|
|
|
QUOTE (-=-2תאל!ש-=- @ 16/01/2006) QUOTE (שנינוש_הבובה @ 16/01/2006) QUOTE (-=-2תאל!ש-=- @ 16/01/2006) חחח סבבה=]
אגב,
נעלממממת ליייייייייי בסיפורררר=[
אני לא רואה יותר תגובות שלךךךך😢
אני עצופייי
אני מגעגעתתתת
המון המווווון
תבטיחייי לקרואאאא!
מואאאאאה
בתאלייייייי
מבטיחההההה! חעחע אני פשוט לא קוראת כמעטטט כלום
בזמן האחרוןן! בגלללל המבחניםםםםםםםם ברגעע שיהיה לי זמן
אני משלימהההההההה הכלל
נראה לך שאני יוותרררררררר על שלמות כמו שלךך!?!?
האאאאאאאא?!? אז לא נראה לך טופפפפ חחח
חחחחחחחח מטורפתת שליייייי=]
מחכההה שתקראייייי
ושהתקופה של המבחנים תעבורר
בהצלחהה=]
בתאלושששש
=]] תודההההה
מוואאאאאהההה
בננות אנייי עכשיו מקלידה לכן
המשך ושולחתתתתת =]
מוואהההההההה
מתה עליייייייכן
=פרק 51=
הסתובבתי, בשנייה נסחפתי אל תוך העייפות
עייני נעצמו, והוליכו אותי אל החלומותת..
הציפורים צייצו, והברקים התחילו, שפקחתי את עייני
השעה הייתה 5 בערב, לא דור ולא ליאור היה לצידי,
רק דף, פתחתי את הפתק שהיה מונח ממש ליידי
"נסיכה שלי, בוקר טוב,
אני הלכתי לאימון שלי, וליאור איפשהו בבית,
או שהוא ישן גם, אני אוהב אותך הכי בעולם,
חושבבב ומדמיין אותך כל דקה,
תגעגעי =] כי תהיי בטוחה שאני אתגעגע
שלך דור"
החיוך נפרש על פניי, הרגשתי כאילו זאת הפעם
הראשונה שאני מקבלת מכתב אהבה,
טוב זה היה יותר כמו הודעה, אבל בכל אופן,
בשבילי זה היה יותר מידי,
"בוקררררררר טובב" פרץ ליאור לחדר
"מה הצעקות על הבוקר?!"
"חעחע מה האושר על הבוקר?" החזיר לי באותו מטבע
"דפוק"
"חעחע.. אני יודעעע..."
"איי ליאורר המצבבב קשההה!!"
"אולי" היננן בראשו ופניו הפכו לעצובות
"מה קרה?" לא בדיוק הבנתי
"עזבי" אמר כלא רוצה לדבר
ואני?! שתקתי ידעתי איך זה שרוצים להיות לבד
ולפתע כולם שואלים אלפי שאלות,
ראשי נדד שוב למחשבות,
וכלא שולטת על עצמי, חייגתי לבית,
לבית של אמא..
.....- הלו?
"גלעדד?" הייתי לרגע כל כך שמחה שהוא ענה
"אליאןן יפה שלי, מה שלומך"
"חיים אתה יודע..."
"אז... מה עם כולם"
"בסדר.. אני חושב"
"חושב???"
"אופק,, נוו... הוא כל היום סגור בחדר...
נשבעתי שאני לא אספר לך, אבל אני חיבבב" אמר כמאוייש
"נווו גלעדד, על שגע אותי מה קרה לו" כבר ממש דאגתי..
"הוא דיבר איתי, הוא אמר לי שעכשיו שאחרי שחזרת,
אחרי שאמרת כל מה שאמרת, הוא כל כך זקוק לך, שהוא מרגיש
כאילו משהו חסר לו, שהוא יודע שזאת את,
אבל שמצד שני כואב לו, כי הלכת, הלכת למרות שנשבעת לו שלא
תלכי שוב לעולם" אמר כמהסס
שתקתי, לא ידעתי איך להגיב, לא ידעתי עם לשמוח או להיות עצובה,
נקרעתי בין המחשבות לאייוש, בין התקווה ובין העצב..
