הקשר בין בגידה לנקמה..

אחד הדברים ההרסניים ביותר שאנשים עושים כאשר הם מגלים שבני זוגם ניהלו פרשיית אהבים, הוא קיום פרשיית אהבים משלהם, "כדי להתנקם בו, או בה". במערכת יחסים, כאשר אדם אחד "מנצח" – נוקם – שעה שהאחר "מפסיד" – זוכה כגמולו – בטווח הארוך, איש אינו מנצח. זה יכול להוליך לסופה של מערכת היחסים. בנוסף לכך, "ניצחון" באמצעות נקמה אינו מותיר תמיד תחושה טובה כל-כך.
הנקמה אף אינה מחזירה את הגלגל אחורה בזמן, בטרם בגידתו של הצד השני. אף על פי כן, הנקמה היא מתוקה לנוקם על אף שהיא מותירה לעתים טעם מר, ובפרט כאשר הצד שנבחר (ללא ידיעתו) לשמש כאמצעי לנקמה אינו הצד שהיה נבחר באמת מתוך משיכה, אהבה, או אפילו ידידות (בתנאים אוביקטיביים) כפרטנר רצוי ומתאים ליחסי מין.
אין כמעט דרך לעצור את הנוקם מלנקום בבוגד (או לחילופין בנוטש) כאשר הוא נחוש לעשות זאת.
הנקמה יכולה לבוא גם בפגיעה ברכושו של הנוטש או הבוגד, בהרחקתו מחיק המשפחה באמצעות בתי משפט ועורכי דין ואפילו בפגיעה גופנית אלימה.
מרבית הנוקמים הם אנשים בעלי תדמית עצמית ואינטליגנציה מינית נמוכה. עבורם הצורך בנקמה הוא כמעט צורך קיומי (די אם נזכיר את הסרטים האמריקאיים, כמו: 'קרמר נגד קרמר' ודומיהם בהקשרים הללו). אנשים בעלי אינטליגנציה מינית גבוהה אינם נוקמים, בפניהם עומדות שתי אפשרויות:
1. להפיק את המיטב מבגידתם של בן/ת הזוג (עד כמה שניתן) וללמוד על צרכיו האמיתיים ותסכוליו של הצד השני ובדרך זאת לשקם את הקשר האינטימי והזוגי.
2. להיפרד מהצד הבוגד, להפיק את הלקחים, להתחיל בדרך חדשה ולדעת שהכעס על הבוגד הוא עונש עצמי מכביד ומיותר.