=) מה הלחץ?! כנסו ותראו..

OK זה הולך להיות ארוך אז למי שיש סבלנות שייקרא ולמי שלא אזה חבל... [/align:95956f16ea]

בנות..

הנה רשימת הדברים שיעזרו קצת בפגישה ראשונה - לקרוא ולהפנים

אל תבואי בלי איפור - גם אם את תומכת במראה הטבעי זה לא אומר שהוא חייב לצפות כל הערב בבעיה שרוב בני הנוער (חוץ משלושה ממוזלים) סובלים ממנה- פצעי בגרות או בעברית צחה- חצ'קונים.

לעומת זאת - אל תתאפרי באיפור כבד. זה מגעיל ומיותר. את עדיין לא בת 100 עם קמטים. תתאפרי בקלילות. אם העיניים שלך יפות תדגישי אותם. אותו הכנ"ל לגבי שפתיים ושאר חלקי פנייך.

אל תאחרי! גם אם אומרים שצריך לתת לגבר לחכות זה ישאיר על הבחור רושם רע וחבל.

אל תבואי לפגישה בדעה ש"למה בכלל אני באה?! אני לא רוצה כלום עם הבחור. זה סתם בזבוז זמן" אם את באמת חושבת שזה בזבוז זמן תוותרי אבל אל תבריזי לו. תודיעי בעדינות שאת לא מגיעה או תסרבי להזמנה. קל לרכוש אויבים, אבל חברים זה כבר משהו אחר, ואת זה אמרו גדולים וחכמים ממני.

תהיי קלילה ועדינה, אל תצחקי כמו בהמת משא, אל תוכלי בפה פתוח ואל תבלסי כמויות מזון אלא אם כן את רוצה להבריח את הבחור, אבל זה כבר סיפור אחר.

תקחי יוזמה - אם הבחור מוצא חן בעינייך בקשי מספר. אם את רוצה לרקוד איתו, תזמיני אותו. לא מתים מזה-להיפך. חוץ מזה זה גם מבחן. אם הבחור יבהל ויברח מהיוזמה שלקחת הוא לא שווה את זה.

גם אם את לא מסכימה עם כל מה שהוא אומר - אל תתקפי אותו! מה עשה המסכן? חוץ מזה, לא רבים בפגישה ראשונה. או שזה היה לא מתנשקים בפגישה ראשונה? מה זה משנה?

אל תגידי לבחור מתי את צריכה ללכת כדי שתוכלי לברוח משם בתירוץ כלשהוא.

אם את רוצה לברוח, אל תמציאי תירוצים לא הגיוניים כמו "אני צריכה לקחת את החייזר שלי לטייל" כן בטח!

אל תגלי לבחור יותר מדי דברים עליך, את לא יודעת לאן הקשר הזה יימשך.

בנים..

הנה רשימת הדברים שיעזרו קצת בפגישה ראשונה- לקרוא ולהפנים

אל תאחר! אתה באמת רוצה שהבחורה תחשוב עליך כבר בפגישה ראשונה שאתה לא אחראי ושאתה לא עומד במילה שלך? באמת, חכה קצת עם זה.

אל תבוא לפגישה בדעה ש"למה אני בא בכלל? הרי ממילא לא יהיה בנינו כלום! היא לא נחמדה ואני לא מעוניין בקשר". אם זאת באמת הדעה שלך, תסרב בנימוס ונגמור עניין. חבל על הזמן של שניכם.

תהייה קליל. אני יודעת שאתם לא אמורים להיות רגישים או לחוצים, אבל שימו פס. תהיו נחמדים, תספרו בדיחות נחמדות. אל תחשבו שבגלל שהדייט שלכם מלכת השכבה אין לכם הזדמנות אצלה.

אל תסווגו בנות לפי מעמדן החברתי או לפי היופי החיצוני שלהן! אז מה אם היא לא מלכת השכבה? היא יכולה להיות הבחורה הכי חמודה שהיכרת בחייך, הנפש התאומה שלך המכסה שלך וכו'.

גם אם כבר התחלת להתגלח וגם אם לא, תעשה טובה לאנושות ולנו בכלל, אל תתקלח באפרשייב. עם כל הכבוד לפלאוורות, יש גבול לכל תעלול.

אתה לא חייב להיות זה שלוקח יוזמה! ואם בת הזוג שלך לוקחת יוזמה, אל תיבהל! מה יש? עברנו את המילניום בשלום, אני בטוחה שגם אתה תוכל להתגבר על זה שבת הזוג לקחה יוזמה. (לפמיניסטים שבנינו, נא לא להעלב)

גם אם אתה לא מסכים עם כל מה שהדייט שלך אומרת- אל תתקוף! עם כל הכבוד, יש לך עוד קצת זמן עד שתוכל להתגייס לקרבי. ואם אתה לא יכול לשלוט בעצמך, אני אשמח להמליץ על פסיכיאטר.

