טוב...חשבתי הרבה...ונתלי שכנעה אותי לשים תסיפור הזה פה.
כתבתי אותו כשהייתי בכיתה ט'...וזה הסיפור הראשון שלי...לכן לא להתייחס לסגנון הכתיבה. הוא השתנה מאז. כל אופן...מקווה שתאהבו.
זה היה יום גשום וקר, כשקיבלתי את שיחת הטלפון.
טררררררררר.........
"הלו?"
"שלום מדברים מבית חולים ניו – יורק, האם את אישתו של סטיבן ג'קסון?"
זה היה אחד הימים הגרועים בחיי. כשקיבלתי את שיחת הטלפון מבית החולים, הרגשתי שכל עולמי נחרב מתחת לרגליי.
סטיבן שהיה בעלי, נרצח על ידי אחיו מארק, בגללי.
ובכלל, הכל התחיל מזה שיום אחד כשהייתי בת 16 אני וחברותיי הטובות הלכנו לקניון לעשות קניות.
" בנות, בנות, תראו מה מצאתי?!" צעקתי.
"ואוו" השמיעה סמנטה קול קריאת עידוד.
" החצאית ממש פצצה, לכי תמדדי אותה" היא אמרה לי.
פששש זה באמת נראה פצצה עלי, חשבתי לעצמי," אני חושבת שאני אלבש אותה עכשיו" התלהבתי.
התלבשתי, שילמנו, והיינו בדרך לחנות האהובה עלינו עד ש....
בום!
התנגשתי בבחור שהיה ממולי. הוא היה שטני עם עיניים כחולות, גבוה, שרירי ושזוף.
" אני נורא מצטערת, דיברתי עם חברותי ולא שמתי לב שאתה לפני" מלמלתי..
לפני שהוא ענה לי הוא בחן אותי בזהירות למטה, למעלה, שפתאום הצטערתי שלבשתי את החצאית הג'ינס הקצרה הזאת.
" זה בסדר" הוא ענה בקול מרגיע..
"מה שמך?" הוא שאל.
" שמי ניקול עניתי לו, ואלה הן חברותי, סמנטה, איריס, ורבקה."
"נעים מאוד, שמי מארק" הוא חייך חיוך שנראה לי נורא מזויף.
ראיתי איך עיניה של סמנטה דולקות כשהיא מסתכלת עליו, אבל אני משום מה ראיתי בו משהו מוזר שלא מצא חן בעיניי.
" אנחנו מוכרחות ללכת" החלטתי לזרז את העניינים.
" אבל לא הספקנו להכיר ולשוחח" אמר מארק בקול מאוכזב...
" אני מצטערת" עניתי.
" אפשר לקבל את מספר הטלפון שלך?" הוא שאל אותי, מה שנראה לי מאוד חצוף.
" לא, אם אתה באמת מעוניין לשמור אתנו על קשר, אתה תדע איפה לחפש אותנו"..
" ביי" התחלתי להתקדם בצעדים מהירים מהמקום.
" ביי מתוקה" שמעתי אותו צועק.
" מתוקה?!" אויי איזה רכרוכי הבחור הזה..חשבתי לעצמי.
יום למחרת בדרכי לבית הספר שוב נתקלתי במארק.
" שלום ניקול" הוא אמר.
" שלום" עניתי לו בקול לא ממש מרוצה מפגישתי אתו.
"שוב אנו נפגשים אני רואה אה?!" הוא נשמע מתלהב ביותר..
" כן" הנהנתי.
פתאום משום מקום הופיע סמנטה, שכרגע הצילה אותי משיחתו הלא נעימה של מארק.
"אהלן" היא אמרה בקול מתלהב.
" היי" הוא ענה,
"סמנטה נכון?" שאל בקול מתלבט.
" כן" היא נשמעה שמחה.
"אני חייבת לזוז" הצבעתי על בניין בית הספר.
" אבל..." שמעתי את קולו של מארק מאחורי..
המשכתי ללכת ואפילו לא הבטתי לאחור, רק החזרתי תנועת יד שמסמלת להתראות.
כל ההפסקות והשיעורים סמנטה דיברה על מארק. איריס שהייתה עסוקה בפגישותיה המסתוריות עם דארק החבר שלה, לא ממש התייחסה לנדנודים של סמנטה, רק אני ורבקה סבלנו כל הימים.
" איזה חתיך הוא אני לא מאמינה, הוא ממש כמו חלום" צעקה סמנטה.
גם כן לי חלום, חשבתי לעצמי.
" תגידי אף פעם לא אמרו לך שאת הגברים לא שופטים לפי המראה" אמרתי לה.
