אני בן 17, היא בת 16...
יש לי ידידה כבר המון זמן, יותר מ-4 שנים.
אי אפשר להגדיר את זה כידידות..זה הרבה יותר מזה
דיברנו אחד עם השני על הכל פשוט הכל, היא סיפרה לי על אהבות נכזבות שלה...ואני בעיקר הקשבתי.
לאחרונה (בערך החצי שנה האחרונה) הקשר שלנו נעשה הרבה יותר קרוב...אם בעבר זה היה איזה 1-2 מפגשים בשבוע במסגרת החוג המשותף שלנו ושיחות באייסי, אז הרחבנו את הקשר לשיחות בטלפון ומפגשים מחוץ לחוג לעיתים...
מידי פעם היא היתה זורקת לי הערות כמו "מתה עלייך" "חולה עלייך" ו"אוהבת אותך", אני כמובן הייתי מחזיר לה את התשובה המתבקשת...
גם נשיקות (על הלחי כמובן) היו בלי סוף...
לפני כמה ימים הצעתי שאני והיא נלך לסרט ביחד, רק אני והיא
לאור העובדה שהקשר שלנו התחזק, ולאור העובדה שהיא הסכימה לבוא איתי לסרט אני הסקתי תמסקנה שאנחנו הופכים להיות זוג (סוף סוף...כמה זמן חיכיתי לזה) ושאני אממש את האהבה היחידה שהיתה לי איי פעם...
אחרי יומיים, בהמשך לדיבורים שלנו, היא הציעה שעוד כמה מהחוג שלנו ייצטרפו..מיד הבנתי שהיא לא רואה את ה"יציאה" שלנו באותו האור שאני רואה אותה...
כמה שעות אחרי השיחה שלנו שוב דיברתי איתה, והפעם שפכתי את כל הרגשות שלי...שאני אוהב אותה מגיל צעיר וכל זה...היא היתה מופתעת לחלוטין...היא תמיד התייחסה לקשר שלנו כאל קשר של ידידים ולא מעבר לזה...
כמובן שהשיחה שלנו, מלבד העובדה שהיא הייתה דיי לעניין...היא אמרה לי שהיא לא מוכנה לוותר על הידידות בינינו, ז"א היא לא מוכנה להרחיב את הקשר מעבר לידידות..אבל חשוב לה לשמר את הקשר הקודם שלנו (זה גם מה שמנע ממני להגיד לה מה אני באמת חושב עליה עד עכשיו - הסכנה בלאבד תידידות שלנו)..
היום, נפגשנו לראשונה אחרי השיחה שופכת הלב..והיה נתק מוחלט ביני לבינה...
3 שעות (במסגרת החוג) אני יושב לידה...ואין מילה אחת בינינו
מה אני עושה בשביל להחזיר את הקשר שהיה לנו בעבר? אני ממש מבואס עכשיו..בכיתי אתמול כל הלילה (ואני בחיים שלי לא בוכה...)
אני חייב עיצות...




