יפההההה כמו תמיד 😊
המשךךך..
ש ל מ ו ת 😉
:]
[:
:]
תמשיכי דחוווווווופפייישן !
חנושית אהובה שליייי
פרק מווווווווווווווווווווושלם
אוהבתותך המונים!
יאאא חנו'שש כמה זמן לא קראתי את הסיפור שלךך=((
אבל סופסוף השלמתיי!!!= ]]
קיצור יפיופה זה מהמםם!!
ואני רוצה המשך מהר מהרר
חחח ותגידי החודש שלהם לא היה אמור להיות לפני שלושה ימיםם?!
חחח
יאללה המשךך!!
אוהבת,
לינורו'ששש
המשךךך מאמי😊
סיפור מעלףףףףףףףףף=]]
מושלםםםםםםםםםםםםםםםםם!!,
תמשיכיייייייייי יפהההההה שליייייייייייי,
פרקים מהממיםםםםםםם
מושלמות שששששששששלייי
תודה על התגובותת
אני מקווה שהיום אני אוכל להמשיךך
אוהבת אתכןןןןןןן
חנושש=))
אהההההה המשך!!!!!!!!
מזה!?!?!?!
הייתי איתם חצי שעה בערך פתאום שמענו צעקהה ובוםם משהו נשבר..
שלושתנו נבהלנו נורא.. יצאנו מהר מהחדר והלכנו לחדר של אמא ודורון.. הדלת הייתה סגורה..
פתחנו אותה וראינו את אמא שלי, שוכבת על הרצפה ומסביבה מלא מלא זכוכיות, המראה שהייתה על הקיר נשברה.. רצנו מהר אליה וניסינו להעיר אותה..
אני: רוןןןןןןןן תתקשרי לאמבולנססס אמרתי והתחלתי לבכות.. הדמעות לא פסקו.. עדן חיבק אותי מאחורה, וראיתי שגם לו ירדו דמעות.. אך הוא ניסה להסתירן.. אולי כדי להראות שהוא לא נשבר, ושאני יכולה להישען עליו.. האמבולנס הגיע לאחר 10 דקות בערך.. הזמנו מונית ונסענו אחריו.. כשהגענו לבית חולים לא אמרו לנו כלום.. הלכנו אחרי הרופאים עד שהם נכנסו לחדר ולא נתנו לנו להיכנס.. ישבנו על הכיסאות שהיו מחוץ לדלת וחיכינו שהרופא יצא.. אחרי כמה דקות היה לי צלצול בפלאפון.. 'בעלי המושלם' היה כתוב על הצג..
"הלוו" עניתי בקול צרוד
"שאנלל מה קרההההה?" שאל ניר
"א..מ..א ש.ל..י.. ((אמא שלי))"
"מה קרה לה?! שאנלושש איפה את!? אני בא עכשיוו"
"בתל השומר.."
"טוב אני יוצא עכשיו בעיי יפה שלי אוהב אותך"
"ביי" אמרתי וניתקתי את הפלאפון.. הנחתי את ראשי על רגליה של רון והיא ליטפה את שערי..
"אל תדאגי.. הכל יהיה בסדר" אמרה ונתנה לי נשיקה בלחי
"תודה רונרון.. מי עשה לה את זה מי?!"
"לא יודעת מאמי שלי, אבל נברר אני מבטיחה לך שנגלה מי עשה לה את זה.."
"תודה.." אמרתי וראיתי שניר הגיע, ולא לבד.. עם דניאל עומר אופק וליגל..
"נירייי" אמרתי והלכתי אליו.. הוא חיבק אותי חזק חזק.. כמה שהייתי צריכה את החיבוק הזה..
הוא התיישב על הכיסא והושיב אותי עליו..
"מה קרה לה?" אמר וניגב את דמעותיי..
"לא יודעתת" אמרתי וניסיתי לעצור את הדמעות..
"מה זאת אומרת?"
"הייתי בחדר של עדן איתו ועם רון ואז שמענו כאילו מישהו נופל ואז נשבר משהו..הלכנו לחדר של אמא שלי ושל דורון וראינו את אמא שלי שוכבת מחוסרת הכרה ומסביבה יש שברי זכוכית, של המראה.."
ניר לא אמר כלום.. רק חיבק אותי אליו יותר חזק ליטף את שערי ונתן לי נשיקה ארוכה במצח..
הרופא יצא אחרי חצי שעה בערך ודיבר עם עדן..
אני:"נווו מה הוא אמר??" שאלתי את עדן לאחר שחזר
"ש.. שאמא שלך.. איבדה את.. התינוקק" אמר ופרץ בבכי..