דמעות ירדו מעיני, של אושר או של עצב,
שלא יאוש והרצון לוותר, או בעצם של התקווה
"תביא לי אותו" אמרתי לאחר כמה דקות של חשיבה...
"אאא...."
"בבקשהה גלעדדדדד" הרמתי את קולי מעט
"אופקקק, אופקקק" שמעתי אותו צועק אל תוך השפורפרת
"הלווו" ענה לאחר כמה שניות אופק
"אופק, זאת אליאן, על תנתקק בבבקקשה" התחננתי.
"מה את רוצה?" שאל קר מתמיד,
"לדעת מה איתך, מה עם אור, שאתם מסתדרים, רק לשמוע אותךך" התיאאשתי לממש
"אבבבב..."
"אופק בבקשה ממך אני אוהבת אותך, תסלחח לי"
אופק לא ענה,
קול של בכי נשמע מהצד השני,
ועיני כבר ממש היו אדומות, בכיתי, כאב לי..
ליאור שכנראה הבין את המתרחש, ניגב את דמעותיי,
וחיבק אותי, הרגשתי בטוחה שככה הוא ליידי
"אליאןןן" המשיך אופק לאחר כמה שניות
"לא עכשיו, תבואי מחר ונדברררר יש אצלי חברר" אמר ועדיין קולו היה קר..
לא חיכיתי שגלעד יענה פשוט ניתקתי,
השתחררתי מאכיזתו של ליאורר, ופשוטטטטט בכיתי,
צרחתייי,, ממש הוצאתי את כל הכאב החוצה,
את כל הכאב שאני היחידה שאשמה בו
"תרעי יהיה טובב" ניסה להרגיע אותי ליאור
"טובב?! הא ליאור?! מה יהיה טובב, שני האנשים הכי חשובים לי בעולם לא סולחים,
אמא שלי, בכלל לא מסתכלת יותר לכיוון שלי, והכי גרועעעע!? שגמרתי נזק
לכל אוהבייי"
"כולם טועייםם" אמר ליאור כמו כולם
לא עניתי, לא היה בי את הרצון להתווכח,
הנחתי את ראשי על ברכיו, ונתתי לעצמי להירגע,
עצמתי את עיניי, מנסה להירדם, אך המחשבות לא מרפות ממני,
ליאור ליטף את שעריי....
ואני רק חשבתי לי...
"ששששששששששששששששלוםםםםםםםםםם" פתאוםםםםם
שניניייייייייייייי
מושלמתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת שליליליליליל
איןןן איזה יפה ועצופפפפפפפפפפפ
דיחי תמשיכיכיכיכיכיכי
אבל תמשיכי
מהרררררררררררררררררר
אבללל מהרוששששששש
למה אני במתחחחחח
יאללה הופ הופ
לכיסאא ולכתוב המשך מידידידייד
למה אני שרופה על הסיפור הזההההההההההההה
אמורההההההההההההה
לפ יוו בוביתתת
מואהההה
והמשךךךך
מור'צי 😊
ואואואוווווו תמשיכי דחווופי!!!
מושלםםם כמו תמידידידידד!!
חולה על אליאן היא מאמי!!
היא ל=א רעהה בעע אני אעיף לה בוקסס חעחע..
אוהבתותךךך מווצ'ווו
ומקווה שתתעודדי...
אני כבר אלך להתקלח ואטוס אלייך=]
צ'לךך לעדעדעדעדדדדדדד
יפיתיתי..
שניני שלי...
