רק להגיב או לחיות מגניב?

רק להגיב או לחיות מגניב?
מילדות אנחנו לומדים להימנע, להיזהר, להיות דרוכים באופן קבוע לקראת הצרות שמזמנות לנו הנסיבות המשתנות. זהו הדפוס המגיב - המטוטלת. בדפוס החליפי, היוצר, האדם ממוקד, מוביל את הנסיבות, יוזם את חייו ויוצא לחופשי
במחקר פסיכולוגי שנערך עם ילדים בני שלוש וארבע הוצמד מכשיר הקלטה לגופם של הילדים, למשך כל שעות היום. לאחר ניתוח הקלטות גילו החוקרים כי 85 אחוזים מהמשפטים שנאמרו לילדים התייחסו לאחד משני הנושאים:

* דברים שאינם יכולים לעשות.

* איזה ילדים רעים הם, בגלל מה שעשו.

הרבה ממה שאדם לומד בתהליך התפתחותו הוא מה לא לעשות. רוב החוקים ההתנהגותיים שלומד הילד קובעים עבורו איך להימנע ממצבים שיכולים להיות מכאיבים לו או לאנשים ששולטים בחייו: "אל תשחק בסלון", "אל תציק לאחיך", "אל תפתח את המגירה". על כל נער שהגיע לגיל ההתבגרות, ולא משנה באיזו משפחה גדל, כבר הועמסו מאות ואלפי מסרים כאלה: "שב בשקט", "אל תפריע", "תפסיק לעצבן", "אל תעשה את זה".

מובן מאליו שהורים רוצים שהילד שלהם ילמד להימנע מתוצאות שליליות. אבל כשהלמידה מתרכזת באסטרטגיה של הימנעות ממצבים לא נעימים, היא מעצימה עד שהיא הופכת לדרך חיים. רובנו מצטרפים למעגל "הבוגרים" כשכבר מעוגנת בנו הנטייה להימנע - למרות שכבר מזמן למדנו להבחין בין מותר ואסור.
המסר החבוי בגישה זו לחיים הוא שהנסיבות הן הכוח השולט בחיינו, וכל שעלינו לעשות הוא לקרוא נכון את המצב ולהגיב בהתאם. יהיה לנו טוב יותר, לכאורה, אם נתיישר לפי קו הציפיות של הסביבה, יהיה לנו רע אם ננסה להגשים את רצונותינו באפון שאינו תלוי לציפיות.

המסר מגיע ממקורות רבים. המרכזיים שבהם הם ההורים שמחלקים אהבה כשהילד מסתגל נכון לנסיבות שהם הכתיבו, וכאשר הוא נכשל מכנים אותו "ילד רע". והמורים, שמחלקים גמול עבור תשובה נכונה, ונוזפים ואף מענישים את מי שאינו יודע. תגובת הילד לנסיבות קובעת אם צפויה לו תמורה טובה או רעה.
בדרך זו או אחרת, רוב האנשים מאמינים שהנסיבות הן הכוח המניע את חייהם. כך הפכנו כולנו למגיבים. וכשהנסיבות הן מרכז החיים, אדם יכול להגיע למסקנה שיש לו רק שתי אפשרויות תגובה:

* השלמה עם הנסיבות, בנוסח "כנראה שכך הדברים אמורים להיות". השלמה עם נסיבות שלא ניתן לשנותן היא, כמובן, גישה בריאה ונבונה, אבל תגובת השלמה עם נסיבות ברות-שינוי באה מתוך מחשבה מוטעית לפיה לנו עצמנו אין כוח לשנות, משום שכל הכוח נמצא אצל אחרים.

* התנגדות. אנשים רבים מאמצים גישה מרדנית ביחס למצבים בחיים או כלפי אנשים אחרים, ופועלים תוך התנגדות גלויה (נדמה להם כי זוהי פעילות "אסרטיבית"). אבל ההתנגדות יכולה להתבטא גם באופן סמוי, באמצעות תוקפנות פסיבית, המתגלמת באדישות, הסחת-דעת, שתיקה רועמת, חוסר שיתוף וכד'.
נדמה לנו שהשלמה או התנגדות עוזרות לנו להסתדר עם המציאות, אבל עם הזמן הן נעשות לדרך חיים, ומנציחות את האמונה לפיה אין לנו כוח ליצור את הנסיבות שאנחנו רוצים. ההבדל בין המגיב-המשלים והמגיב-המתנגד הוא צורני בלבד. במהותן שתי התגובות זהות - שתיהן נובעות מאמונה שהנסיבות הקיימות הן הכוח המניע בחיים, ושתיהן מגיבות עליהן במקום ליצור את הנסיבות הרצויות.


דרך חיים תגובתית (המטוטלת)

תגובה היא מענה לנסיבות חיצוניות, ואילו יצירה היא מענה לדחף פנימי לייצר את התוצאות הרצויות. במסגרת התבנית התגובתית אדם פועל בעד או נגד נסיבות קיימות, ובתבנית היצירתית הוא פועל להגשים נסיבות חדשות. מעטים מאוד הם האנשים היוצרים, וכמעט כולנו שבויים בתבנית התגובה.
האדם המגיב חוזר ומגלה כי החלטותיו אינן עקביות, והוא נע כמטוטלת מצד לצד, בלי לפתור דבר באופן ממשי ומבלי להשיג שינוי משמעותי. אדם תגובתי נע קדימה לעבר מטרה, ואז, במוקדם או במאוחר, נע אחורה ממנה ומתרחק, ושוב לפני ולאחור, ללא סוף.

