QUOTE (עדידיייייייי @ 31/12/2005) אני רוצה שתהיה פה נ~ש~י~ק~ה מהסרטים!
את גם תקבלי ;]
אחחח איזה פרק.. :]
זה משהו שחיכתם לו כל כך הרבה זמן..
והנה הוא פה ממש..
אז שהיה לכולכם קריאה מהנה..
אוהבת המון המון
ואל תשכחו להגיב בסוף!!
גלוש!
פרק 41:
"האא.." נפלטה צעקה מפי שגרמה לי למעוד וכמעט ליפול קדימה..
למזלי יוני עמד שם ומה שקרה נפלתי לתוך ידיו שהיו פתוחות לרווחה..
הסתכלתי על יוני בפחד במבט לא מאמין ראיתי אותו גם מסתכל עליי "לא קרה כלום.. ראית הצלתי אותך" אמר יוני מתגאה ומחייך חיוך כובש.
התקרבתי עם פרצופי על פרצופו הייתי כל כך קרובה על שפתיו... הוא התקרב טיפה אליי אבל אני התרחקתי התקרבתי שוב אבל הפעם על האוזן שלו "תודה לך.. גיבור שלי" אמרתי בלחש ובקול ממיס
ראו שהוא משתגע.. כמו מסומם שלא מקבל את מנה היומית שלו.
פתאום משום מקום השפתיים שלו נחתו על שפתיי במהירות.. ועוד לפני שהספקתי להגיב על כך
שאל "נלך?!" והושיט לי את כף ידו הכנסתי את כף ידי בכפו החמימה ויצאנו מהשער של הבית
יוני נעצר וקח גם אני הוא הסתכל על עבר השדרה והתחיל לעשות "הנד דן דינו" בין הספסלים.
"מה אתה עושה?" שאלתי בציחקוק..
הוא הסתכל עליי וחיוכו נעשה גדול יותר ויותר.. "סתם מחליט איזה ספסל נשב.." אמר
"אווי אידיוט.." אמרתי לו מיואשת מהטמטום.. ומשכתי אותו יחד איתי לכיוון הספסל הקרוב..
"שב.. " פקדתי עליו והוא התיישב לא ידעתי מה לעשות השמלה לבנה ולשבת על הספסל היא פתוח תתלכלך ולשבת על יוני...
"מה יש?!" שאל יוני והעיר אותי מחשבותיי
"מה?!" אמרתי והסתכלתי על יוני במבט לא מבין..
"למה את לא יושבת? " שאל..
"האא.. " נהייתי מובכת.. "פשוט השמלה לבנה.. לא רוצה ללכלך.." אמרתי בקצרה
"אז לשמה אני פה?!" אמר ותפח על חזהו.
"אממ.. לא.. לא עזוב אני יעמוד.." אמרתי מנסה להתחמק..
"טוב.." אמר ואחרי דקה של שקט "תושיטי לי את ידיך" ביקש
עשיתי כדבריו והושטתי והוא משך אותי עליו הושיב אותי על ברכיו ועם ידיו אחז בבטני
"חוצפן.." מלמלתי "אבל מוצא חן בעיניי" אמרתי והסתכלתי על פניו עם חיוך מרוצה
"טוב.. תקשיבי.." אמר והסתכלתי עליו..
"ככה אז אנחנו עוד מעט נצא לכיוון שם.." והצביע עם ידו לכיוון ימין "אני מקווה שתאהבי את ההפתעה..."
"אני בטוחה.." אמרתי והתקרבתי על פניו וגנבתי ממנו נשיקה מהירה..
"יאללה זזים?" שאלתי אותו ולא חיכיתי לתשובה ישר קמתי ממנו וסידרתי את השמלה.
"כן זזים.." אמר וגם הוא קם..
התחלנו ללכת דיי מרוחקים לא כמו מקודם.. עד שהוא הניח את ידו על כתפיי.. נבהלתי בהתחלה הסתכלתי על היד שלו שנחה על כתפי ואחר כך על פניו רציתי לראות את תגובתו..
ראיתי אותו מחייך חיוך חמוד אז אשרתי לעצמי גם לשים את ידי סביב גבו.
הלכנו ככה מחובקים לאותו כיוון שיוני הצביע הוא יודע לאן ואני רק צריכה לחכות ולגלות מה הוא תכנן..
בדרך גם עצרו אותנו מיליון מעריצים אבל אמרנו להם שעכשיו זה לא הזמן..
המשכנו ללכת ככה לפחות 15 דק'.. הגענו למרכז העיר.. הגענו למקום שבו יש הכי הרבה תנועה הכי הרבה אנשים והכי הרבה חנויות.
