אקסיות

האקסית שכל המשפחה שלו מתגעגעת אליה

את יושבת בארוחה משפחתית אצל ההורים שלו, וכאילו זה לא מספיק גרוע, אימא שלו שואלת פתאום בנוכחותך מה שלום יעלי. אבא שלו מתעורר ואומר, "אח, יעלי, איזו בחורה נהדרת, למה היא לא מתקשרת? תגיד לה שתקפוץ להגיד שלום בפעם הבאה שהיא בארץ. "אחותו- שיעלי שימשה על תקן אחותה הבוגרת, הלכה איתה לגינקולוג בפעם הראשונה ולימדה אותה להתאפר – רק נועצת בך מבט מלא משטמה, כרגיל.
ואז אימא שלו נתקפת נוסטלגיה: "את יודעת", היא מספרת לך בעיניים מצועפות, "אני זוכרת איך יעלי הייתה יושבת פה שעות על המחשב, כותבת את התוכנות שלה. כבר אז היה לנו ברור שהיא תפרוץ דרך בפענוח הגנום. כולנו החזקנו לה אצבעות כשהיא נסעה לעמק הסיליקון לעשות את המיליון הראשון". בשלב הזה אחותו נוטשת את מקומה בשולחן ללא אומר. כמה שניות אחר כך אתם שומעים אותה מתייפחת לתוך הכרית ביבבות מרוסקות. מישהו רוצה עוד שניצל?


* האקסית שממשיכה לשמור על קשר

ישיבת הלוטוס שלך היא מהמפורסמות. כשאת שוקעת בה לתוך הרהור מדיטטיבי, צריך לוודא שעדיין יש לך דופק. אולם כשענתי מתקשרת, את מסוגלת לפוצץ נורה בעזרת המבט בלבד. "אהלן חומד, מה שלומך? רועי בבית? מצוין, אפשר אותו רגע? קבענו ללכת ללונה פארק ביחד, את יודעת כמה הוא אוהב רכבת שדים. זה מפחיד! זה אמיתי! אני מתה מצחוק כשהוא מתחיל להילחץ משטויות כאלה. כמו שבהתחלה הוא נלחץ מזה שהכרתם.
כל פעם היינו יושבים ומדברים עליך, על הדברים הקטנים בך שמרגיזים אותו וגם על הדברים הגדולים. אבל בסוף אמרתי לו, "רועי חומד, אל תדאג. היא נראית לי מותק של בחורה, וחוץ מזה, אם זה לא ילך, אני אהיה כאן בשבילך. לתמוך. להרגיע. לנחם".
כבר בהתחלה, כשהכרתם, ידעתי שייקח לו זמן להבין שהמקום שלי בחיים שלו לא קשור לכלום. אנחנו מעבר להגדרות. נפשות תאומות. הנה, למשל, שנינו אוהבים לקחת סרטים באוזן. לא הכי חיבור?
ומה, רק מפני שהפסקנו להזדיין אנחנו לא יכולים להיות חברים טובים? טובים מאוד אפילו? בטח יכולים. וגם את יכולה להיות חברה שלנו. נסתובב כל היום ביחד! נלך ללונה פארק! הרבה יותר כיף ככה, לא חומד?" בטח יותר כיף. נסי להיזכר, איפה שמת את הנורה הרזרבית?


* האקסית שיותר יפה ממך

מדי ערב אתם צופים בה יחדיו מככבת בפרסומת בערוץ 2, או מביטה עליכם ברחמים
מכרזת הענק בעוד אתם מזדחלים בנתיבי איילון. פה ושם עוד מתקשר אליו בחור מזדמן לברר אם זה נכון שהם נפרדו, ואם הוא זוכר במקרה את הטלפון שלה. במקרה הוא זוכר.
כדי לחשל את עצמך, את מנסה להיזכר באמרות השפר הציוניות של אמך, למשל "האישיות זה מה שקובע". אבל כל מה שעולה לך לראש היא העצה החביבה של סבתך: "תהיי יפה ותשתקי". בכל זאת את ממשיכה לדבר.
כשאתם עוברים בדרך לסרט ליד השלטים של הסיילים, הוא נעצר, מצביע על מכנסיים סגולים מידה כלום ושואל אותך אם את רוצה. זה אותו דגם שחובק את מותניה של הלשעברית בכרזה ההיא. "לא", את מודה בנימוס, "סגול זה לא הצבע שלי".


