המממ נחשוב עליך 😛 😊 חחחחח סבבה נקפוץ
טחח יאללה יאללה מה אתה משחק אותה?
בוא וזהו! 😊
*~ענבל~*
פששש ראיתי תמונה שלך פששש
יפה יפה 😊 חחחחחח
אבל לא יודע חחח נראה אם אני יטייל שם
חוץ מפוטושופ אין לי עיניינים שם
:\
נוו מאמי מה עם המשךך?? אוףףף =[[
השעה היתה 8:45 כולם כבר בכיתות,
איחרנו ברבע שעה,
נכנסנו בשער ועלינו לכיתה..
עצרתי לרגע..
הבטתי באגם..
היא החזירה לי מבט.. ונשמנו..
נשמנו נשימה עמוקה.. ופתחנו תדלת..
"סליחה על האיחור" אמרתי ונכנסתי לכיתה ראשון,
כל התלמידים והמורה הביטו בנו לא מבינים,
זה היה שיעור עם המחנכת..
התיישבתי בכסא שלי ולידי נותר כסא פנוי - הכסא של מור,
אגם התיישבה מאחוריי ליד אביתר - הידיד הכי טוב שלה..
"אגם ומושיקו אתם יכולים לשבת ביחד עם אתם רוצים!!" אמרה המורה וכל המבטים עדיין היו נעוצים בנו,
"לא!" אמרתי בעצבנות..
"זה המקום ששמור למור, היא תגיע!" אמרתי בביטחון מוחלט וראיתי שכולם משנים פרצופים,
המורה חזרה למהלך השיעור אבל אפ'חד לא הקשיב,
באמצע השיעור נזרק אליי פתק, די גדול הייתי אומר,
פתחתי את הפתק בזהירות על הספר כדי שהמורה לא תבחין והבטתי בכתוב,
-אורטל: מאמי עם אתה זקוק לעזרה או מש'ו אני פה..
- יוסי: גבר צא מהדיכי, אתה חייב! יש מסיבה היום ב9 תבוא..
- רונה: מאמי דבר איתי, אני צריכה להביא לך כמה דברים!!
- עידו: גבר בוא היום למסיבה, אתה חייב לצאת מהדיכאון! 😢
- תהילה: תהיה חזק מאמי!!
- ליגל: תפסיק להיות עצוב!! תזכור שמור אוהבת אותך!!
- בן: עם אתה צריך מש'ו אח שלי אני פה בשבילך
- הילה: אני פה עם אתה צריך מש'ו אתה יודע שאתה יכול לדבר איתי על הכול..
- גיל: נו איך אתה? מתגבר?
- אגם: אני לא יכולה.. קיבלתי הרגע פתק מכולם.. אני רוצה את מור..
- אביתר: אתה ואגם חייבים לצאת מזה.. יהיה בסדר!
ועוד ועוד שמות של ילדים מהכיתה שכתבו לי מה אני צריך לעשות, עם אני צריך עזרה,
הרגשתי כאבים חזקים בלב, איפה מור?
איפה מור שהיתה עוזרת לי??
תמדי היתה מוציאה אותי מהדיכאון, תמיד היתה משמחת אותי, איפה היא?
התחילו לרדת לי דמעות, המכתב במקום לעזור רק עשה יותר גרוע!
ניגבתי את הדמעות מהר והבטתי על הפתק, מבין כל מה שכתבו כולם עניין אותי המשפט של רונה,
= מאמי דבר איתי, אני צריכה להביא לך כמה דברים!! =
על מה היא צריכה לדבר איתי?
איזה דברים היא צריכה להביא לי?
בין כל המחשבות סגרתי את הפתק והנחתי את ראשי על השולחן,
ככה עד שנשמע הצילצול,
כל התלמידים קמו ממקומותיהם, חלקם יצאו מהכיתה, חלקם הכינו ש"ב של השיעור הבא,חלקם הוציאוציוד,
ורק אני ואגם נותרנו במקומותינו..
אני זוכר את הפעמים שהיינו אני ומור מנצלים את אותם הדקות להתנשק ולהתחבק מה שהתאפקנו כל השיעור,
היינו פשוט נהנים מאותום דקות, שניות עד שהצילצול שוב היה קוטע את התענוג,
אבל עכשיו,
אין עם מי להנעים את הדקות,
מור איננה,
עד שהיא תחזור - אין, לא תהיה, מישהי אחרת!
אחרי 5 דקות נשמע שוב הצילצול,
הפעם שיעור אחר,
מורה אחרת,
אותם תלמידים,
ומור עדיין איננה..
