מה קורה עם ההמשךך..!?!?!
מחכככהההה... 😊
לאב יו-> לילוש
אני חושבת שתצטרכו לסבול עוד טיפה אני ושני יותר מדי עצלניות!!
אופיייייייייי😢
אני צ'ה המשךךך
תמשיכווו😢 😢 😢
"רגע אמרת כן?!?" שאלתי מהססת
"כן, אני מוכן… אבל אני לא רוצה שאת תסבלי…
אני רוצה שתהיי בטוחה בעצמך….." אמר
וחיכה לתשובה
לתשובה שלי
ועכשיו אני זאת שחשבתי
האם זה שווה?!
האם הוא באמת אמיתי איתי…?!?
ועומרי הביט בי מחכה לתשובה
לבסוף עניתי לו
"ברור שאני מוכנה לקחת את הסיכון"
עומרי נישק אותי..
ואני?!?
אני הייתי בעננים
לא האמנתי..
אבל מצד שני גם כאב לי
כי ידעתי שזה לא יהיה כל כך קל
שההורים שלי לא יקבלו אותו..
ושיהיה לנו קשה מאוד
לעבור את כל המכשולים
אבל הייתי מוכנה
לעשות הכל
ולעבור הכל
כדי להיות איתו..
הוא הדבר היחידי שעניין אותי
ולא איכפת לי מה יגידו אחרים
מצדי שיתפוצצו
"אני מאושר!" אמר אחרי שתיקה ארוכה
"גמני מאושרת"
עומרי חייך וכך גמני
"אני אוהב אותך" לחש לי
"גמני אוהבת אותך מלאך שלי"
וככה העברנו את שאר היום!
או יותר נכון את שאר ההפסקות היינו יחד.. 😊
מאושרים, ונהנים מכל רגע,
עד השעה - הגיעה הזמן ללכת
נסעתי עם נתלי.. כל הדרך הייתה שתיקה,
חשבתי, על מה שהולך להיות מעכשיו..
בלילה לא הצלחתי להירדם ממחשבות
פחדתי, פחדתי כל כך
מהתגובה של ההורים שלי, מהתגובה של כולם,
אבל במשו אחד הייתי בטוחה
שאני אוהבת אותו
ובשבילו אני הילחם נגד כל העולם
עם יהיה צורך
בסופו של דבר
אני היחידה שיחליט על חיי..
הפרק נעשה ע"י שני.. עם יהיו תגובות אני ימשיך!
יאא איזה מושלםם
ברוך ה' כתבתם המשךךך
מחכה לעוד אחת
ימוכשרות
לוב יו 2 ליגלושש
נתלילוש&שניוש....
מוכשרותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת!!
אין כמה כישרון ה' חילק לכםם אההה???
תתנו לי קצת...
המשךךךךךךךךךך ודחופייי בופי
אוהבת...
מור'צי 😊
יאאאאאאאא.. שנייי.. איזההה מוכשררררררררתת..
איזהה פרקק מהמםםםםם..
המשךךךך
יאאא איזה פרק מושלםםםםםםםםם
שימו המשךך
מוואה ענקיתתתתתתתתת
יפה בטיירוף..
חבל שזה כזה קצרר המשךךךךךךך
לבסוף נרדמתי,
אחרי מחשבות רבות,
שקעתי לשינה עמוקה,
אין לי מושג לע מה חלמתי בדרך!
התעוררתי בבוקר,
אור השמש סינוור אותי,
כיסית בשמיכה את פניי והתחלתי לדבר על עצמי,
"עומרי אני אוהבת אותך!!"
"עומרי שלי אנחנו נילחם בהם!!"
"אתה עדיין לא פושע עומריקי"
"מה אמרת?" פתאום נשמע קול,
זה גם כן לא היה הקול שלי,
שאני ישאל את עצמי שאלה כזאת?!
העפתי ממני תשמיכה והסתכלתי לכיוןוןן מי שדיבר אליי,
'פויייייי איזה מזלל!!' חשבתי לעצמי והתרוממתי מהמיטה,
"בוקר טוב!" אמרתי לאוהד והוא סגר את הדלת
"בוקר טוב יפיופה! אז מה התחלת לדבר לעצמך?" הוא שאל, התקרב אלי והתיישב על המיטה,
"חחח מש'ו כזה! אתה לא יודע איזה בלאגן!!!" אמרתי וקמתי מהמיטה,
התחלתי לסדר את השיער והחלפתי מהשמלה "היפייפה" שלבשתי אתמול,
אוהד ראה שאני מתלבשת והתסובב ישר בלי שאבקש ממנו - חיחיחי הוא כבר רגיל,
בינתיים הוא חקר אותי מעט,
"מה קרה עם עומרי?"