* האקסית שיותר מכוערת ממך

מילא שהוא עורג אל החברה המהממת שהייתה לו פעם. גם את עורגת לירכיים כמו שלה. אבל זאתי? הפוסטמה נראית כמו מעדן חלב שפג תוקפו. כמו סניף של ש"ס בפתח-תקווה.
כמו משאית עם פנצ´ר. כשהיא מחייכת את נוקעת את העין. היא גם טיפשה נורא. את יודעת, כי אתן לומדות היחד ארכיאולוגיה קלינית. כל פעם שאת רואה אותה את נעלבת אישית. איך הוא יכול היה להיות איתה? איך הוא מעז להתגעגע? למה? למה? למה?
הפלוס היחיד הוא שעולם הדימויים שלך התחדד מאוד בתקופה האחרונה.


* האקסית שהפכה ללסבית

שאלות רבות טורדות את מנוחתך כשאת מהרהרת בחברה שלו לשעבר: מדוע החליטה לחצות את הקווים? האם הוא הסיבה לכך שגמרה אומר בלבה לנטוש את מנחה הבחורים לעד? האם מה שהיה לו – ויותר מכך, לא היה לו – להציע לה שבר אותה סופית, ואם כן, מאין יבוא ביטחונך שזה לא יקרה גם לך?
אולי עתידך הופך לוורוד יותר על כל יום שעובר עליכם ביחד? האם היא הסיבה לחיבתו המופגנת לשלישיות כפולות ציצי? האם הוא באמת סבור שיצליח לשכנע אותך לצרף אותה למיטתכם מוצעת הפלנל? דווקא אותה, מכל הבחורות הלסביות שבעולם? אז מה אם היא מחבבת אותי, אני לא אוהבת ג´ינג´יות, בסדר? האם הבחור שנוחר לצידך כרגע הוא מדיח סטרייטיות סדרתי או פנטזיונר מסוכן? ולמה לעזאזל היא נראית כל כך יותר מאושרת מאז שעזבה את השולחן שלו במתוקה ועברה לשבת עם הבנות במנרווה?


* האקסית המנדנדת שרוצה לחזור

שתיים בלילה. חבר שלך בדיוק הרגע נרדם. את מביטה בתקרה וחושבת לעצמך, כנראה החים בכל זאת יפים. לפתע נשמעת דפיקה בדלת. שמופי הולך לפתוח ומוצא שם את פזיתי, בפיג´מה קרועה ובמבט מזוגג. בטון אובדני היא אומרת לו: "היה לי חלום, הפעם זה רציני. ראיתי סנה בוער ומסביבו רצים איילים נקודים. היו להם קרניים, אתה מבין? זה סימן. זה אות. אנחנו חייבים לחזור".
שמופי בטח קלט שהיא נהייתה לגמרי מטורללת, ורק מתוך אשמה הוא מכניס אותה לסלון.
את מצמידה את האוזן לקיר: היא בוכה והוא מחבק אותה חיבוק ניחומים. למה הוא לא בועט אותה החוצה? אין לה בית לזאת? את תוהה אם את צריכה לעמוד לצידו ברגע קשה זה ולומר לה בשמו לעוף לכל הרוחות. מרגע לרגע את משתכנעת שלמעשה, זה יהיה הדבר הנכון לעשות. עוד יפיחה מכיוון הסלון ואת נלחצת בתנופה סיבובית. אף אחת, משוגעת ככל שתהיה, לא תבכה על חבר שלך בשתיים בליליה. לא שהוא מקשיב לה, כמובן.