"מ...מה?!" ניסיתי לעכל את מה שאמר.. וחיבקתי אותו חזקק 'למה ה' למה!? עד שהכל הסתדר..?!
עד שחשבתי שזהו, עכשיו החיים יחזור להיות מושלמים כמו פעם, למה.. למהה?!'
"למההההההההההההההה" צעקתי ונפלתי על הריצפה.. כולם היו איתנו, חיבקו ניחמו אבל להחזיר את הגלגל לאחור אי אפשר..זהו, אח או אחות כבר לא יהיו לי..
"מי עשה את זה?! מייייייי?" שאלתי את עדן
"לא יודע.. לא יודע.. הרופא אמר שמישהו אחד יכול להיכנס, כנסי את.."
"אבל.."
"אבל כלום" עצר אותי.. "תכנסי את.. אני בינתיים אנסה להשיג את אבא שלי, שנעלם.."
"ת..וד..ה" אמרתי ונכנסתי לחדר.. ראיתי את אמא שוכבת על המיטה ומחוברת להמון מכשירים..
זה היה נורא מפחידד אני לא אשכח את המראה הזה לאולם.. היא ישנה.. נראתה כל כך שלווה..
כנראה לא ידעה עדיין שאיבדה את התינוק..התיישבתי על הכיסא שהיה ליד המיטה והחזקתי את ידה..
אחרי כמה דקות היא התעוררה וחייכה אלי חיוך קטנטן..
"מה.. קרה..?" שאלה אותי בקול צרוד..
"אמא.. את.. את.."
"אני?!"
"אבדת את התינוק.." אמרתי ושוב פרצתי בבכי.. אמא סימנה לי לבוא לידה.. נשכבתי על המיטה לידה והיא חיבקה אותי אליה.. ניסתה להיראות חזקה.. אך זה לא הצליח לה.. אחרי כמה דקות לא יכלה יותר והתחילה לבכות גם היא..לא ידענו מה לומר.. אז שתקנו שתינו.. אחרי כמה זמן נרדמתי.. והתעוררתי מלחשושים..
"שש.. עדנוש נדבר בשקט אני לא רוצה ששאנל תתעורר.." אמרה אמא
"או..קי.." אמר עדן בקול חנוק..
"מאמי שלי בוא.." אמרה ושמעתי את צעדיו של עדן.. הוא התקרב למיטה והתיישב בכיסא שלידה..
הם לא דיברו רק בכו ובכו.. למרות שזה אפילו לא היה תינוק.. אמא אפילו לא הייתה החודש השלישי..
אבל ציפינו, חיכינו שיוולד כבר.. באותו הרגע המחשבה על זה שרבנו, אני ועדן אם זה יהיה בן או בת..
אוךך זה היה ריב כל כך מטופש.. מה זה משנה אם זה בן או בת!? העיקר שיהיה משהוו, העיקר שיוולד, שיהיה בריא..
פתחתי את עיני לאט לאט וראיתי את ראשו של עדן מונח על המיטה ואמא מלטפת אותו..
מנסה להרגיעו, למרות שגם היא לא הפסיקה לבכות..
אני: הצלחת להשיג את אבא שלך? שאלתי את עדן.. ואמא התחילה לזוז באי נוחות על המיטה..
עדן: קרה משהו.?!
אמא: לא, לא.. אמרה וחייכה חיוך מזויף..
עדן: התקשרתי מלא פעמים ולא זמין..
אני: מעניין איפה הוא..
עדן:כן..משחררים אותך מחר.. אמר לאמא..
אמא: "אה כן?! יופיי אני לא יכולה להישאר פה יותר מיום.." ככה היא אמא לא יכולה להישאר במקום אחד הרבה זמן.. היפראקטיבית אומרים עליה כולם.. יותר משעה היא לא יכולה להיות בחוסר מעש..
אמא היא בנאדם פתוח, נורא פתוח.. אבל על הנושא הזה אף פעם לא דיברנו..
לא על מה שהיא מרגישה ולא על מה שאני.. הבנתי שזה יותר מידי כואב לה..
והבנתי אותה אז ניסיתי כמה שפחות להעלות את הנושא..
====================================================
"חכה, אני רוצה לעבור לקנות לה שוקולדים.." אמרתי לעדן בדרך לבית החולים- היום אמא משתחררת.. אתמול בלילה, דורון לא חזר הביתה.. נעלם לגמרי.. לטלפונים הוא לא עונה ולא התקשר בכלל..
בקושי ישנו אני ועדן, כל הלילה התקשרנו והתקשרנו אליו.. עד שהתייאשנו, וחשבנו, הוא מבוגר יכול לדאוג לעצמו טוב מאוד.. אין מה לדאוג לו..