אל תגיד לבחורה מתי אתה צריך להתחפף ככה שתוכל פתאום להמציא לה איזה תירוץ ולברוח.

אם אתה רוצה להתחפף תשכח מתירוצים לא הגיוניים סטייל "שכחתי לחלוב את הפרה שלי" בפעם האחרונה שבדקתי לנשים היה שכל. כן, גם לבלונדיניות!

אל תיתן לבחורה יותר מדי פרטים עליך, אתה לא יכול לדעת לאן הקשר הזה יימשך.

תעשה טובה לאנושות בכללה ולדייט שלך בפרט, אחרי הפגישה אל תרוץ לאיגוד המופרעים שנחשבים חברים שלך ותספר להם ש"עשית את זה". בעיקר אם עדיין לא עברת את גיל 10. פאדיחות עושים בבית!

אם אתה רואה אחרי פגישה אחת שזה לא הולך - תגיד לה את זה בעדינות.

תעשה לעצמך טובה ואל תספר בדיחות שוביניסטיות. אלא אם אתה ממש רוצה לחטוף סטירה ולהבריח את הבחורה. יש כאלה שלא איכפת להן לצחוק איתך, אבל הרוב-תשכח מזה

[hr:95956f16ea][hr:95956f16ea]

רוצים לקנות לחברה מתנה קטנה כדי לעשות לה טוב על הלב? אבל כמו רובנו סובלים מבור בכיס? אין בעיה הנה 10 דברים שתוכלו לקנות ב-20 ש"ח בסה"כ. בתוספת נייר עטיפה יפה וברכה חמודה יש לכם מתנה מגנייייייבה

טי-שרט צבעונית וחמודה עם הדפס נחמד. אני לא מתכוונת לטי-שרט מאיזה בוטיק על, סתם משהו חמוד

זוג עגילים יפים. תוכלו למצוא עגילים ממש יפים בכל מיני דוכנים בקניונים, רק תבדקו מראש שלמי שאתם הולכים לתת את המתנה יש חורים באוזניים. במקרה שלי העסק קצת יותר מסובך כי אני בערך מסננת אנושית.

לק לציפורניים. נכון שרוב הלקים האיכותיים מתחילים ב-50 ש"ח אבל יש כמה מציאות ואני בטוחה שבכל מיני רשתות גדולות ("המשביר לצרכן" לדוגמא) תוכלו למצוא לק בסביבות ה-10 ש"ח.

זר פרחים קטן. יש מלא דוכנים קטנטנים בצמתים וכאלה. למרות שאני בטוחה שתוכלו למצוא זר קטן שחנויות פרחים. ואם לא, תמיד מוכרים ורד אחד עם פרחים לבנים קטנטנים וזה יוצא ממש יפה. תוסיפו עוד סרט נחמד עם כרטיס ברכה קטן ויפה ויש לכם מתנה נחמדה.

טבעת יפה. כמו עגילים תוכלו למצוא טבעות ממש יפות וזולות בכל מיני דוכנים (או ב"הפנינג" לדוגמא) רק כדאי שתיזהרו. בימינו מיצרים טבעות בשני גדלים- גדול מאוד או קטן מאוד. לא יודעת מה איתכם אבל במקרה שלי אין לי הרבה ברירות. או לרזות בצורה קיצונית, או להשמין בצורה קיצונית או לא ללכת עם טבעות (אני מקווה שהתשובה ברורה)

שרשרת יפה. כמו הטבעות והעגילים יש כמה שרשראות ממש יפות וזולות עם תליון נחמד בצורת לב או משהו נחמד בסגנון. כמו הקודמים, תמצאו בדוכנים בקניון או בחנויות סטייל "הפנינג"

כרטיס ברכה יפה. בימינו מייצרים כל מיני כרטיסי ברכה ממש יפים ומדליקים. מה שכן, לפני שאתם בוחרים כרטיס ברכה, תחשבו באיזה כיוון אתם רוצים את הכרטיס- מגניב, חמוד, מקושקש, מיוחד וכד'. לאחר מכן פשוט תעמדו ותסתכלו על הכל, אחר-כך תבחרו כמה שמוצאים חן בעינכם. אני ממליצה ללכת עם חבר/ה כדי שיעזרו לבחור וייעצו.