מאמי
את כותבת מדהיםםםםםםםםםםםם
אין אין עלייךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
את כותבת מדהיםם
הסיפור שלךךך
מהממםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
אין איןןן
את חייבת לעשותתתתת המשךךךךךךךךךךךךך
ובנות תגיבווו למושלמת פההה
אם לא היא לא תמשיךךךךך את הסיפור שלההההההההההההה
ואני ורצה שכןןןן
חעחעחעחעחעחעח
חולההההההההההההה עלייייךךךךךךךךךךךך
והמשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך מהרררררררררררררררררר
מואאאאאאהההההההה
רותםםםם
וואיי
יפה שליי
יצא פרק מדהיםם
תמשיכי מאמיי
😊לאב יוו
QUOTE (ט_ו_ל_י_ק @ 17/01/2006) וואיי
יפה שליי
יצא פרק מדהיםם
תמשיכי מאמיי
😊לאב יוו
!!!!!!!!!!!!!!!!!
בננות תודה רבבבבההה =]
שמחה שאהבבבבבבבבתןן
המשךך בקרובבב!! מחר יש לי מבחן באנגלית
אז ככה שלא נראה לי שהיוםם..
מקווה שאתםם מביניםם.. אני יודעת שיש די הרבה ייבושים
פשוט אין לי ברירההההה
המבחנים האלההה רררר... חעחע
אוהבתתתתתת אותכןןן
ותודה על כל התגובות שגורמותתתת לי לחייך חיוך ענקייייייי
איןן עלייייייייכןןןןןןןןן
בעולםםםם כולו
מווווווווווווווווווווווואההההההההההההההה
יש בכלל בשביל מי להמשיך!?
לא'נראה לייי.. =[
אוהפתת אותכםם
מוואה
ביוש
חחחח שניני בטח שישישישיישי
אני כאן חעחעחעחעעח
מובןןןןןןןןן
המשך מידידידיד
אבל מידדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד,
מו'צלמת שלייייייייייי
מידדדדדד כישרוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן
עזבי אני בתחרפנות היוםם זה מאתמול חעחעח 😂
לפ יוו מוצווווו
מור'ציי 😊
פתאוםםםםםםםםםם!?
דור דור נכנסס?!
כפרעליוו פרק אחד הוא לא מופיע
ואני מתגעגעת אליוו😢
שניניי כרגיל פרק מושלמיי
ויאללה שיסלחו להה כבר😢 😢 😢
תמשיכיי מאמיי
תודה =]
והמשך מחר בעזרת השםם =]]]
=פרק 52=
לא עניתי, לא היה בי את הרצון להתווכח,
הנחתי את ראשי על ברכיו, ונתתי לעצמי להירגע,
עצמתי את עיניי, מנסה להירדם, אך המחשבות לא מרפות ממני,
ליאור ליטף את שעריי....
ואני רק חשבתי לי...
"ששששששששששששששששלוםםםםםםםםםם" פתאוםםםםם אמר דור
ובין שנייה חיוכו נמחק..
"מההההה זה?!?" אמר ובעצם ממש צעק,
עייני נפקחו, ולרגע ממש נבהלתי..
"מה קרה?!" שאלתי כלא מבינה..
"למה את על ליאור?!" אמר והיה כבר ממש עצבני
"תירגע אחי, אני כו....."
"שששששש... דיברתי אתה" אמר לליאור ולא נתן לא לסיים לדבר..
"דור אני לא מבינה מה הקטע, כולה הראש שלי היה מונח עלי הברקים שלו"
היססתי מעט, הרי גמני לא הייתי רוצה לראות אותו ככה עם אחרת..
"היית רוצה לראות אותי ככה עם מישי אחרת" אמר כאילו קרא את מחשבותיי..
"תבין! דור אין לי עצבים, כואבבבב לי, והוא זה שהיה ליידי באותו רגע"
ממש צרחתי, דור הביט בעיניי והיה המום מאיך שנראתי
"אני מצטער" אמר כאילו הבין בשנייה הכל
"כבר מאוחר מידיי"
"אתה לא סומך עלייי?!" אמרתי לאחר שנרגעתי.