"לא" היא ענתה בקול חולמני.
" אז אני אומרת לך, הוא יכול להיות חתיך עולמי, אבל את לא יודעת מה יש לו בראש ומה האופי שלו. אולי הוא סתם רודף שמלות שמחפש הרפתקאות, ובדיוק תפס אחת חולמנית כמוך!" כעסתי
" את סתם מקנאה" ענתה לי סמנטה בקול תוקפני.
" אני מקנאה?, ממש לא, אין לי ממה לקנא. הבחור הזה לא מצא חן בעיניי ואני מנסה להבהיר לך את זה!" הייתי ממש מעוצבנת.
" אני לא צריכה שתבהירי לי כלום!!!" היא אמרה.
" אוקי, בסדר, ראי הוזהרת." עניתי לה, והלכתי לכיתה מעוצבנת מתמיד...
חח זה הפרק הראשון...מצחיק אותי לקרוא את זה תאמת...זה כזה קיצ'י...חחח...נו טוב, תגיבו.
נ.ב: זה לא הולך להיות סיפור ארוך...ואני אתקתק אותו מהר..כי הוא כתוב לי כבר.
דווקא אני ממש אהבתי ת'סגנון כתיבה....
ניק ניק ניק ניק ניקושש הנקנקיייההה..
קודם כל קראתי תסיפור הזה פעם או יותר נכון חלק ממנו..
והוא ממש סיפור פצצה!!
אני אישית ממש אהבתי..
יש לך כתיבה מהממת! גם עכשיו וגם אז!
אני רוצה המשך לשני הסיפורים מחר! לא רוצה ד-ו-ר-ש-ת!! =)
לאבב יוו
התחלה יאאאאאאאאאפהה
ניקו'שש תמשיכיי
מוואה ענקיתתתתתתת
שלוש תגובות???...לההה...
לא מספיק לי להמשך...
ותודה לנסטיה נתלי וחנוש!! חולה עליכן!
חיחיח סיפור נחמד ביותר... תמשיכי
כל היום חשבתי על המריבה שלי עם סמנטה. לא יכולתי להבין למה היא לא מוכנה להקשיב למה שיש לי להגיד?!
אולי אני באמת מקנאה?
אבל מקנאה לא בגלל שהיא דלוקה מעל הראש על מארק, בגלל שהיא לא אותה הסמנטה שהייתה פעם. אין לה לראש לכלום חוץ ממארק, וכל מה שהיא עושה זה מדברת עליו ולא מתעניינת בנו.
באותו הערב התקשרה אליי רבקה, והזמינה אותי לישון אצלה.
היא אמרה שיבואו כמה חברים , אבל לצערי היא לא הזכירה שמות ואני לא שאלתי.
תוך חצי שעה כבר הייתי בדרך לרבקה. אני חייבת להודות שנראיתי לא רע; הייתי לבושה במכנס ג'ינס הכי אופנתי שיש, חולצה שהחמיאה לגזרתי, ג'קט ג'ינס והכי חשוב הוא: שהתלתלים שלי נראו בדיוק כמו שרצתי.
נכנסתי לביתה של רבקה ובאותה השניה רציתי להרוג אותה, מארק היה שם! הוא הסתכל עליי במבט מוזר, שיכולתי להישבע שהוא מעוניין בי.למזלי שון היה שם. שון הוא אחד הבחורים הכי חתיכים שהכרתי. הוא בעל שער חום , עיניים שחורות כמו אצלו עוד לא ראיתי, גבוה, שרירי והכי חשוב לא סנוב.
ראיתי איך חיוך מתפשט על פניו כשהוא ראה אותי. הגיעו לאוזני שמועות שהוא דלוק עלי אבל אני חשבתי שבחיים לא יהיה לי אתו סיכוי.
כשראה שאני מתחילה להוריד את המעיל ישר בא לקראתי והתחיל לעזור לי.
" היי ניקול, מה נישמע?" הוא שאל בקול עליז.
" אהלן, הכל בסדר" עניתי לו.
" את נראית פשוט מהמם היום" הוא החמיא לי, מה שגרם לי להסמיק.
"ואוו תודה, גם אתה" עניתי.
ראיתי את פניו של מארק שנראו לי לא ממש מרוצות, אך לא הבנתי מדוע?!
סמנטה שישבה ליד מארק, רצתה להודיע משהו חשוב, ואני צריכה להודות שנורא התעניינתי.
" שקט, שקט" דרשה סמנטה.