מסגרת לתמונה. יש כל מיני מסגרות ממש יפות מפלסטיק שאפשר להכניס בתוכן תמונת פספורט יפה

נר. יש במלא מקומות נרות קטנים ויפים כאלה בצבעים ממש מגניבים. ברוב החנויות הנרות ממש יקרים אבל יש כמה מציאות

איפור. תוכלו לקנות סטים של איפור שלא עולים הרבה אבל הם ממש שימושיים כמו עיפרון וצללית זוגית. בכל מיני חנויות סטייל "סופר-פארם" תמצאו דברים כאלה. תוכלו להתייעץ עם מוכרת/ידידה/אחות או מישהי שמבינה באיפור

[hr:95956f16ea][hr:95956f16ea]

לקרוא ולהפנים.. הטינאייג'רית הישראלית- ניתוח אופי

הסנובית

האף שלה גבוה באוויר, היא מסתכלת רק על חתיכים, כסף ופופולריות. נחמדה היא ממש לא, ברוב המקרים הרבה שכל אין לה (טוב, למי יש זמן ללמוד כשצריך לצאת לשופינג 3 פעמים ביום?). כבר אמרתי שנחמדות זה לא בדיוק הצד החזק שלה? כשמסתכלים עליה מהצד רואים פלטפורמות, בגדי מעצבים, איפור כבד פן ועדת מעריצים. היא כל הזמן מחייכת, עסוקה במראה שלה, בשטויות ובפלא-פון. אבל מאחורי המסכה של הזוהר, האושר ועדת המעריצים מסתתרת בחורה בודדה וריקה מבפנים. בקיצור, אשליה מרוכזת. תורידו את הבגדים, האיפור והמעריצות ותקבלו בחורה חסרת ביטחון וריקה מבפנים. אם תביטו מאחורי גבה תגלו שכולם מרכלים עליה בקצב ובערך 99 אחוז זה לא בדיוק "איזה נחמדה היא". ברוב המקרים ההורים שלה הם אנשי קריירה מצליחים שלא נמצאים שניה מיותרת בבית והיא לא בדיוק מקבלת יחס אוהב ותומך. לכן ברוב המרים אנחנו מקבלים בחורה עצובה ומדוכאת שמנסה לשאוב אהבה מהסביבה. הבעיה שלה שהיא מפרשת פופולריות כאהבה, מה שרוב המקרים לא נכון בגלל שהרוב פשוט נמצאים שם כדי להיות אינים ומקובלים. אם את כזאת, כדאי שתחשבי טיפה מה את באמת רוצה לעשות ולהיות ולא יזיק לך "לרדת אל העם" לפעמים ולהגיד שלום גם לאלה שהם לא הכי יפים/נחמדים/עשירים/אופנתיים/מקובלים

החרשנית

המחברות שלה נקיות ומסודרות, אין לה איחור אחד, חיסור אחד או הפרעה אחת. היא מכינה את כל שיעורי הבית ויודעת את כל התשובות. היא מוציאה מאה בכל מבחן ולומדת בהקבצות הכי גבוהות. בסרטים היא מתוארת כמשקפופרית עם מלתחה זאיומה של סוודרים זוועתיים ואוברולים קרצייתיים. ניחשתם נכון- זאת החרשנית, או החנונית או איך שלא תקראו לה. האסון הכי גדול שיכול לקרות לה הוא שהיא לא תקבל מאה באיזה בוחן לא משנה עד כמה הוא קטנטן ושולי, ואם זה במבחן- סוף העולם ממש. סדר היום שלה הוא כזה בערך: קמה בבוקר, לובשת איזה סוודר מכוער עם אוברול עוד יותר מכוער, אוכלת ארוחת בוקר, בקושי מסתכלת על המראה והולכת לביצפר. משם היא חוזרת הביתה, מכינה את כל השיעורים ולמרות שהמבחן הבא רק בעוד שבועיים היא כבר יושבת ולומדת אליו. בקיצור, אין לה חיים. כל החברים והחברות שלה, או אלה שהיו החברים והחברות שלה כבר התייאשו ממנה לגמרי והם כבר לא מתקשרים או באים. היא מושא הירידות של הכיתה ואפילו של כל השכבה. הסנוביות מנצלות אותה והופכות אותה לסנג'רית שלהם בלי לדפוק חשבון לאף-אחד. החרשנית שלנו כמובן שמחה שמישהו בכלל מתייחס אליה לכן היא לא מוציאה מילה מהפה וממשיכה לסבול בשקט. במקרה הכי גרוע היא תלך למורה להתלונן. כל הכיתה שונאת אותה והמורים פשוט מתים עליה. כל שיעור, אם מישהו קצת זז מהנושא היא תהיה חייבת להגיד למורה שהם לא לומדים ושזה לא בסדר. היא תדע לענות על השאלה הכי קשה ולהתווכח עם המורה על נושאים שטותיים ולעצבן את כולם. כשכולם יורדים על המורה היא כמובן תגיד שזה לא בסדר ובלה בלה בלה. מצבה של החרשנית באמת על הקרשים ואם אתם שואלים אותי, היא דווקא מסכנה. אם את כזאת, כדאי שתקחי את עצמך בידיים. זה לא משהו שיקרה בבת-אחת, אבל זה יקרה, וזה מה שחשוב. תתחילי להסתכל קצת יותר על המראה בבוקר, לבדוק שאת נראית נורמלי. תנסי לדבר עם אנשים, לצאת קצת. לא יקרה כלום אם לא תקבלי מאה בכל מבחן ואם תחפפי קצת פה ושם. בהצלחה