כל התלמידים נכנסו לכיתה וככה גם המורה,
נכנסה מורה מחליפה, בלי הרבה שאלות הוציאה את הקלסר מן התיק שלה וזרקה אותו על השולחן,
הייתה דממה בכיתה היא הוציאה דף והתחילה לקרוא,
אביטל יוסי - וסימנה אחרי השם וי כשנשמע קולו של יוסי
אברהם יובל - וסימנה אחרי השם וי כשנשמע קולו של יובל
אברהם עידו - וסימנה אחרי השם וי כשנשמע קולו של עידו
אדרי הילה- וסימנה אחרי השם וי כשנשמע קולה של הילה
בן שבת גיל - וסימנה אחרי השם וי כשנשמע קולו של גיל
גבאי אורטל - וסימנה אחרי השם וי כשנשמע קולה של אורטל
דוד רונה - וסימנה אחרי השם וי כשנשמע קולה של רונה
דנינו ליגל- וסימנה אחרי השם וי כשנשמע קולה של ליגל
ושוב ככה וככה..
היא עברה גם את השם של אגם..
כהן אגם - וסימנה אחרי השם וי כשנשמע קולה החלש של אגם
וגם את השם שלי -
ממן מושיקו - וסימנה אחרי השם וי כשנשמע הקול הצרוד מבכי שלי..
היא עברה עוד שתי שמות ובלי לשים לב פתאום נשמע השם -
מועלם מור - ולא נשמע שום קול..
"מועלם מור" היא צעקה לראות עם היא נמצאת בכיתה..
"טוב אז אני רואה שהיא איננה היום" היא אמרה בקול רגיל,
כאילו לא שמעה חדשות,
כאילו לא ידעה על הפיגוע!!
כל כך כאב לי,
שטף הדמעות שוב ירדו,
הם יורדות ולא נפסקות!!
"היא איננה היום.." המשפט הידהד לי בראש,
"היא איננה ולא תהיה בזמן הקרוב!! אבל היא תגיע!!" קמתי מן השולחן ואמרתי בביטחון מוחלט,
"למה איפה היא?" היא שאלה
ולי, לי לא היתה תשובה..
איפה את מור?
איפה?
הנה בננות ההמשךך שלכןן..
יהיה לכן המשךך אולי מחר בצהרים ועם לא יום ראשון!!
דבר אגגבבבבבבבבבבב יום שתב יומולדתתת שילייי חיחיחיחי 😊
יא עצוב..
סיפור מהמםםם..
המשך דחווף...
יפההההה שלייייייייייייייייי......
איזה מהמםםםם..
יאאאאאאאאא מזל טווווווווב..😊..
אני יכין לך הפתעוווווונת..חעע..😊
מהמם!
מדהים!
אוףףף זה כזה עצוב וכל כך שונה מכל שאר הסיפורים שלך זה כל כך מיוחד!
זה אולי הסיפור היחיד שגורם לי למיד דיגדוג בעיניים,דיגדוג שנוצר מרצון לבכות,והבנה למושיקו הזה,רחמים אליו
שהוא עדיין כזה תמים
ואני כל כך מפחדת מה יהיה ברגע שהוא יבין שהיא לא תחזור
אלא אם כן את מתכוונת להחזיר אותה
לא משנה מה תעשי
הסיפור היה וישאר מושלם
כי אני ממש סומכת על הכישרון שלך וכוח השיפוט=]
חולה עלייך!!!!!
יוווווווווו איזה כתיבה מושלמתתתת את אשכרה נותנת הרגשה כאילו זו את...
כל פרק מצמרר יותר ויותר......
~תמשיכייי~
נתליייי
מאמי שליייייייי
כולי צמרמורותתת אני לא מאמינה כמה זה מרגששששששש
את פשוט כותבת מדהיםם
אמאאאא
אני כל כך אוהבת לקקרואא
כל מה שאת כותבת
פשוט הכלללללל
כי זה נשמע כל כך אמיתי
וזה יותר ויותר מרגש
כל פרק
אני נהנהת מחדש
וכמובן שאני מתרגשת ואפילו לפעמים ובוכה
הקיצררררר
את מוכשרתתתתתתתתתתתתתת
בטירוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף
ואני זקוקה להמשךך
חעחעח
אז תמשיכי יפה שליי
אוהבת אותךךךך
מוואהההההההה
ואי יפה יפה יפהההההההה
יאללה עכשיו לפרק הבא נווווווו
עצוב מאוד =\
את כותבת יפה מאוד!!
המשך =]
ויום הולדת שמח!!
אתר האהבה הישראלי