"אני רוצה להגיד משהו מאוד חשוב. דבר ראשון שאני רוצה לעשות הוא להתנצל בפני חברתי ניקול על זה שהתנהגתי כלפיה ממש לא יפה, אני מקווה שהיא סולחת לי!" היא הסתכלה עלי.
" בטח שאני סולחת לך טיפשונת" הייתי נרגשת וחבקתי את סמנטה הכי חזק שיכולתי.
אחרי כמה דקות של השלמה חיבוקים ונשיקות סמנטה הודיע את הדבר שהרס לי את כל הערב.
" חברה, יש לי משהו מאוד משמח לבשר לכם!
אני ומארק יוצאים" היא התלהבה.
כמובן לא יכולתי לעשות פרצופים, אמרתי לה מזל טוב, נישקתי אותה והלכתי. אני חושבת שמארק קיווה שאני אבוא לנשק אותו, אבל הוא טעה בגדול.
ראיתי את שון בא לקראתי ונורא התרגשתי.
" את רוצה לרקוד?" הוא שאל וחייך חיוך משגע.
" כן ב..ט.ח" גמגמתי.
התחלנו לרקוד ואז שון שאל אותי פתאום:
" את רוצה לצאת לגינה יש לי משהו חשוב להגיד לך" הוא נשמע רציני.
" אין בעיות" נבהלתי.
יצאנו לגינה והתיישבנו על הנדנדה, פתאום מצאתי את עצמי בזרועותיו של שון ושפתיו נגעו בשפתי. זאת הייתה נשיקה רכה וארוכה שלא רציתי שתסתיים לעולם.
" אני לא מאמינה" שפתינו נפרדו.
" מה, מה קרה?" שון נראה מבוהל!
" עשיתי משהו לא בסדר?" הוא שאל בדאגה.
" לא מה פתאום זה לא קשור אלייך, פשוט יש לנו קהל" נשמעתי נסערת.
מארק עמד בכניסה לגינה והסתכל עלינו. פניו נראו מבוהלות וכועסות.
לא הבנתי למה הוא כעס אבל יכולתי לנחש שהוא מקנא. משכתי את שון אליי ונישקתי אותו נשיקה הכי סוערת שרק יכולתי.
פתאום שמענו את מארק:
"דייייייייייייייייייי"
שון נבהל, ושמתי לב שהוא נורא כועס!
" מה הבעיות שלך?" הוא דיבר בכעס לעבר מארק.
" אתה עוד שואל מה הבעיות שלי?" מארק ענה
" כן, אני שואל מה הבעיות שלך" ענה שון.
" אתה יושב פה מתמזמז מול העיניים של כולם עם ניקול ועוד שואל מה הבעיות?!" מארק צעק.
" זה לא עניינך מה אני עושה עם ניקול, היא לא החברה שלך אז אל תתערב!" שון התרומם על רגליו.
ידעתי שאם אני לא אעשה משהו זה יכול להגיע למכות.
" מספיק!!!" צעקתי.
" אתם מתנהגים כמו שני ילדים קטנים שרבים על צעצוע, אני לא צעצוע אז אין לכם מה לריב! מארק!, מה זה עניינך מה אני עושה עם שון, אני אעשה מה שבא לי ואני לא אשאל אותך הבנת?!" עשיתי את עצמי נעלבת.
עכשיו אתה מרוצה?!" שאל שון בכעס את מארק ורץ אחרי.
"ניקול, ניקול, איפה את? אני מצטער!" שון נשמע אומלל.
יצאתי מחדרה של רבקה ונתתי לו נשיקה.
" זה בסדר, אתה לא אשם בכלום זה מארק אשם בכל" ניסיתי להרגיע אותו.
" בכל מקרה אני נורא מצטער" הוא הביט לי בעיניים ועיניו השחורות הביטו בי.
פתאום שמענו את רבקה צועקת שהיא נורא מצטערת אבל הוריה בכל רגע אמורים להגיע....
שון נתן לי נשיקת פרידה ויצא...
תגיבווו...חחחחח....
ניק ניק ניק ניק אחחח אחח את כזאת כישרונניתת..
שימי המשךך ישרר שאת כאןן לפניי שאניי הורגתת אותך!!!
מ-ו-ש-ל-ם!!
אני לא ממשיכה את הסיפור הזה...
ם את רוצה אני אשלח לך אותו בקובץ באי סי קיו...
יאא איזה יפההה=))
ומה זה את לא ממשיכה אותו?!
חחח אין מצבב
את ממשיכה אותו!!
שימי המשךך מאמי
מוואה ענקיתתתתת
יפהה בטיירוףףף!אהבתיי!
המשךךךךךךך