הבליינית

בדומה לסנובית כל מה שמעניין אותה זה עצמה והמסיבה הבאה. היא תמיד יודעת מראש על המסיבות הכי חמות ודואגת להגיע אליהן. היא לבושה בבגדים הכי אופנתיים, לא משנה שחצי מהם לא מתאימים לה ונראים עליה נורא, היא עדיין תקנה אותם ותלבש אותם. היא דבוקה לפלא-פון כדי לשמוע על המסיבות הכי הכי חמות בעיר. סיוט להסתובב איתה מהסיבה הפשוטה שכל בנאדם שני שעובר היא מתחילה לקיים איתו שיחה של מינימום חצי שעה על המסיבה שהייתה/תהייה. בקיצור, חוץ ממסיבות, אין לה הרבה חיים. וגם לא ממש טעם טוב בבגדים. אם את כזאת, תנסי לעשות כל מיני דברים אחרים חוץ ממסיבות, תנסי להכי אנשים חדשים שלא קשורים לאוסף הבליינים הבית-ספרי. תנסי ללכת לחוגים, ללכת לסרטים, לקרוא קצת, לא יודעת. ולעזאזל, אל תקשיבי לכל מיני מוכרות מפגרות שאומרות לך ש"זה נראה מ-ד-א-י-ם עלייך" בגלל שזה ממש לא. וצאי קצת ממכנסיים דמויי עור ואיזה סטרפלס חושפני. אנג'וי

הילדותית

או הקיטשית או המאוהבת. רוב הבגדים בארון שלה ורודים/סגולים/כחולים פסטליים עם לבבות או פרחים או כל מיני דובים או משהו כזה. החדר שלה צבוע בורוד בהיר עם פוסטרים חמודים כאלה של גורים של כלבים מתוקים כאלה וכל מיני נרות ורודים בצורה של......ניחשתם נכון-לבבות. בקיצור, היא שכחה שצריך גם להתבגר מתישהו. חוץ מהעובדה שהיא ילדותית בצורה נוראה היא מאוהבת עד מעל לראש באיזה מישהו מהגן שהיא לא ראתה כבר חצי מליון שנה או באיזה כוכב סרטי ילדים דפוק. כבר הזכרנו את העובדה שהיא פשוט קיטשית בצורה שיכולה להפיל בנאדם מעזריאלי למעלה? היא עדיין תקועה בקטע הזה שכולנו אוהבים אחד את השני. כשהיא תלך בחנויות היא תיפול על הדברים הכי מכוערים והכי מזוויעים בחנות, ואם זה כולל גם כמה לבבות בבפנוכו שלו- אז בכלל סבבה. היתרון היחידי שכשיש לה יומולדת לא צריך להתאמץ הרבה בשביל למצוא לה מתנה- כל מה שצריך זה רק איזה משהו שקשור בלבבות ופתרתם את הבעיה. אם את כזאת כדאי שתתפכחי- העולם הוא לא רק ורוד ואדום ולא רק לבבות ואהבה. יש לו גם צדדים אחרים- טובים יותר וטובים פחות. תנסי למצוא אותם. בהצלחה

לקרוא ולהפנים.. הבחור הישראלי- ניתוח אופי

החכם

הקרצייה שתמיד מקבל 100 במבחנים ושבוכה כל פעם שהוא לא הכין שיעורים (אני לא ראיתי שקורה שהוא לא מכין שיעורים אבל בכל זאת...) מתחנף למורים כאילו אין מחר ואם הוא לא יקבל בונוס על העבודה הענקית בהיסטוריה הוא יתאבד... המורים מתים עליו אבל התלמידים לא! הוא פשוט מעצבן! כל מה שיש לו לעשות זה להתחנף ולהתחנף עוד קצת.... ככה זה כשאתה הכלבלב של המורה. אם יש מישהו כזה שקורא את הכתבה..... דיי!!! אין לי בעיה עם מישהו שלומד למבחנים אבל אחד שאף פעם לא מפסיק... זה מוגזם! תירגע קצת. מה יקרה אם פעם אחת תקבל 90 באיזה מבחן? כלום! אז.... מקווה שלמדתם....

