היא יושבת על סלע בקרבת הים
חושבת מחשבות עצובות...
כאלו שלא התאימו לאופי שלה
אושר היה שמה
שם שהיא אהבה כמו שאהבה אותו,את אותו אחד בעל עיניי הים
עיניים כחולות מהפנטות כאלו שאפשר לטבוע בהן אם לא שמים לב...
ואכן היא טבעה אבל לאט לאט,
הרגישה את הכאב שהרס את ליבה ואת התמימות שבה,
הוא שלקח את התמימות שלה לנצח
עכשיו כשמסתכלים עליה לא רואים ילדה אשר מלאת אושר ושמחה,
רואים ילדה עצובה,שבורה לאלף ריסיסים
אבל אף אחד לא עזר לה
ראו שהיא השתנתה
שנהייתה סגורה בעצמה,שהידרדרה בלימודים והייתה רק עצובה,שבילתה כל היום בים וריחפה לה אישם
אף אחד לא חשב שקרה לה משהו רע,במיוחד הם לא ידעו עליו כלום היא לא סיפרה כלום על אותו זמן שהם היו יחד על אותם ימים מאושרים שעדיף שהם לא היו...
בגלל אותו ערב שלקח את תמימותה את אהבתה ואת ליבה
אבל הכי חשוב הוא לקח את שמה...את האושר שבה...
ככה כל יום היא יושבת באותה שעה על אותו הסלע נזכרת במה שקרה לה בגללו...
באותו ערב נורא שנגמר בבכי שלה ובכאב החזק בגופה ובליבה...
וככה היא שם על הסלע שקרוב לים מביטה על הים הכחול היפה...
ולא מוכנה להמשיך הלאה...!
מקווה שתואהבו ושיהיו הרבה תגובות
לאה
יש לזה המשך או שזה הסיפור כולו?
בכל מיקרה הסיפור ממש יפה ומרגש את כותבת יפהה בטיירוף
תודה...גם את כישרונית לא פחות
ולא אין לזה המשך שמחה שאהבת
לאה 😛
כישרונית צ'לייייייי
זה פשוט מהמםםםםםםםם
תמשיכי לכתובב יפתי
מוואה ענקיתתת 😛
אני ימשיך לכתוב אני מקווה...
שמחה שאהבת נשמתי
תמשיכו להגיבבבבבב
לאה 😛