"אוקיי" אמר עדן ונכנסנו לחנות ממתקים.. מלאתי שקית עם מלא שוקולדים וסוכריות.. שילמנו והמשכנו לכיוון בית החולים.. כשהגענו ראינו את אמא כבר בכניסה.. היא נראתה הרבה יותר טוב, מאופרת ולבושה יפה..קניית השוקולדים והסוכריות פתאום נראתה לי כל כך שטותית.. כאילו ששוקולדים וסוכריות יעזרו,
כאילו הם יחזירו את התינוק.. יצאנו מהבית חולים והזמנו מונית.. אחרי כמה דקות היא הגיעה ונסענו הביתה..
אמא: שנחזור, תלכו לבצפר.. אמרה לאחר כמה דקות של שתיקה
אני& עדן: ל-א!!
אמא: אני לא רוצה שתפסידו ימים, וזה עוד תחילת שנה.. ושאנלי לך יש היום מבחן באנגלית נכון!?
אני רוצה שתלכי ותעשי אותי.
אני: ואחרי זה אני חוזרת הביתה..
אמא: ואחרי זה תחזרי הביתה..
עדן: אני נשאר איתך..
אמא: אבל..
עדן:" אבל כלום..: קטע אותה "אני נשאר איתך!" הציב לה עובדה..
אמא: טוב.. נכנעה לו..
הגענו הביתה, שילמנו לנהג מונית ויצאנו מהמונית.. נכנסנו הביתה החלפתי בגדים, שמתי חולצת בצפר לקחתי את התיק ויצאתי מהבית.. הלכתי במהירות לבצפר וכשהגעתי הייתה הפסקה..
ראיתי את דניאל עם אופק..
אני: שלום=/ אמרתי והתיישבתי לידם
אופק: שאנליי אמר וחיבק אותי אליו.. דניאל הצטרפה לחיבוק..
דניאל: מה שלומה?
אני: היא חזרה עכשיו הביתה.. באתי לעשות את המבחן באנגלית ואני חוזרת הביתה..
אופק: תמסרי לה החלמה מהירה..
אני:תודה, אני אמסור.. אמרתי ובדיוק נשמע הצלצול.. עליתי עם דניאל לכיתה וכשנכנסתי המורה נתנה לי את המבחן.. ת'אמת?! לא היה לי ראש לזה בכלל..את מי מעניין מבחן עכשיו באנגלית?! כשאתמול גיליתי שלא יהיה לי אח או אחות..עשיתי את המבחן והוא הלך די קל, היה לי מורה טוב.. הגשתי למורה בסוף שיעור ובאתי לצאת מהכיתה..
"שאנלל" קרא לי נוי מסוף הכיתה
"אה?"
"לאן את הולכת??" שאל והתקרב אלי..
"הביתה.."
"אעע?! למה יש עוד שעתיים.. מה באת למבחן וזהו? ככה את מבריזה לך.. על תחילת השנה?!"
"נוי אני אדבר איתך כבר.. ביי מאמי" נתתי לו נשיקה בלחי ויצאתי מהכיתה.. כשבאתי לצאת מהשער של הבצפר ראיתי את ניר..
"לאן?" שאלתי אותו
"הביתה, איתך" ענה לי
" אין מצב אתה נשאר פה!"
"לא רוצה שאנלי אני רוצה להיות איתך!"
"ניריי מאמי אני רוצה להיות קצת עם אמא שלי טוב? אני אדבר איתך כבר"
"טוב יפה שלי.. אוהב אותך" אמר ונתן לי נשיקה ארוכה בפה
"גם אני אוהבת אותך.." אמרתי לו ויצאתי מהשער.. בדרך הביתה עברתי דרך הגן שעשועים,
זה שהלכתי אליו עם עדן.. 'יכולנו לקחת את האח או האחות לפה, אחרי שיגדלו קצת.. אבל לא, ה' לא יכול להשאיר לנו את החיים ככה, כמו שהם, מושלמים! הוא חייב להרוס נכון!?' חשבתי לעצמי
"נכוןןןןןןןןן!?! אתה חייב להרוס הכל חייב?! למה עדן צדק למה?! הייתה לו הרגשה רעה,
אוךך כמה שהוא צדקק" דברתי עם ה'.. בעצם, דיברתי עם עצמי.. כי ה' לא ענה לי..
המשכתי ללכת הביתה וכשנכנסתי לבית ראיתי....
פרק לא משהו
לא משהו בכלל=/
תגיבו בכל זאת😢
אוהבת אתכןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן המוןןןןןןןןן
חנושש=))
אתר האהבה הישראלי