הסנוב

כל מה שהוא עושה זה להסתכל על בנות ו.... זהו. אבל אל תחשבו לא נכון. הוא מסתכל רק על הרזות והיפות שבינהן! וכמובן שאלה הן הפוסטמות העירוניות. אה, שכחתי להזכיר... הוא מסתכל גם על העשירות. אז מה אם לא כל הבנות הן דוגמניות על?!?!
כל הבנות מתות עליו כי הוא חתיך לא נורמאלי והוא מאוד מרוצה מכל העניין.....
הוא כל הזמן מתחנף למורים כי הוא לא עושה כלום בבצפר חוץ מלהרים את הראש ולהשוויץ...


הרומנטיקן

כן כן, יש כאלה. אבל לא הרבה... הם יגרמו לך להרגיש בעננים! שאת הכי מיוחדת בעולם יפה וחמודה פשוט מושלמת... איך אפשר לא להתאהב בבחור כזה?! הוא נחמד לכולן ולא דופק חשבון...
כל הבנות מעריצות אותו! הוא רגיש, נחמד, חמוד ומה לא?! כל מה שיש לי להגיד עליו הוא שהוא הבחור המושלם!

המולטי מיליונר

אידיוט מושלם! הוא חושב שכל העולם שייך לו ואף אחת לא עומדת בפניו... עדכון: אף אחת לא סובלת אותו! הוא חושב שהוא יכול להתייחס מגעיל למי שהוא רוצה כי הוא עשיר ומותר לו. אז.... לא!!
תמיד יש לו פרוטקציות ואף פעם הוא לא הגיע לשעת אפס או לבצפר בזמן. אבא שלו מארגן לו כל דבר וכל הבנים רוצים להיות חברים שלו כי הוא עשיר. הוא מוקף בחברים אבל אני בספק שמישהו מהם הוא חבר אמיתי ולא מישהו שרוצה לנצל אותו...
מי שהוא כזה.... כדאי לו לפתוח את העיניים ולהתחיל להתייחס יותר יפה לאנשים. כסף זה לא הכל בחיים... ממש ממש לא!

הקרצייה

הוא חסר עמוד שדרה, תלותי ובעיקר מעצבן. יש לנדבק מטרה אחת בחיים- להיות תאום סיאמי של מישהו.
חלקם עושים את זה בטעות, חלקם פשוט מרגישים צורך עז להיות הצל של מישהו.
אם תחליטי לסכן את החיים שלך ואת בריאותך הנפשית, ותרצי למצוא את הבחור, לא תצטרכי להתאמץ יותר מדי. כדי למצוא אותו הסתכלתי בסביבתך. את רואה שביל של דבק? פשוט עקבי אחריו.
יש לו יתרון אחד והוא שבמקרה של מטען חבלה, תמיד טוב שיש מגן אנושי בסביבה.
אבל הבעיה : אפילו לשירותים לא תוכלי ללכת לבד.


המעריץ המטורף

הוא יקדיש את חייו לאחת והיחידה- את. מבחינתו, כל מה שתגידי, תעשי, תחשבי, תאכלי, תקיאי, תחלמי, תנשמי או תגעי בו הוא קדוש. גם הוא, כמו הנדבק חסר עמוד שדרה. המעריץ יאסוף כל פיסת מידע עליך, כל תמנה וכל פירור שתשאירי. כשתיכנסי לחדר שלו תרגישי כאילו את בתוך חדר מראות ענקי. בלי ששמת לב, הבנאדם עשה לך בוק בסתר, תלה פוסטרים ענקיים שלך על הקירות והקים לך מועדון מעריצים.
אם את רוצה לאתר אח כזה (לא מומלץ. אבל.... כל אחד ומה שהוא חושב) זה פשוט וקל. רוב הסיכויים שהוא נמצא מאחוריך, צופה בך בסדר. כל מה שאת צריכה לעשות זה רק לקרוא בשמו.
רק שתדעי... תמיד טוב לדעת שיש לך משרת פרטי.
אבל את בטוחה שאת רוצה שכפיל שלך יסתובב חופשי ברחובות?

הפוליטיקאי

אפילו לפני שידע לקרוא, הפוליטיקאי ניסה לכונן יחסי שלום בין חבריו בגן. ברגע שלמד לקרוא, הוא התחבר לאינפוזיית אקטואליה ישר לווריד, וערך קמפיין בחירות סוער לראשות ועד קישוט. בארוחת הערב הוא ניהל דיונים סוערים על "ביצת העין- לאן?". מהשנייה שיכל, הוא הצטרף למחנה פוליטי כלשהו, ותהיי בטוחה- בגיל 18 הוא כבר יהיה חבר מפלגה כדת וכדין. תסמכי עליו- בגיל 25 הילד יהיה ח"כ, בגיל 27 (תלוי, יכול להיות שהבחירות יהיו קצת קודם) הוא כבר יהיה שר, ובגיל 30 (שוב, תלוי בבחירות) הבנאדם כבר יהיה ראש ממשלה.
אם את רוצה לאתר אותו.... תשתיקי לשנייה את כולם, ותשמעי מאיפה הבנאדם נואם. או שפשוט תחפשי את אחד מהעוזרים הפרלמנטרים שלו.
בהנחה שהפוליטיקאי מצא לו אהבה, וזאת את, את יכולה להיות בטוחה שהבנאדם יגן עליך בחירוף נפש, גם אם תרצחי מישהו.
בניגוד לשניים הקודמים, לפוליטיקאי יש עמוד שדרה, ועוד איך. לפני כל יציאה תנהלו וויכוח סוער, אם כדאי לצאת לסרט או לא.

