי לבכות....
רוצים לדעת מה יקרה עם מעיין..?
למה היא התחילה לבכות.??
ואם היא תיהי חברה של טל .?
כל זאת ועוד בפרק הבא...
😉
יאווווווו המשך דחוףףףףףףף בבקשההההההה
כןן דחוף דחוף!
איזה יפה!!!!
-איימס- 😁
מאמי תמשיכי מהרר אני במתחח
פרק מדהיםם יא מוכשרתת
שיואווו מושלם! 😂
עצוב! 😢
מרגש! 😕
מוכשר ביותררררררררררר! 😁
תמשיכי מותקקקקקקקקק! 🙄
מחכה להמשך שלך! 😊
וגם.......
לתגובה שלך בסיפור הראשון והיחיד שלי..
אז אם יבוא לך תסתכלי בצד וכבר תראי ת'כינוי שלי--->יש לי רק סיפור אחד...
מחכה לתגובה שלך! 😉
אל תאכזבי מאמי... 😁
וואייי התחלה מקסימה שימי המשךך
לחינורו'שש