* האקסית שידעה לבשל

ואהבה לנקות. בפעם הראשונה שראית אותה, כשעוד הייתם רק ידידים, היא כרעה על ארבע ליד המקרר בדירה שלו ומיינה את הגבינות לפי התאריך. במשך שנתיים הוא היה מקבל ארוחת בוקר למיטה, קיש גורמה בקופסת פלסטיק לעבודה ומשתה של שלוש מנות כשהוא חוזר בערב. הנזר הוא בלתי הפיך: עכשיו הוא חושב שככה זה בנות, ושמשהו איתך לא בסדר. את מנסה להסביר לו שהוא ספג חינוך לקוי, אבל הוא ממשיך לקנות לך ספרים של אהרוני. פעם אפילו נכנעת והסכמת לאפות איזו עוגה, אבל משום מה התנור התפוצץ כשחיממת אותו, אז ויתרת. הכי את אוהבת לשאול אותו אם יש לו גרביים שצריך להטליא, רק מפני שאת אוהבת את הצליל של זה: בחיים לא החזקת מחט.
את יודעת שהמערכה אבודה כשאת מציעה לו להתחלק בתשלום לעוזרת, והוא לא מבין למה צריך עוזרת כשיש לו חברה. בתגובה את מאבדת את העשתונות ומציינת שמיכלי לא הייתה חברה אלא פיליפינית. החוצפן שומר על פרצוף תמים כשהוא עונה לך, "את יודעת שיש מלא כלים"?


* האקסית שהייתה פצצה במיטה

כשהם נפרדו, הוא החזיר לה את כתבי העת הפורנוגרפיים ואת קלטת ההמחזה של הקאמה סוטרה. את נוצת היען מצאת בעצמך מתחת למיטה. גם את הפופרס. לפעמים הוא עוד נוהם בלילה נהמות גבריות ממקום רדום בתוכו, שלפי השערותיך נמצא אצלו בתחתונים. הוא כל הזמן אומר לך שאותך הוא באמת אוהב, ושאיתה זה היה רק בגלל הסקס. אח, איזה סקס. איזה באמת? את לא בטוחה, כי הוא משתמש בכל מיני קודים כמו "ההליקופטר", "המטוטלת" ו"החלבנית". מה זה אומר? איך עושים את זה בלי לשבור את המפרקת? יכול להיות שהבחורה הזאת הייתה לוליינית קרקס בגלגול הקודם? את צריכה לדעת, את הרי מתעניינת בנומרולוגיה. ובבודהיזם. ובמכניקה עדינה. רק לא בחדירה מלאה על ספסלים ציבוריים, ליד הכותל, במסיבת ההפתעה של ההורים שלך. מה יש, אף אחד לא שמע על עכבות?


* האקסית המושלמת

תמותי, תודה.


* האקסית שהיא את

מחזור האקסיות בטבע חזק גם מהרומנטיקנית הגדולה ביותר, וכך גם את מוצאת את עצמך בדימוס. את מסתכלת במראה ושואלת את עצמך: האם גם אני מיתולוגית? של מי? שחר הפוזל? ירון הנודניק? רוני עם הקטן? מי רוצה בכלל להיות מיתולוגית של אטריות כאלה?
והחברה המלעונה שהם מסתובבים איתה עכשיו, שלא נדע מצרות. את מתקשרת לשאול מה העניינים, ואת יכולה לשמוע אותה עושה פרצופים בטלפון. את רואה אותם ברחוב, והיא נצמדת אליו לצוואר כמו סופר גלו. אפשר לחשוב עם מי היא יוצאת, כולה אלעד, כמוהו היו לך כבר עשרים. אם רק היית רוצה, היה חוזר על ארבע. האמת, פעם רצית. לא חזר.


😊