הנשי

הוא כמו חברה טובה- הולך איתך לשופינג ולאן שתרצי. חמוד ורגיש אבל למה את צריכה חבר נשי? בשביל זה יש חברות. אפשר למצוא אותו בסלון יופי מספרה חלקת הלקים בסופר פארם ובקניון כמובן....
אבל! צריך להפריד את החבר מהחברות... חבר צריך להיות גברי וצריך להגן עלייך. אבל... אין
להתווכח על טעם ועל ריח.... אמירה שתמיד צודקת.....

הבדרן

לא משנה מה יקרה, לאן תלכו או מה תעשו הוא יהיה שם ויספר בדיחות ויצחק על כל דבר. את בדיכאון ורבת עם ההורים והוא יושב ומספר בדיחות.... לא נחמד במיוחד.... אבל יכול להיות מגניב מישהו שתמיד רואה את חצי הכוס המלאה. בסופו של דבר יקרה לו משהו עצוב ואז תראי את הצד המדוכא שמחכה לפרוץ במשך כל כך הרבה זמן, ואז הוא יהיה רגיש. אבל בנים אי אפשר לשנות ואי שם יש את הבחורה המתאימה לו.... אולי את?

הילדותי

אי אפשר לספר לו כלום! מה שלא תגידי הוא ייעלב. תגידי לו שהחולצה לא מתאימה לנעלים? הוא יפרוץ בבכי כאילו העולם עומד להיחרב! הוא משחק בדוקים, ובתור חבר הוא לא משהו. ליומולדת שלו את יכולה לקנות לו קופת חיסכון בצורת כדורגל והוא יהיה מאושר כמו שאף אחד היה לפניו.... הוא יאהב אותך אבל בצורה לא מוסברת... הוא ממש ממש ממש לא רומנטי וכן, זה יכול להפריע... אבל לפחות אפשר לזקוף לזכותו שהוא חמוד בצורה לא נורמאלית. לפחות זה.

המאצ'ו

הוא שרירי ובריון כולם פוחדים ממנו ואת נמסה ממנו. הוא מגן עלייך ולא נותן לאף אחד להתקרב אלייך שלא קיבל אישור ממנו (לא ממש נחמד ברוב המקרים). יש לו צי מעריצות וחברים מספיק אבל הוא לא חכם במיוחד וברוב המקרים די סתום... אפשר לשלב את המאצ'ו עם הסנוב כי יש להם אותו אופי.
אבל תודי- זה לא נחמד שיש לך שומר ראש שמגן עלייך?

[hr:95956f16ea][hr:95956f16ea]

כמו בכל קשר נורמלי גם השלב הזה מגיע (ואם הוא לא מגיע אז משהו פה לא בסדר, אבל זה כבר סיפור לפעם אחרת לגמרי). יום בהיר אחד הבנזוג מפיל עליכם את הבשורה המרה "ההורים שלי הזמינו אותך לארוחת ערב. נכון שיהיה כיף?" את ממלמלת לעצמך משפט לא ברור ומתעלפת על הרצפה. אחרי 5 דקות את מתעוררת ומגלה שכל העולם ואחותו עומדים מסביבך, שצמחה לך בלוטה ע-נ-ק-י-ת על הראש ושכל האיפור שלך מרוח בגלל איזה דביל שטרח לשפוך עלייך מים בתקווה שזה יעזור. איך נמנעים מכל העסק? זה דיי מסובך, אבל אני אנסה לענות על זה בכתבה הבאה

