מאז אותו פיצוץ! החיים של מושיקו!

יאללהה מאמי שימייי המשךךךךךךךךךךךךך..!!
דחוףףףף..!!!


סתיוו'ששששששששששש=]]

נתליי שלייי=[

איזה הפקרות אלוהים ישמור !!!!!

תמשיכי מאמי

אשכרה הפקרות!!!!

הדלת נפתחה יותר ויותר, הרגלים יצאו פתאום, הגוף, הראש,
היא?
מה היא עושה שם?

היא יצאה מהבית.. שמחה.. מחייכת.. "להתראות" נשמע שהיא קראה לעבר הדלת ואז היא נסגרה..
היא יצאה מהשביל וסגרה אחריה את השער, היא התקדמה לעבר המדרכה עליה הייתי, התקדמה מולי,
הסתתרתי מאחורי העמדו ככה שלא תראה אותי, הבטתי בה מתרחקת, כשדמותה כבר לא נראתה באופק יצאתי,
התקדמתי וחזרתי להביט בבית של מור,אמא שלה פתאום יצאה מהבית, מחייכת.. שמחה.. בדיוק כמו אגם,
המשכתי ללכת, לא הבטתי עליה, "מושיקו בוקר טוב" היא אמרה כשראתה אותי ועצרה מולי,
לא התייחסתי אליה והמשכתי ללכת, "מושיקו?" היא קראה שוב אבל אני המשכתי ללכת,
הגברתי קצת את קצב ההליכה ועברתי לרחוב הבא,
אורלי כבר לא היתה מאחוריי.. המשכתי ללכת עוד 2 רחובות והגעתי לבית הקברות,
אושרי כבר חיכה לי מחוץ לשער,
"היי" הוא אמר בשקט כשכבר הייתי לידו, "היי" החזרתי באותו שקט,
הוא הביט לתוך בית הקברות ולחש מש'ו..

QUOTE (דיזלית @ 15/08/2005) הדלת נפתחה יותר ויותר, הרגלים יצאו פתאום, הגוף, הראש,
היא?
מה היא עושה שם?

היא יצאה מהבית.. שמחה.. מחייכת.. "להתראות" נשמע שהיא קראה לעבר הדלת ואז היא נסגרה..
היא יצאה מהשביל וסגרה אחריה את השער, היא התקדמה לעבר המדרכה עליה הייתי, התקדמה מולי,
הסתתרתי מאחורי העמדו ככה שלא תראה אותי, הבטתי בה מתרחקת, כשדמותה כבר לא נראתה באופק יצאתי,
התקדמתי וחזרתי להביט בבית של מור,אמא שלה פתאום יצאה מהבית, מחייכת.. שמחה.. בדיוק כמו אגם,
המשכתי ללכת, לא הבטתי עליה, "מושיקו בוקר טוב" היא אמרה כשראתה אותי ועצרה מולי,
לא התייחסתי אליה והמשכתי ללכת, "מושיקו?" היא קראה שוב אבל אני המשכתי ללכת,
הגברתי קצת את קצב ההליכה ועברתי לרחוב הבא,
אורלי כבר לא היתה מאחוריי.. המשכתי ללכת עוד 2 רחובות והגעתי לבית הקברות,
אושרי כבר חיכה לי מחוץ לשער,
"היי" הוא אמר בשקט כשכבר הייתי לידו, "היי" החזרתי באותו שקט,
הוא הביט לתוך בית הקברות ולחש מש'ו..
מהההה זה?!!11
5 משפטיםםםםםםםםםםם 😠


אני בטוחההההההההההההההה שמוררררררר חיייייייה ושמחביאים אותהההההההה
איזה רעיםםםםםם נותנים לו לסבולללל בעעע עליהםםםםם!!
תמשיכיייייייי=]

בתאל בובה תירגעי..
לא משנה מה יהיה המשךך תפיסיקיי לנחששש זה לא יעזור לכם!!
=> אני רק ישנה וישנה את הסוף עם תמשיכו לנחש!!

ד"א לא היה לי זמן כתבתי את זה ב5 דקות וזזתי לאכול.. אז תחכו בערב תקבלו המשך יותר ארוך!!

יפה המשךךךךךךךךךך!

אין כמה שתגידי שלאאא

מורר חייהה

אני בטוחהההההההה
או שאת סתם מתעללת בנו

כבר ערב..

ומה שלא תגידי..

