היא יושבת מול החלון ומביטה על הירח, לא, הוא לא מלא הלילה, הוא דומה לבננה, זה מצחיק אותה לחשוב על זה, ירח שדומה לבננה, היא מחייכת לעצמה... משלבת את רגליה בין זרועותיה... ראשה מונח על רגליה...
היא עדיין מחייכת...היא מרימה את ראשה ושוב מביטה בכוכבים הם קורצים לה.. והרוח נושבת, לוחשת, מגששת... מספרת..
זה נראה כאילו הרוח מכירה אותה הכי טוב בעולם, עוברת בחדרה בכל יום, מתעדכנת במה שחדש..
היא לא ידעה, היא לא ידעה שפרידה, יכולה כל כך להכאיב..
פעם ראשונה שהתאהבה כל כך ברצינות... ומה שנשאר לה, זה רק זכרונות...
זכרונות מהעבר, שבנו לה חלק מהעתיד, בנו לה עוד חלקיק בתוך האני העצמי שלה...
הרוח שוב עוברת לה בין חלקיקי גופה...
עוברת חלקיק אחר חלקיק, צמרמורת תוספת אותה, צמרמורת שמזכירה לה, איך הוא דיגדג אותה... דיגדג אותה באהבה... הציק לה בחביבות..
בשביל שתתייחס, והיא? תמיד התייחסה... תמיד דאגה.. תמיד אהבה..
היא מחייכת, היא לא בוכה, היא לא מצטערת על מה שהיה לה איתו, כי אהבה, זה דבר מקסים...
ולא משנה כמה שזה מכאיב אח"כ, להיות עם מישהו ולחלוק איתו את הסודות שלך, ואת הרצונות שלך, ואת החלומות שלך...
זה נהדר... לדעת שאתה יכול לסמוך.. שאתה יכול להרגיש חופשי, לדעת שאתה יכול להיות אתה..
והיא שוב נזכרת, איך הם ישבו על החוף... ודיברו, והתחבקו... וצחקו... ואיך היא זרקה עליו חול... ודגדגה אותו בחזרה...
וכמה שהיא רצתה לנשק אותו, אבל היא אף פעם לא העזה...
וכמה שהיא רצתה לשמוע אותו אומר לה "אני אוהב אותך"... והוא עשה את זה פעם ב...
וכמה שהיה חסר לה ברגעים עצובים, ברגעים בהם היתה צריכה חיבוק, כי רק הוא, רק הוא ידע לרפא אותה, ואת העצבות שבה...
היא עוצמת עיניים והיא רואה את עצמה יושבת על החוף והיא מרגישה אותו מחבק אותה מאחורה ומפתיע אותה בנשיקה מתוקה על הלחי...
שניהם יושבים שם.. ורואים את האופק כשהוא נצבע בצבעים חמים של אדום וצהוב...
הוא מתחיל לדבר ולספר, והיא רק מקשיבה, היא כל כך אוהבת להקשיב לו, כל כך אוהבת להביט עליו... כל כך אוהבת לראות אותו מחייך...
היא פוקחת את עיניה, והיא מרגישה אותן יוצאות... אלא שהיא כל כך ניסתה להסתיר, לשמור... הדמעות.
היא רוצה להרגיש שיש סיבה לחזור, לחזור להיות היא, מה שהיא היתה.. ולא סתם... לא סתם... היא לא רוצה להפסיק לדמיין..
והיא שוב נכנסת לבועת דמיונות...
היא, והוא רץ אחריה... והיא צוחקת... נהנית.. בסופו של דבר הוא משיג אותה, תופס אותה ..
ומדביק לה נשיקה מתוקה על השפתיים...היא נמסה לו בידיים... הוא מרים אותה באוויר.. והם שם, רק שניהם... אף אחד חוץ מהם...
הוא מוריד אותה לאדמה ומוציא שרשרת, הוא עונד לה אותה ואומר לה שבכל רגע שתרגיש בודדה, גם כשהוא רחוק...
שתדע שהוא תמיד שם, איתה, בלב...
בעיניים עצומות היא נוגעת בשרשרת, כי לא הורידה אותה, אף פעם... ומין הרגשה כזאת בבטן, עולה לכוון החזה.. והגרון...
מאין חנק כזה.... היא מוציאה אנחה, כי הוא איננו שם יותר... איתה.
הוא מחבק אותה שוב, בדימיונה, מעביר בה זרמים של חום, של אהבה... היא כל כך אוהבת להיות איתו...
היא פוקחת עיניים, והיא חוזרת למציאות, מורידה את עצמה לקרקע... והיא אומרת לעצמה בלחישה "אני יודעת, שזכיתי, לאהוב..."
הסוף... 😁
אמאאאאאאאא
איזה
מהמםםםםםםםםםםם
מושלםםםםםםם
מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםם
וואי אהבתי מאודד
את כותבת מדהיםם
תמשיכי לכתובב מאמי
מוואה ענקיתתתתתתתת
אבאאא
מאמי איזה מושלםם
את כותבת מדהים
אהבתי ++++
פשוט יפה ומרגשש
תמשיכי לכתובב תמידד
לוב יו ליגלושש
חח תודה לכן..
באמת שלא ציפיתי לתגובות כאלה..
הופתעתי לטובה.. 🙄
אני אפרסם כאן עוד יצירות שלי מתישהו...
נטלי.
איזה יפה....
את כותבת מהמם...
ממש אהבתי..
תמשיכי לכתוב..