יוני זינק לחסום אותי ואמר בהתרגשות.. "עכשיו תעצמי את עינייך.." וכך עשיתי עצמתי את עיניי "אבל בלי לרמות.." הזהיר.. "בלי לרמות.." חיקיתי אותו מצחקקת.
יוני הוליך אותי עזר לי כמו שכלב עוזר לעיוור.. "תזהרי.." אמר ונעמדתי במקום שמעתי רעש מכוניות
הנחתי לעצמי שאנחנו עומדים ליד מעבר חצייה.. אחרי כמה דק' "בואי.." אמר ומשך אותי ועברנו מהר
"עצרי" קרא ועצרתי הנחתי שזהו עוד מעבר חצייה כי שמעתי עדיין קול מכוניות שמגבירים את מהירותם
"בואי..." קרא והפעם הלכנו יותר מהר ויותר הרבה.. ידעתי אפילו בלי לראות.. כי הרגשתי.
"עמדי כאן..." אמר
"אפשר לפקוח עיניים?" שאלתי
"לא!" צעק "עוד לא.." אמר בשקט
"טוב" עיניתי בחוסר סבלנות..
"תפני את הגוף שלך לכיוון ימין.." ביקש וכך עשיתי..
עכשיו חכי שניה והרגשתי את ידיו נוגעות במותניי הרגשתי זרמי צמרמורות ופרפרים שמשתוללים מהמגע שלו..
"כשאני סופר עד 3 את פוקחת את עינייך.. ברור??" שאל
"כן המפקד.." אמרתי באושר
"1.. 2.. 3.." קרא.. ואני פקחתי את עיניי
"אמאאאאאאאאא" צעקתי לא מאמינה... לפני היה תלוי שלט ענקי שמחובר מעמוד אחד לעמוד אחר וכתוב בתוך השלט בגדול "ענבר אני אוהב אותך!" הסתכלתי סביבי וראיתי שאני באמצע הכיכר הראשי שלפני מאחורי ומצדדי נוסעות מאות מכוניות וכולם רואים את השלט הענקי שיוני הכין לי
קפצתי על יוני והדבקתי לו נשיקה ארוכה על שפתיו
"מוצא חן בעינייך?" שאל לאחר הנשיקה עם חיוך
"מאוד מוצא חן בעיניי.." אמרתי בחיוך ענקי ומאוהב ..
"תודה תודה תודה.." אמרתי והדבקתי לו בכל תודה עוד ועוד נשיקות והוא?! לא מתנגד.
"הייתי אומרת שמצאת מקום.." אמרתי לו בצחוק
"מרכז העיר מה רע?!" ענה
"לא רע.."
עמדנו ככה לפחות 5 דק' מול השלט כשהוא, יוני מחבק אותי מאחור וצמוד אליי..
לפתע נשמע מוזיקה שקטה חיפשתי מהר את המקור של המוזיקה ולא קלטתי מאיפה
"אפשר להזמין אותך לרקוד?" שאל יוני..
"מה?? כאן?" שאלתי לא מבינה.. כאילו מה באמצע הכיכר לעמוד ולרקוד?!?
"כן.." ענה בלי בעיות..
"אבל..." רציתי לענות אבל כבר היה מאוחר מידיי.. יוני כבר הספיק להצמיד אותי לחזהו ועטף אותי עם ידיו סביב גבי...
כך נצמדנו אחד לשני בשיר שלא רצה להסתיים וכך גם אני הרגשתי לא רוצה להתנתק מהמגע שלו..
הרגשתי בעולם אחר בעולם רק שלי ושל יוני.. ולא עכשיו על הכיכר באמצע העיר סביב המכוניות שצופרות ואומרות קריאות סביב אותו קהל שהתאסף לו לאט לאט..
הסתכלתי על פניו של יוני והוא הסתכל על פניי.. הוא הקריב אותי יותר עליו מה שנוצר ששפתינו התקרבו אחד לשני..פיותינו נפתחו.. ולשוננו נפגשו..
כן, התנשקנו לנו במלאות תשוקה.. וברצון שהרגע הזה לא הסתיים.
איייייייייי יונייי יא מושלםםם תעשה לי ילדדדדד
אמאא איזה פרק נדיררררררררר
וואיייייייי אחד היאאפיםם
שימי המשךך מאמיי
מוואהה
אמאאאאאאא למה הוא לא אמיתי?!!!!?!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!11
אני רוצה אותווווווווו
המשךךך
יאיאיאיאיא נדיררר..=]..
המשך
ואווווווווווווווו מדהיייייםםםםםםםםםם...
המשךך =]
חמודות ההמשך לא יהיה ולא יהיה קיים עד יום שלישי
אחרי יום שלישי כבר נראה מה איתו...
סוריי...
😢((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((
למה כל כך הרבה זמן? למה ההתעללות? במה חטאנו?!!? חח
אתר האהבה הישראלי