הסיבה לכך היא שהמניע לפעולה אינו דחף פנימי של האדם, אלא לחץ חיצוני. האדם פועל, נע לעבר מטרה, רק כאשר הוא נתקל בבעיה שיוצרת קושי, סבל או כאב. רק אז הוא מרגיש לחץ לפעול, כדי להפחית את הכאב. בהתאם, כשהלחץ פוחת מפסיקה התנועה קדימה. כבר אין מניע להמשיך בה.

את חוויית המטוטלת מכיר כל אדם שמנסה להוריד ממשקלו, להפסיק לעשן, להפסיק לאחר או להתמיד בפעילות גופנית. היא מוכרת היטב גם לכל מי שניסה להיפרד מבן זוג, להפסיק להיות תוקפני, לא להיות ותרן מדי, לדאוג לקידום מקצועי, ועוד. למשך זמן מה האדם מצליח לשנות - מוריד שני קילו, מפחית את העישון, זוכר להגיב בנחת, נפרד מבן הזוג. אבל מהר מאוד מתברר שהשינוי זמני - הקילוגרמים עולים, גם מספר הסיגריות, והגעגועים מבקשים הקלה בזרועות בן הזוג. האדם לא מתקדם, הוא נע במעגל.

כולנו מתנסים בתבנית התגובתית. אצל חלקנו היא מתגלה מדי פעם, אצל רבים אחרים היא אורח חיים ממש. צעד קדימה, שניים אחורה. שוב ושוב האדם תוהה מדוע נכשלים מאמציו הכנים לשנות את חייו.
פסיכולוגים רבים מנסים, לשווא, להסביר תופעה זו, ואף הומצאו לה תיאוריות רבות - טראומה ופוסט- טראומה, חבלה עצמית, יצר הרס עצמי, תסביך כישלון או תסביך הצלחה, מחסומים פנימיים או קבעונות מן העבר. אבל התיאוריות האלה, כבודן במקומן, לא נוגעות במקום שבו נמצאת התשובה.

מה יש לו לאדם נגד עצמו? לשם מה יינסה להביס את עצמו? איזו סיבה יש לו לפחד מהצלחה? מדוע יתנגד לשינוי חיובי בחייו? לשאלות אלה הן לא עונות.

אין טעם ממשי בחיפוש הסיבות לקשיים בהיסטוריה האישית. אפילו אלוהים לא יכול לשנות את שהיה. הרבה יותר יעיל להכיר את התבנית התגובתית שמפעילה אותנו, ולעבור לתבנית אחרת, יצירתית, שמציעה לנו דרך חיים שונה לגמרי.

דרך החיים היצירתית (הממוקדת)

אדם שמתנהל בדפוס תגובתי מוצא עצמו תלוי רגשית בנסיבות המשתנות. מישהו מתנגד לו - הוא כועס. מישהו מזלזל בו – הוא נעלב. דרך זו נחשבת "נכונה" ו"טבעית", משום שנועדה לסלק, למנוע, מטרד כזה או אחר. לעומת זאת, אדם שעובר לפעול לפי דפוס יצירתי, מנסה ליצור באופן אקטיבי את שרצוי לו.
תנאי ראשון והכרחי לפעולה יצירתית הוא מציאת תשובה לשאלה מה אני רוצה. רוב האנשים יודעים היטב מה הם לא רוצים ("אני רוצה שהוא יפסיק לפגוע בי", "אני רוצה שלא יהיו מריבות"), אולם תנאי להפעלת הגישה היוצרת הוא להתחיל לשאול "מה אני כן רוצה", בכל מצב ובכל זמן, בלי קשר לנסיבות המשתנות. השאלה מה אני רוצה ממקדת אותך לא במתרחש סביב, אלא בתוצאות המבוקשות ("אני רוצה יחסי רעות עם בן זוגי", "אני רוצה דיאלוג חיובי").

שתי הגישות שונות כל-כך, משום שמקורן בהיערכות פנימית שונה. המגיב ערוך למנוע את שלא נעים לו. מצב פנימי כזה דורש שימוש בתכונות המתאימות: דריכות, חשדנות, זהירות, נכונות לדחות ולהדוף. בהתאם הוא דורש גם את הרגשות המתאימים: כעס, פחד, פגיעות. כדי להפוך אדם יוצר עליך לעבור למערך פנימי אחר, שמגייס תכונות אחרות ורגשות אחרים: חשיבה פתוחה, חיפוש, מוטיבציה, ובעיקר אהבה למוצר שאנחנו מבקשים.

כדי להפסיק להיות מפסידנים, שמתרוצצים סביב עצמם, ולהתחיל להיות מרוויחים שיוצרים את חייהם כרצונם, אנחנו צריכים אפוא להתחיל תמיד בתוכנו. ה"איך" יבוא מאליו. כשנהיה ערוכים ליצירת האווירה המבוקשת, האהבה והאושר שאנחנו מבקשים, תמיד נדע בזמן אמיתי אם התנהגותנו מקרבת אותנו ליעד או מרחיקה ממנו. כל אדם יכול להיות הכוח היוצר בחייו. מהרגע שתגלה את הכוח הזה בעצמך, אין עוד דרך חזרה. חייך ישתנו לתמיד. ....חומר למחשבה........... Gorga2747 😊 😊 😎 😛 😁