אהההההה הסיפור השני שליייייייייי.... אני לא מאמינה שפרסמתי אותו... גאדדדדדדד
בהצלחה לייייייייי... ומקווה שתיגבו הרבה כמו בסיפור הקודם.. תהנווווו=]]
אני:ילדה רגילה... לא יפה מידי לא מכוערת מידי... לא שמנה לא רזה...
לא חכמה ולא טיפשה.. לא רעשנית מידי ולא שקטה מידי... לא מקובלת מידי ולא חנונית מידי... פשוט אני... ילדה פשוטה... שלא כל מה שמעסיק אותי כל היום
זה מה אני אלבש מחר ואיזה צללית תתאים לי יותר... ואם עליתי או ירדתי קילו או שניים...
אני מתלבשת בפשטות.. לא משקיעה... אין לי הרבה חברות... ואני לא אוהבת לצאת בהפסקות...
אני שומעת אביב גפן והיהודים... בקיצור פריקית... כזאת אני...
עם לק שחור... שיער פרוע... ולא מעניין אותי מה יגידו עליי ומה יחשבו עליי...
אני זאת אני ואף אחד לא יכול לשנות אותי...
זה מה שחשבתי עד שהכל התחיל... כל הבלגן הגדול שיש לי.. כאן עמוק עמוק בלב...
הכל מתערבב אהבה ושנאה... וחוץ מיזה מה ההבדל? זה רגש כל כך רחוק אבל בעצם כל כך קרוב... או בעצם מקרב... אי אפשר להבין... יש בכלל מישהו שכן מבין?...
מבין מה מתרחש לכל אחד מאיתנו בלב?!...
היה זה עוד בוקר שבו צריך לקום לבית ספר...
השעה הייתה חמישה לשמונה... רק 10 דקות להתארגן... כרגיל...
קמתי בקושי נכנסתי למקלחת, צחצחתי שיניים ואספתי את השיער בקוקו מבולגן כזה...
זרקתי על עצמי את הג'ינס הראשון שראיתי וסתם חולצה של בית ספר.. שחורה...
שמתי את התיק על הגב וירדתי למטה...
אמא-בוקר טוב...
אני-בוקר... טוב עפתי אני מאחרת..
אמא-כרגיל... ביייי מתוקה...
אני-ביי
יצאתי מהר עם שקית השוקו שמחכה לי על השולחן כל בוקר...
ובדרך פגשתי את עינב.. החברה הכי טובה שלי... בעצם החברה היחידה שלי...
היא כמוני... כמו שמכנים אותנו... פריקיות...
אני-מה קורה?
עינב-בסדר... את יודעת שיש היום מבחן בתנ"ך...נכון?
אני-כן בטח... למדתי הרבה...
עינב-אחלה גם אני...
אני-מה ככה? מה איתך ועם סהר?
עינב-חחח הוא חמוד.. אתמול הוא בא אליי ללמוד למבחן שמענו קצת מוזיקה וכל מיני...
אני-וואלה.. יפה..
סהר:זה הילד שעינב מחבבת או יותר נכון אוהבת... הוא ילד סבבה... לא כמו כל הבנים
שיש לנו בשכבה... תופסים פוזה... משחקים אותה גברים... באמת...
כל מה שחשוב להם זה אם ללבוש היום את הג'ינס של קרוקר או של לי קופר...
ואסור אבל אסור שחס וחלילה הקוצים שלהם יזוזו ממקומם... פשוט אסור...
בעע כאלה מגעילים... צבועים.... כמו כולם בבית ספר שלנו... כולל הבנות שנמרחות
עליהם... שעושות הכל בשביל תשומת לב...
עינב-את יודעת שעוד חודש טיול שנתי?
אני-באמת? מי אמר לך?
עינב-אתמול שמעתי את שירן וחברות שלה מדברות על זה...
אני-חחח תני לי לנחש הן כבר מתכננות עם איזה בן להתחרמן בלילה?
עינב-חחחח וואלה לא עניין אותי... בטח עושות להן ערב בנות... חחח סתומות
שירן: הילדה הכי פופולארית בשכבה שלנו... ת'אמת היא ילדה יפה..
אבל היא מחזיקה מעצמה יותר מידי... סתם מתלהבת.. היא והחברות שלה בדיוק אותו דבר...
סתם מחפשות כל היום תשומת לב... ומדברות כל החיים שלהן על בנים ועל נשיקות...
