הינה בובות שלי... ההמשך שמגיע לכן לאחר יבוש קל.. חיחי
אז תהנוווווווו=]]]
אני-טוב בא לך לקום ממני? עוד שניה והחמצן לא מגיע לי לראות..
ירון-חחחחח כן... קם הושיב אותי עליו.. עכשיו נוח?
אני-מאוד.. אמרתי וחיבקתי אותו.. התגעגעתי לריח הנעים שלו... ולמגע שלו..
ירון-אני אוהב אותך.. לחש לי ברכות..
אני-ואני אותך.. החזרתי לו בלחישה... ונישקתי אותו נשיקה ארוכה ארוכה..
....-מה הולך כאן?! נישמע קולו העמוק של..........
אבא....
אבא-מה זה יש חגיגות ולא קראו לי? יאללה יאללה מה רואים? אמר והתישב על הספא מאחורה..
אלירן-חחחח איזה חגיגות... סתם אושר קראה לכל החבר'ה שלה..
אני-מה אתה רוצה שנזמין ת'חברה שלך? אההה אופס.. אין לך חברים..
אלירן-חהחה מצחיקה..
אני-אין עליי... חחחח
יוגב-טוב הינה הסרט התחיל... שששששש
אבא-להפעיל את הפופקורן?
כולם-כןןןן... ואבא קם והפעיל.. תןך כמה דקות כל החדר הסריח מהריח החזק של הפופקורן..
אבא חילק לכולם קערות מלאות.. והתחלנו לזלול וצפות בסרט..
אם קוראים למלחת פופקורן או נשיקות סוערות ומכות לצפות בסרט.. אז אנחנו היינו שקועים בסרט...
אני ואלירן לא הפסקנו לריב ולזרוק פופקורן לכל עבר... ירון רק צוחק וצוחק..
סהר ועינב מגניבים נשיקות בלי שאבא שלי יראה.. הילה ויוגב... מדגדגים אחד את השניה..
אבא-טוב דיייייייי... אמר... חחח איזה מופרעים... אני יעזוב אותכם בשקט.. הרסתם את כל הסרט..
אני-אוישששש
אבא-ותסדרו אחרייכם..
אלירן-הינה אושר כאן..
אבא-אושר חולה.. תסדר אתה..
אני-חהחה אכלת אותה..
אלירן-תמותי..
ירון-תמות לבד..
אני-חחחחחח למדת הא..
ירון-כן..=]
אלירן-טובבבבבבב... אמר וחזר לצפות בסרט..
אני-אופי לא ראיתי כלום מהסרט..
ירון-חח לא נורא.. תראי מחר...
אני-כן בטח... אוףףף אני שונאת להיות חולה.. אמרתי ושמתי את ראשי עליו..
ירון-אל תדאגי.. עוד פחות משבוע כבר תהיי בריאה..
אני-נקווה..
סהר-טוב אמממ.. אנחנו הלכנו.. כבר מאוחר...
עינב-כן.. אושר אני הולכת לקחת את המחברת סבבה?
אני-סבבה..
הילה-חכו אני יבוא איתכם..
ירון-איזו נידחפתתתת..
הילה-אהה טוב סליחההה... אז אני אלך לבד..
יוגב-אני אקח אותך..
הילה-סבבה..=]
סהר-טוב זזנו...
עינב-בייייי תרגישי טוב כן? אני אדבר איתך מחר..
אני-אחלה..=] והם הלכו..
אני-טוב אני וירון פרשנו לחדר..
הילה-להתחרמן הא? ואלירן תקע בה מבט רצחני...
אני-לא גאונה... ביייייי.. קמתי מירון והלכנו לחדר שלי... אתה ישן כאן היום?
ירון-לא יודע.. לא הבאתי כלום...
אני-נו אז נגיד ליוגב שיביא מתי שהוא לוקח את הילה..
ירון-נו לא נעים..
אני-נו בקטנה.. רוצה או לא רוצה..
ירון-רוצה רוצה...
אני-יוגבבבבבבב.... צעקתי..
ירון-הגרון שלךךךך..
אני-בקטנה... ויוגב ניכנס לחדר..
יוגב-כן פושעת?
אני-שאתה לוקח את הילה הביתה תגיד לה שתביא לך ת'תיק של ירון למחר ובגדים.. סבבה?
יוגב-אההה אתה ישן כאן?
ירון-כן..=]
יוגב-זה נחמד.. חח ויצא..
אני-מפגררר.. סיננתי לעבר הדלת שניסגרה.. נישכבתי על המיטה וירון נישכב ליידי..
ירון-אושר.. אמר והביט בי..
אני-מה?
ירון-את יודעת שהשתנת?
אני-חח כן.. וזה בסדר נכון?
ירון-כן.. זה מעולה..=] אני שמח שאת ככה.. את ניראת הרבה יותר מאושרת..
אני-חח כי טוב לי בחיים בתקופה האחרונה..
ירון-אני שמח..=]
אני-זה בגללך..
ירון-אני כל כך אוהב אותך.. אמר ונשק לשפתיי בעדינות..
