אתה שולח לי מבט
ואיתו גם תקווה
שאולי אני האחת
האחת ,בשבילך
ואז אתה מביט בה
עם עינך הגדולות
ובשניה התפוצצה
בועת האשליות.
רגע אתה מקשיב
ורגע מתעלם
רגע אתה אותי מחשיב
ורגע מחכה שאעלם
אתה מבלבל אותי כל כך
אני לא מבינה כבר כלום
האם כדי שאני ישכח?
או אכח את הסיכון?
אם היית נותן לי הזדמנות
להראות כמה שאני אוהבת
היית מבין במהירות
שאצל אחרת,אין כזאת כמות
של רגשות שקשורים לך
של חלומות שאיש לא ראה כמותם.
של צמרמורות שבאות ממך
של פרפרים שיוצאים מדעתם.
האהבה שלי תספיק לשתינו
וגם ישאר טיפה יותר
כי היא עצומה היא ענקית,ובינינו...
לא קיים כזה משוג בלב אחר
רק בשלי,שמוכן להיות שלך
רק בתוכי...
ואני מוכנה להקריב בשבילך
גם את הבלתי אפשרי.
אבל אתה טיפש
כן,זאת המילה
אתה חושש
מהשפלה?
שאם תהיה איתי
ירד לך המעמד
שאם תאהב אותי
תשאר לבד?
לי נמאס לרדוף אחרייך
אז אני פשוט אפסיק
מצטערת אם הקשתי עלייך
סליחה,לא רציתי להעיק.
מתי שלא תהיה כל כך שטחי
תביט לצד,אליי
ואז אל תילך איתי,
תלך אחרי.