מור ח-י-ה ונושמת!!!!..חחחחחחח.
.
המשך

חחח אתם נהנות לנחש אני רואה..
טוב אז ככה, לכרגע!! אבל רק לכרגע!!
היא ל-א חייה!!

חיחיחיחי תודה על התגובות!
תמשיכו להגיב אני כבר יכתוב לכן המשךך =)

נווו תפסיקו לנחש...עוד בסוף היא תשנה את זה ומור לא תהיה חייה...
לא רוצה שזה יקרה.. 😢


סיפור מושלם בובה!!!


המשךךךךךךךךךך


מואהה..שלי!

=[

מי שלא שם לב,
או לא קרה,
מה שמסומן במודגש זה רבעון קטן שפירסמתי היום!!


הדלת נפתחה יותר ויותר, הרגלים יצאו פתאום, הגוף, הראש,
היא?
מה היא עושה שם?

היא יצאה מהבית.. שמחה.. מחייכת.. "להתראות" נשמע שהיא קראה לעבר הדלת ואז היא נסגרה..
היא יצאה מהשביל וסגרה אחריה את השער, היא התקדמה לעבר המדרכה עליה הייתי, התקדמה מולי,
הסתתרתי מאחורי העמדו ככה שלא תראה אותי, הבטתי בה מתרחקת, כשדמותה כבר לא נראתה באופק יצאתי,
התקדמתי וחזרתי להביט בבית של מור,אמא שלה פתאום יצאה מהבית, מחייכת.. שמחה.. בדיוק כמו אגם,
המשכתי ללכת, לא הבטתי עליה, "מושיקו בוקר טוב" היא אמרה כשראתה אותי ועצרה מולי,
לא התייחסתי אליה והמשכתי ללכת, "מושיקו?" היא קראה שוב אבל אני המשכתי ללכת,
הגברתי קצת את קצב ההליכה ועברתי לרחוב הבא,
אורלי כבר לא היתה מאחוריי.. המשכתי ללכת עוד 2 רחובות והגעתי לבית הקברות,
אושרי כבר חיכה לי מחוץ לשער,
"היי" הוא אמר בשקט כשכבר הייתי לידו, "היי" החזרתי באותו שקט,
הוא הביט לתוך בית הקברות ולחש מש'ו..

"בוא נלך" הוא פנה אליי ותפס את ידי,
הרגשתי כמו ילד קטן, כאילו הוא אמא שלי,
הוא חברה, הוא ידידה טובה, ששומרת עליי, שרוצה רק טוב בשבילי,
"לאן אנחנו הולכים?" שאלתי שכבר התרחקנו מבית הקברות!
"מממ.." התחיל לחשוב אושרי והתיישב על הספסל שבדיוק הגענו אליו,
"תראה, אתה חושב שמסתירים ממך מש'ו?" הוא שאל אחרי מחשבות קצרות,
"ברור שמסתירים ממניי מש'ו.. תאמת? יש לי הרגשה שהיא חייה!" עניתי לו בביטחון מלא!
כן היא חייה!!
כל הרמזים, המקרים מראים על כך!
היפייפיה שלי חייההה.. 😊
חשבתי והגעתי למסקנה קטנה,
אתמול היה לי יום עצוב, המחשבות הכינו שלט קטן בתוכי,
שלט של יאוש, של חוסר תיקווה, של שליליות מוחלט ועכשיו,
עכשיו יש על פניי חיוך קטן, מחשבות חיוביות, תקווה, ומעט אושר, אושר שאולי יוביל אותי לאהובתי, מורוששש..
"אז זהו.. בוא נלך לחפש רמזים וכל מיני דברים חשובים שיבילו אותנו אליה, או למה שהם מחביאים" הוא אמר לבסוף,
אחרי שניסה לא לקטוע אותי ממחשבותיי אבל לבסוף קטע!
"אוקיי אבל לאן?" שאלתי,
בעצם.. לאן במאת נילך?
איפה נחפש?
אנחנו לא בלשים,
בחיים לא פתרתי דבר כזה,
לגלות עם מיש'ו חי או מת?
לגלות מה מסתירים?
"נכון אנחנו לא בלשים אבל אנחנו רוצים לדעת תאמת! ואנחנו נצליח" אושרי אמר כששמע אותי מדבר,
בזמן האחרון התחלתי לדבר לעצמי - או אולי לעצמי ולאחרים ביחד,
התחרפנתי, בפירוש התחרפנתי בזמן האחרון,
הכאב, העצב, הגעגעועים, הכול ביחד משפיע עליי..