אני-ואני אותך...וחיבקתי אותו.. והוא עטף את גופי החלש בידיו שהעבירו בי חום ואהבה..
אחרי חצי שעה יוגב חזר עם התיק של ירון ובגדים... וככה הלכנו לישון... הייתי ממש עייפה אז נירדמתי תוך שניה...
בבוקר ירון קם.. נשק לשפתי והלך לבית ספר...
ואני.. אני המשכתי לישון... ואז התעוררתי... כולי מזיעה... כניראה שהחום חזר לי..
הצצתי בשעון הענק שתלוי לי על הקיר... 7 וחצי.. אה?! כבר ערב... לא יכול להיות שישנתי כל כך הרבה...
קמתי בזריזות ונכנסתי למקלחת.. עשיתי לגופי מקלחת קצרה ומרעננת... יצאתי התנגבתי והתלבשתי..
צחצחתי את שיניי וסידרת יאת שערי שהיה מבולגן.. ירדתי למטה.. הייתי רעבה..
והכל היה חשוך.. 'מזה איפה כולם?!' תהיתי...
אני-יש מישהו בביייית? הרמתי את קולי.. אך אף אחד לא ענה.. 'אוווף נטשו אותי.. טוב בקטנה'
ניכנסתי למטבח וחיפשתי משהו לאכול במקרר.. והוא היה ריק.. אין בו כלום..
'מה הולך כאן?!' ניסיתי להבין... ואז נישמעו דפיקות חזקות בדלת... נילחצתי.. ניבהלתי...
פחדתי... 'יאא איפה כולם?! אווווף' הייתי נואשת לקול אדם מוקר שיבוא ויהיה איתי..
בצעדים קטנים ואיטיים הלכתי לכיוון הדלת שעדיין נימשעו ממנה דפיקות חזקות..
היססתי.. רעדתי.. פחדתי.. לא ידעתי מה לעשות.. התקרבתי והתקרבתי.. וכבר יכולתי לשמוע את קול הגשם החזר שיורד בחוץ..
אני-מיזההה? קראתי לעבר הדלת.. ואף אחד לא ענה.. רק הדפיקות ענו לי.. הדפיקות שהקפיצו את ליבי מנקישה לנקישה..
הצצתי בעיינית של הדלת.. ולא ראיתי דבר בגלל החושך... הדלקתי את האור בחוץ...
וליבי קפץ... נישמתי נעצרה לכמה שניות... הלב הפסיק לפעום לפי הקצב...
בין הטיפות.. בין הברקים והרעמים... בין החושך המפחיד ששרר בחוץ.. דמותו נעמדה שם..
הפעם הוא ניראה שונה.. שונה ביותר... פתחתי את הדלת בהיסוס.. עדיין פחדתי..
למרות שידעתי שזה הוא...
פתחתי מעט והוא ישר התפרץ לתוך הבית..
אני-מה עובר עלייך? העזתי לשאול..
ליאור-אושר...
אני-מה?
ליאור-אושרררר..
אני-נו מהההה? דבר... אמרתי בלחץ... והוא.. הוא רק התהלך בבית מרטיב את הריצפה הקרה עם בגדיו הרטובים...
ליאור-הם רוצים להרוג אותך.. את חייבת לברוח..
אני-מה?! לא הבנתי מה פשר הדבר שיצא הרגע בפיו..
ליאור-מה מה? את לא מבינה.. הם ידעו שאת לבד בבית.. הם רוצים להזיק לך.. את חייבת לעשות משהו..
אני-אממ ליאור תרגע.. תשב.. תשתה משהו... אני לא מבינה כלום..
ליאור-תגידי לי את לא קולטת מה הולך כאן?
אני-לאאאאאא...
ליאור-הם רוצים להזיק לך... הם בדרך לכאן... אושר.. אם הם ידעו שאני כאן הם יפגעו בך עוד יותר..
אני-מיזה הם?
ליאור-חברים שלי..
אני-מה?! לא הבנתי מה הקשר עכשיו.. מה חברים שלו רוצים ממני..
ליאור-הם יודעים שהייתי אצלך אתמול.. הם יודעים... הם משוגעים אושר.. משוגעים..
אני לא יודע מה קרה להם... אין אם הם ידעו שאני כאן..
אני-אז למה באת?
ליאור-כדי לראות שהכל בסדר.. דאגתי לך...
אני-אני בסדר... באמת... אמרתי רגועה מנסה להסתיר את הלחץ שתקף אותי..
ליאור-לא את לא בסדר.. אושר את חייבת לברוח... הם מסוגלים להרוג אותך...
'מה להרוג.. מי להרוג? מה הוא דפוק? הוא לא נורמלי... באמצע החיים הוא נחט עליי ככה?
חלאססס אין לי כוח לדרמות...' ניסיתי לעבוד על עצמי שהכל בסדר.. וזו סתםהגזמה..
אבל זו לא... הסיוט הכי גדול שלי קורה...
ליאור-נו אושרררררר.. תעשי משהו..
אני-טוב טוב.. שניה... אממ מה הם אמרו לך?