"מי הפעם?"
"מה כבר יכול להיות בלאגן" ועוד המון המון שאלות שלא הספקתי לזכור,
"סטופפפפפפפפפפפפפפ" צעקתי כשסיימתי להתלבש,
"מה עובר עליך?" שאל אוהד וצחק,
"חכהה אני בכלל לא זוכרת איזה שאלות שאלת" אמרתי לו וצחקתי יחד איתו,
"חכה רגע, עכשיו אני יספר לך את הכול ואתה תקשיב אוקיי??"
אוהד הנהן בראשו ושתק,
סיפרתי לו לאט לאט את השתלתשלות האירועים מאז השיחה איתו בטלפון,
אוהד חייך, צחק, והנהן בהסכמה לעוד כמה מילים ומילים שהיו בדרך,
"נו אז מה אתה אומרררר??" שאלתי אותו -
אחרי התקציר הארוך של היום האחרון,
"אחלה טלנובלה" הוא אמר,
"נוו אוהד תהיה רצינייי" צעקתי עליו וזרקתי עליו כרית,
"פעם אחרונה שזרקת כרית זה לא הסתיים בטוב!" הוא אמר ושמר תכרית אצלו,
צחקנו שנינו שנזכרנו בתקרית האחרונה עם הכרית,
המנורה השבורה, והזכוכיות בגופות שלנו,
ממש זכרונות יפייפים,
"טוב עכשיו תהיה רציני!" אמרתי לאוהד
ועשיתי פרצוף רצינייייי שאוהד הכין כבר למה התכוונתי,
"תלכי עם מה שאת מרגישה, זה מה שיעזור לך,
זה גם מה שיסביר לך מה לעשות בהמשך הדרך ואיך להתנהג!" הוא אמר,
"זה הכי טוב! ככה תעשי תבחירה הנכונה והחלטה הנכונה,
אמא שלך לא קלה בעניינים אלו!" הוא הוסיף,
"ספר לי על זה" השבתי
ידעתי שהוא צודק
אמא בחיים לא תקבל את זה, בחיים לא..
אוהד ראה את הדמעות
שכבר התחילו לרדת
ופשוט חיבק אותי
"די נשמה, את תעברי את זה ותהיו יחד, אני איתך תמיד" אמר לבסוף
"אין אתה כל כך מושלם אני אוהבת אותך מאמי ותודה על הכל"
"חח תמשיכי, תמשיכי, וגמני אוהב אותך ממש אין בעד מה בכיף" השיב לי
"דפוקקקק" אמרתי
"שמנה"
חח וככה המשכנו לדבר
אוהד היה צריך ללכת לבתאל
אז נשארתי לבד
ואז המחשבות לא איחרו לבוא
חשבתי על עומרי,
ובמיוחד על אמא שלי,
אני לא ייתן לה ולא לאף אפחד
להרוס את האושר שלי
פשוט לאף אחד,
חייכתי לעצמי חיוך
כי הייתי מאושרת
כל פעם
שנזכרתי במבט של עומרי
עלה על פניי חיו, טיפשי כזה
היום עבר עליי
רגיל
אך עם מלא מחשבות
לא הלכתי היום עם נתלי למוסד
כדי שזה לא יהיה חשוד מידי
אני צריכה זמן, כדי לספר,
הדבר היחידי שידעתי
שלנתלי אני יספר ראשונה
הייתי בטוחה שהיא תעזור לי
"רחלייייייי" שמעתי את נתלי
"בואי רדי שנייה"
ירדתי למטה
וראיתי אותה שם עומדת, עם מבט מוזר
"שבי" היא אמרה
והתיישבתי כמו ילדה טובה
"עכשיו חזרתי מהמוסד, אחד הילדים
שאלו עלייך, יותר מידי
שאלות
יש לך מה לספר לי?"
"אמ, מי זה?!"
"עומרי" השיבה
חייכתי לעצמי,
"רחלי, יש לך משו לספר לי?" חזרה על דבריה
לספר?!
או לא לספר?!
לבסוף החלטתי
שהטוב ביותר
יהיה
פשוט לעשות את זה
הכי ישיר שאפשר
והכי מהיר
הסתכלתי עלייה
שתקתי
והיא ישבה שם
וחיכתה לתשובה…
אתר האהבה הישראלי