"סומך, אבל לא'דע, זה לא היה הכי נעים לראות את זה"
"אזזזז תברר לפני שאתה מתחיל לחשוד" התווכחנו כאילו ליאור לא היה לידנו
"אאאאאאאאאווויייי דיי כבררר" ממש צרח
"מה די?! הא דורר?! אתה יודע מה?! אין לי עצבים אלייך,
תודה רבההההה" לקחתי את התיק שלי ועפתי משם,
לא היה לי כח להתווכח איתו, הוא ממש עיצבן אותי,
הלב שלי גם ככה לא שווה כלום, הוא התפורר עכשיו לגמרי
הלכתי שוב לים, המקום שתמיד אני הולכת אליו כשעצוב לי
התיישבתי על החוף, ממש מול המים, מביטה על הדמות העלובה שנגלת לעיניי
מביטה על עצמי, על השקפות, ועל אותה אליאן שנהייתי,
הגלים שהתנפצו בים, העבירו צמרמורת בגופי, הכאב שרף את כולי,
הקשבתי לצלילי השקט, הם התנגדו כאל מוזיקה אל תוך אוזניי,
הגלים המתנפצים, הציפורים שלמעלה מתעופפים, הרוח הקרירה, וקולות האנשים,
הבטתי סביבי, ורק אני הייתי שם לבדי...
הלילה התחיל לעלות, והחושך החריד אותי, פתאום הרגשתי מישהו נוגע בגופי
רציתי לצרוח אך משהו עצר בעדי
הידיים החמימות האלה, היו מוכרות לי,
הסתובבתי לאט לאט, מסרבת להתנתק מאותו מגע מחמם,
ולמולי עמד ליאור, עברה צמרמורת בגופי, איני יודעת מה היא בדיוק אמרה,
אבל לפתע היה לי קשה שלא לחייך..
"אוו ככה אני אוהב" אמר לאחר שחיוך עלה על פניי
"תודה" אמרתי בלי לדעת אפילו על מה אני מודה לו
"על.." שאל כלא מבין
"על זה שבאת" ישר אמרתי.
ידייו עדיין נגעו בגופי, ולרגע התחלתי לחשוש שקנאתו של דור אמרה באמת משהו,
"בואי" אמר כעוטף את כולי
"לאן?!"
"כדאי שתדברו"
לא הגבתי הלכתי אחריו, זה מה שליבי אמר לי,
והפעם פשוט הקשבתי לו
היינו כבר ממש מחוץ דלת ביתו, חששתי מעט ואיני ידעתי ממה
ליאור פתח באיטיות את הדלת, כאילו גם הוא חושש,
עיניי סירבו להאמין, דור היה מולי, מתנשק עם איזה אחת,
הדעמות הציפו את עיניי ובין שנייה כיסו את כל פני
ליאור הביט בי כלא מאמין, ורק חיזק את חיבקוווו
"ועודדדד אתה עושה לי סצטנות קנאהההההההה?!?" אמרתי לאחר שנרגעתי
דור קפץ מבוהל, הוא הרי לא שם לב שהייתי מולו הוא היה שקוע למדי
"תתביייששש, דורר" אמר לו ליאור
"זה נגמר" מיד אמרתי לא מאפשרת לו לדבר,
רציתי וליאור רץ אחריי
הרגשתי חלשה מידי בשביל לעמוד
נפלתי על רגליי, נתתי לדמעות לרדת,
הייתי המומה, לא עקלתי ולא ממש הבנתי,
פשוט בכיתי, בין זרועתיו של ליאור
שהיה נראה כ"כ כעוס.
"תרגעי" אמר כמנסה להרגיע אותי
"אתה מבין?! והוא עוד מקנא לי?! שונאתתת אותווו"
".............................."
אנא תאר את הבעיה בהודעה זו:
|
|
|
|
|