המראה החיצוני

אם את לא רוצה לגרום להורים של החבר שבץ כבר מהשניה הראשונה שהם רואים אותך, כדאי שתתלבשי כמו בנאדם נורמלי, או כמו משהו שמתקרב לנורמליות. נתחיל מהנעליים. תסתכלי על כל מלתחת הנעליים שיש לך ותבחרי מתוך האוסף את הנעליים עם העקב הכי נמוך שאת מוצאת, בתנאי כמובן שהנעליים נראות כמו שצריך. אם כל העקבים שלך הם מינימום מגדל אייפל תנסי להשיג מאיזה חברה נעליים עם עקב סביר. נעבור ללבוש. בקטע של הלבוש העסק מתחיל להסתבך. אסור לך ללבוש משהו נורא נורא חגיגי, כי בכל זאת, זה לא ממש טקס מלכת היופי, אבל מצד שני איזה טרנינג מהוה זה באמת לא זה. תלכי על משהו באמצע, פשוט אבל יפה ומושקע. אני אישית ממליצה על איזה ג'ינס חגיגיים ולא יותר מדי קרועים ומוזרים. בקשר לחולצה....תקחי את כל הגופיות שלך, כל החולצות המזעריות, כל המחשופים, כל הסטרפלסים, כל החולצות השקופות וכל חולצות הבטן החושפניות ותדחפי אותן מהר לאיזה פינה נידחת בארון שלך. שלא תחשבי אפילו להופיע אצל ההורים שלו בכל מיני דברים חשופים שאת יוצאת איתם למועדונים וכאלה. תלכי על איזה חולצה יפה, מהסוג שאת יכולה ללכת איתה לביצפר ביום שלא צריך בו תלבושת. תקחי חולצה אופנתית, לא יותר מדי חשופה, לא יותר מדי שקופה, רצוי עם שרוולים, אפילו אם הם נורא קצרים. אם מצאת סוף-סוף את החולצה האידיאלית אבל אין לך אפילו חצי מכנס להתאים לה, את יכולה ללבוש חצאית מיני, בתנאי שהיא מכסה את התחת שלך וקצת יותר מזה. כמובן שמכנסונים ופיסות בד אחרות לא באים בחשבון. בקשר לאיפור- פה אין הרבה בעיות. אם את מחליטה להתאפר תלכי על איפור עדין ולא צעקני. תנסי ללכת על גוונים חומים טבעיים או צללית עדינה שתתאים לבגדים. את אל תמרחי ממש עד הגבות, זה לא במקום, את זה תשאירי למועדונים למינהם. אם את ממש מתעקשת על שפתון לכי על משהו עדין, רצוי גוון טבעי ואני אישית ממליצה על איזה ליפ-גלוס שקוף או משהו בסגנון הזה. אם את נורא רוצה שימי מיק-אפ אבל לא בכמויות ושימי קצת סומק, ממש בשביל הצבע. תמרחי עיפרון עיניים עדין מתחת לעין, לא משהו צעקני. מותר לך לשים מסקרה, רק בלי להתלהב. אם יש לך פירסינגים בכל מיני מקומות כדאי שתבררי עם בן הזוג מה ההורים שלו חושבים על כל העסק. אם הם ממש לא בעד תורידי, ומהר. אם אין להם ממש בעיה עם העניין פשוט תשימי עגיל קטן וסולידי. בקשר לשיער- אל תלכי על תסרוקות מופרעות. אני אישית ממליצה על תסרוקת פשוטה- פזור או אסוף, עם קליפס נניח

ההתנהגות

כשאת נכנסת לבית ההורים שלו בטח יקבלו את פניך. חייכי אליהם, תגידי שלום יפה ותגידי כמה שאת שמחה לפגוש אותם. יהיו המון רגעים של מבוכה, לפחות בהתחלה. אל תדאגי, באיזשהו שלב כל העסק יעבור והשיחה תזרום. אם את מרגישה שהשיחה לא זזה לשום מקום ויש את השתיקה המעצבנת הזאת תנסי ליזום שיחה. אל תשכחי- כשאת יושבת שבי זקוף, אל תפסקי רגליים, שימי רגל על רגל או שבי עם רגליים צמודות. כשאת מדברת תשתדלי להימנע מהלגיד כל מילה וחצי "כאילו", "כזה כאילו", "כאילו דהה", "דהה" ועוד על מיני צירופים בסגנון. כשאת צוחקת אל תתחילי להתפרע ולעשות תנועות מוזרות. כשאתם אוכלים, תוכלי לאט ובסבלנות, אל תשתמשי בידיים ועוד כל מיני דברים מפחידים כאלה שלא כדאי לעשות. כשאתם מדברים תספרי על עצמך ותחייכי כל הזמן, שיחשבו שאת מאושרת בחברתם, גם אם את לא. הרי תמיד צריך לעשות רושם טוב. במקרה ואת רואה שהשיחה ממש לא זזה לשום מקום תזמי שיחה על הנושאים שאת מתמצאת בהם. אם את יכולה, תנסי לקרוא עיתון או לראות חדשות לפני הפגישה וככה תוכלי לדבר על פוליטיקה, שזה בעצם משהו שלא מצריך יותר מדי חשיבה והוא לא כל-כך מסוכן. תשאלי אותם מה דעתם על הדברים של שר כזה ואחר ובלה בלה בלה. אם השיחה בכל זאת מפסיקה, תתמקדי באיזה תמונה או חפץ מיוחד בחדר ותתפעלי ממנו. תשאלי עליו שאלות ודברים כאלה. זה גם יחמיא להם וגם יזיז קצת את העסק. כשאתם יושבים לאכול תגידי שהאוכל טעים, גם אם הוא ממש לא טעים. תקפידי לוודא קודם שהאוכל לא קנוי ושמישהו בבית באמת בישל אותו, אחרת תפדחי את עצמך קצת. אם לא ביררת והאוכל קנוי תזרקי את המשפט "זה באמת טעים. יש לכם טעם טוב באוכל" או משהו בסגנון, ותצאי מהעסק בראש מורם. כדי למשוך את השיחה תתענייני בחייהם, אבל לא יותר מדי. תשאלי איזה מוזיקה הם אוהבים, אם הם ראו תוכנית כזאת או אחרת ודברים כאלה. לא משנה מה, תעני להם באדיבות. אם הם שואלים אותך נניח, איך את בלימודים וזה לא ממש הצד החזק שלך תצאי מהצרה בצורה דיפלומטית משהו, תגידי להם משהו בסגנון "יכול להיות יותר טוב, אבל אני עובדת על זה" ואל תפרטי. אם הם באמת מתחילים לחקור ולנבור תגידי להם שאת עובדת על כל העסק ושיש לך מורה פרטי, גם אם אין לך. תמיד כדאי לעשות רושם טוב על ההורים. חשוב- אל תגרמי להם להרגיש נחותים. אם למשפחה שלך יש קצת יותר כסף מהם, אל תתפארי בזה. אם את תתפארי בכל העניין יש סיכוי סביר שהם ירגישו נחותים וזה ידחוק אותם לפינה