ליאור-שכדאי לי להזהיר אותך זה הכל.. ושהם בדרך אלייך... הם הרבה.. הרבה מאוד..
אני-אוווווך ידעתי שאסור לי להכניס את עצמי לכל הבלאגן הזה...
ליאור-מאוחר מידיי.. אין לנו זמן עכשיו לדיבורים...
אני-אני לא יודעת מה לעשות.. התישבתי על השולחן חסרת אונים..
לא ידעתי עם להאמין או לא.. אם זו רק הגזמה או לא.. לא ידעתי איפה המשפחה שלי..
לא ידעתי איפה ירון.... הייתי זקוקה להם.. שיתנו לי עצות... שיתמכו בי ברגע המסובך הזה..
אבל הם לא כאן.. הם הלכו ואני לא יודעת לאן... התחלתי לרעוד..
אני לא יודעת ממה.. אולי מפני שהיה לי קר...
ליאור הקרב אליי... והרגשתי מין חום מוזר מתקרב אל גופי..
ליאור-תרגעי אוקיי? אמר בקול רגוע ושלו פתאום... וידיו הרטובות מלטפות את פניי ומנסות להרגיע אותי..
אני-ליאור.. לא יכולת להגיד להם שזה סתם? לשקר?
ליאור-לא.. כי אני לא מתכוון לשקר..
אני-לא לשקר.. אנחנו יכולים פשוט לוותר על הכל..
ליאור-לוותר? אני בחיים לא אוותר עלייך.. אמר והביט בעייני מנסה לתפוס את מבטי שלא הבין מה הוא אמר עכשיו..
אני-ליאור.. אני לא מבינה..
ליאור-מה את לא מבינה? אני רוצה אותך.. ואני אוהב אותך..
אני-ליאור זה לא נכון..
ליאור-זה כן נכון.. את חייבת להאמין לי..
אני-אני לא יודעת.. אני לא יודעת מה לחשוב..
ליאור-אל תחשבי.. תרגישי... תרגישי מה שהלב שלך נותן לך להרגיש.. אל תפחדי.. בבקשה..
אני-ליאור.. למה עכשיו?
ליאור-כי אני חייב.. הלב שלי היה חייב.. הרגשתי שאני הולך להתפוצץ מבפנים...
ואז נישמעו קולות חזקים מבחוץ.. צעקות.. קללות... צעדים... הם מתקרבים...
הם היו הרבה.. היה אפשר לדעת לבד שהם היו הרבה.. התחלתי לפחד.. ממש לפחד..
הכל קפא במקום... אני וליאור הבטנו לעבר הדלת כאילו חיכינו שזה יגיע כבר..
שדיי הינה אנחנו בקשר ואנחנו מדברים.. ושישלימו עם זה...
אך הוא החזיר אותי לחלל החדר.. החזיר אותי לקרקע.. נשק לשפתי נשיקה ארוכה..
ובעיקר מבלבלת... לא ידעתי מה לעשות.. הוא הביט בי.. ואני בו.. לא יכולתי להגיב בכלל..
ליאור-בואי.. אמר פתאום.. ומשך אותי אחריו...
אני-לאן?
ליאור-בואי נו... ירדנו למרטף.. וליאור נעל אחירו את הדלת....
אני-מה נעשה עכשיו? אמרתי באדישות.. לא יודעת מאיפה האדישות הזאת צצה..
אבל תמיד היה לי הרגל כזה להיות אדישה שכולם לחוצים..
ליאור-אני לא יודע... נישאר כאן... ואז בוווום.. שמעתי את דלת הבית ניפתחת ואיך הקולות רק צועקים את שמי..
כאילו מחפשים אותי... שמעתי דברים מתנפצים.. נופלים... ניבהלתי.. הייתי בטוחה שזה לא אמיתי..
ליאור-אין אנחנו חייבים להשאר כאן... אמר והתקרב עליי...
אני-זה לא פיתרון טוב... הם יצליחו להכנס לכאן... אווווווף למה באת? צעקתי עליו פתאום..
ליאור-מה את בסדר? שקטטטט... הם ישמעו..
אני-לא אכפת לי.. אני יוצאת... רצתי למדרגות ופתחתי את הדלת..
ליאור-לאאאאא...... צעק ליי... אך מאוחר מידיי... הרגשתי איך עייני נעצמות להן..
וגופי נוחת על הריצפה...
הרגשתי כאילו גופי ישן המון זמן... התחלתי לזוז... שמעתי פתאום ליחשושים...
והרחתי ריח מוזר.. ריח שאני שונאת...
הליחשושים הגיבו לכל תנועה שעשיתי.. ואז פתחתי את עייני.. הייתי ב............................
טוב זהו לבנתיים.. אני מקווה שיהיה לי זמן לכתוב לכם המשך בערב...
פשוט מחר בית ספר.. בעעעעעעעעע...
טוב תגיבווווווווווווו והרבהההההההה.... מתה עלייכםםםםםםםםםם המוןןןןןןןן
נשיקה ענקיתתתתתתתתתתת
לילוששש=]]




