היא עמדה מול המראה,בוחנת את עצמה בה:שתי צמות בלונדיניות,עיני-
ים ירוקות גדולות שהיו עכשיו אדומות ונפוחות מבכי, וגוף נשי מלא קימורים,
עטוף במעיל שחור גדול ששניים מכפתוריו חסרים.
עד היום היא אהבה את הניגוד שנתנו הצממות למראה שלה.בלעדיהן, היו טועים
וחושבים שהיא מבוגרת בהרבה מ-16 שנותיה.
אחרי היום הניסיון להיראות ילדה-נערה הפך לפתטי. כי אחרי היום היא כבר
לא ילדה,לא נערה,אלא אשה שנשיותה נכפתה עליה. דמעות ירדו מעיניה והכאב הלפ
בה בגלים כשנזכרה איך הלכה ברחוב בשלווה, נהנית מהאוויר הקריר של חודש נובמבר,
מריחה האוויר אחרי הגשם, נהנית מהחיים. היא נזכרה
איך עיניה היו חצי עצומות משום שלא נזקקה לעזרתן כדי
להגיע הביתה, היא נזכרה איך שקעה במחשבות ואיך,
למרות שהיה חושך והרחוב היה שומם, היא לא פחדה כי הרחוב המוכר נסך בה ביטחון.
לפתע היא הרגישה משיכה חזקה כשמישהו משך את ידיה אל מאחורי גבה,
תפס אותן בכוח והחל לגרור אותה. היא הייתה קפואה מפחד.
מתוך אינטואיציה, היא ידעה שזה קרב עבוד. ואין טעם להילחם.
רגליה נגררו על הרצפה, כוחה אזל והיא לא הצליחה לשאת את עצמה.
נזרקרת חזרה להווה, עיניה נפקחו מתוך ניסיון לברוח מהזיכרון, והיא הסתכלה שוב במראה.
צמרמורת חלפה בה כשלפתע נזכרת בתחושת ידיו על גופה,כשנזכרה איך
הגיעו לפתח ביניין נטוש והוא קשר את עינייה וקרע את מעילה מעליה, הופך אותה לחסרת
אונים עוד יותר. דקות לא רבות אחר כך היא כבר לא הייתה בתולה, היא כבר לא הייתה ילדה.
היא פקחה את עיניה ופנתה מן המראה, פוסעת בחדר בחוסר מנוחה. היא הרגישה
מלוכלכת, לכן פשטה את מעילה בניסיון להתנקות, אך החולצה הקרועה שלבשה
מתחת רק גרמה לה להרגיש חשופה .
חוסר אונים ותסכול הציפו אותה. כיוון שלא ראתה את פניו של זה ששינה אותה
לנצח, היא הייתה באפלה. לא היה לה מישהו להפנות אליו את הכעס, ולנטור לו טינה.
כלום.אפלה מוחלטת.
והיא המשיכה לפסוע ברחבי החדר, ממאנת למצוא שלווה. היא הגיעה לשולחן שלה
והעיפה את כל הדברים שעליו על הרצפה, הסדר שיגע אותה פתאום. רעש גדול נשמע
והיא קפצה בבהלה, מסתכלת לרצפה, מחפשת את מקור הרעש. זוג מספריים.
היא התקופפה, הרימה אותם וחזרה למראה,בוחנת את עצמה לרגע קצר,לפני
שבשתי תנועות קצרות גזרה את צמותיה, משלימה את השינוי שחל בה- הן סימלו תמימות
שלא הייתה לה עוד. היא זרקה את המספריים על המראה, שוברת אותה. רצתה
שהמראה תהיה שבורה כמוה, לא מסוגלת לסבול את המראה של האשה שהשתקפה
אליה, לא ילדה, לא נערה, לא שלמה.
לא אני כתבתי...זה פורסם במעריב לנוער בתחילת השנה...
תגיבו בבקשה...
לאה
איזה עצובב זההה אמאא!
מסכנה
איזה עצוב מצמרר והמילים העלו עושות את הכאב כבר...
מסכנה לא מאחלת לאף אחת לעבור את זה ...
ממש חוסר אונים.. כמו שמוזכר כמה וכמה פעמים...
אוהבתך...
מור 😊
כן גם אני לא מאחלת כזה דבר לאף אחד גם לא לאויב הכי גדול שלי...
לאה 😊
וואי זה ממש מרגש וואי 😢 מסכנה וואי איזה בן זונה האיש הזה 😠
וואייי איזה צמרמורת זה העביר לי!!!
טוב שרשמת את זה...
זה מאוד עצוב ועלו לי דמעות בעיינים....
יפה לאה... אוהבתותך מאמי ;]]]
אם יהיו לך עוד דברים כאלו יפים פרסמי...אני אשמח ליקרוא...
ובטח לא רק אני מואהההה 😉
כה אה..
ממש עצוב..
קראתי את זה פעם ראשונה במעריב לנוער..
ואז ממש בכיתי..
מרגש לאללה..
אורוש.. 😊
יא איזה עצוב..
אני עם דמעות בעיניים..
כן הוצאתי את זה ממעריב לנוער...כי זה ריגש אותי מאוד...
גם אני בכיתי בפעם הראשונה....
תודה למי שהגיבה...
לאה 😛