כל היום... כאילו לא נימאס להן?
ושלא נדבר על המוזיקה שהן שומעות... בריטני ספירס... כריטסינה... ביונסה...
רוני סופר סטאר.... נו באמת... ממש תת רמהההה...
אני-כן... לאן הטיול?
עינב-ניראה לי לדרום הפעם...
אני-מזל התחילו לגוון קצת כל שנה הולכים לצפון כמה אפשר?!
עינב-חחחח מצחיקה שלי.. חולה עלייך...
ואז נכנסנו לכיתה..
אני-וואי לא נימאס לו?
עינב-למי לליאור?
אני-תיראי הוא כל הזמן יושב לי על הכיסא מה הקטע שלו?
עינב-לא יודעת באמת שאני לא יודעת...
ליאור:הילד הכי פופולארי בשכבה שלנו... הוא ושירן דבוקים אחד לשני כמו שקע ותקע...
הוא כולו פוזה משחק אותה בטרוף... מתלבש בסטייל... יותר מידי בסטייל...
כל יום הקוצים שלו בפוזה אחרת... ואסור אבל אסור לקלל אותו אחרת כל החבר'ה שלו
יראו לך מאיפה משתין הדג... שפוטים...
וחשוב לציין שהוא הילד שאני הכי הכי הכי הכי הכי שונאת בעולם!!!!
אני-אתה יכול לקום? [אמרתי בעצבים]
ליאור-מה יהיה איתך?כל בוקר אותו סיפור...
אני-אם תמשיך לשבת פה כל בוקר אז כן...
ליאור-הבנתי אותך...
אני-אחלה... והוא זז כיסא אחד והתיישב ליידי..
שמתי את התיק שלי והתקרבתי למקום של עינב..
עינב-עשה בעיות?
אני-וואלה הפעם לא
עינב-אחלה..
ואז היה צלצול... אז חזרתי למקום שלי והוצאתי את ספר ומחברת היסטוריה...
וליאור עדיין יושב שם וגם הוא מוציא את הספרים שלו...
אני-מה אתה עושה פה?
ליאור-אני יושב פה...
אני-וזה למה?
ליאור-סתם מה אסור?
אני-לא יודעת...
ליאור-טוב...
זה היום הראשון שאני וליאור לא מקללים אחד את השנייה... אולי קיבל קצת שכל...
השיעור התחיל ואני הקשבתי... וליאור נירא לא מרוכז.. הוא כל שנייה זז והיה ניראה לחוץ..
אני-קרה משהו? [לחשתי]
ליאור-לא למה?
אני-לא יודעת אתה נראה לחוץ..
ליאור-רואים?
אני-חחח כן..
ליאור-שיט...
אני-אז מה קרה?
ליאור-סתם לא למדתי למבחן היום בתנ"ך ואני מתחרפן..
אני-הבנתי..
המורה[טליה]- אולי תהיו בשקט? אתם מפריעים לי...
אני-סליחה המורה...
ליאור-סליחה..
טליה-טוב אז שקט... והיא המשיכה בדבריה..
ואז משום מקום צץ לי הרעיון לעזור לליאור במבחן... אז שלחתי לו פתק..
"אתה רוצה שאני יעזור לך במבחן?"
ליאור-אהההההה? [אמר בקול]
טליה-כן ליאור אפשר לעזור לך?
ליאור-אממ לא תודה המורה... פשוט סתם נזכרתי במשהו...
טליה-בפעם הבאה תשתדל להיזכר בשקט
ליאור-אין בעיה...
ואז הוא התחיל לכתוב לי משהו בפתק ושלח לי...
"את באמת רוצה לעזור לי?"
"כן.. ואל תשאל אותי למה כי פשוט אין לי מושג..."
"וואי תודה הצלת אותי..."
"רק תעשה טובה אל תספר לכל העולם שאני עוזרת לך..."
"למה?"
"פדיחות"
"מזה?!"
"חחח עזוב"
"טוב... אז תודה"
"חכה אל תמהר המבחן רק שעה הבאה"
"עדיין... תודה..."
"בכייף"
וחזרנו להקשיב לשיעור...............................................................
הינה ההמשך הראשון... מקווה שאהבתם... תגיבווווווווו הכי הרבה שאפשר... זה חשוב לי..
מאודדדדדדד..
אוהבתתתתתת המוןןןןןןןןןןןןןןן
מואהההההה לילוששש=]]