זהו, נראה לי שאת מוכנה להכל. אל תשכחי לשאול את החבר שלך אם יש משהו שאסור לך לדבר עליו נניח, או שיש דברים שאסור לך לעשות. תמיד כדאי לקבל קצת חומר רקע לפני. שיהיה לך בהצלחה ותזכרי תמיד- גם אם ההורים שלו לא ממש מתים עליך, זה לא סוף העולם. האי אף אחד לא ממש מקשיב להורים שלו

[hr:95956f16ea][hr:95956f16ea]

לכל דבר יש סוף, מסתבר שגם למערכת יחסים. לא משנה מי נפרד ממי, זה תמיד כואב. למרות כל הכאב וכל העצב סוף של מערכת יחסים הוא לא סוף החיים ולגמרי לא סוף העולם. נכון שבאותן השניות זה נראה כאילו השמים מתמוטטים והעולם עומד להתפוצץ והמחשבה הכי חזקה היא הסכין או כדורי ההרדמה. בואו ניכנס לשניה לפרופורציות ונבין שזה באמת לא סוף העולם ויש דברים הרבה יותר גרועים, כמו מוות של אדם קרוב או מחלה קשה של מישהו. עכשיו, אחרי שנכנסו לפרופורציות וויתרנו על רעיון הסכין/כדורים/צניחה חופשית בלי מצנח אפשר להתחיל בשלבי ההחלמה, או במילים אחרות- לשכוח את הכלב שנטש אותנו לאנחות. לכל אחד יש את הדרך שלו להתמודד עם כל הבלאגן הזה וכדי לעשות קצת סדר בבלאגן קיבצתי לכתבה אחת מס' דרכים שיכולות לעזור לכם לשכוח אותו/ה. בהצלחה

א. אבל מרוכז

יש הטוענים שאחרי שבוכים על מקרה מסוים במשך מס' ימים כל העסק מתחיל להימאס באיזשהו שלב ואז פשוט מפסיקים לחשוב על זה וחוזרים לשגרה. אין לי מושג כמה כל העסק הזה עובד, אבל הוא בהחלט שווה ניסיון. כל מה שצריך לעשות זה רק להסתגר בחדר, לשים איזה מוזיקה שקטה או משהו כזה ופשוט לבכות על כל העסק ולחשוב למה זה קרה. אחרי שבוע, אולי אפילו פחות כבר באמת שלא יישארו לכם דמעות, הראש יכאב לכם ומהסופר יתקשרו להתלונן שאתם גומרים להם את מלאי הנייר טואלט. ברוח החופש הגדול אני חושבת שכל יום זה חופש ואין ביצפר אז אם עזבו אותכם בתקופת הלימודים אפשר לנסות לסחוט מההורים חופשת מחלה קטנה. להתלונן בבוקר על כאבי בטן או בחילות או איזה משהו אחר ולקבל פטור ליום-יומיים

ב. מוזיקה לנשמה

יש אנשים שטוענים שמוזיקה עוזרת להם להתמודד עם הכל, או עם הרוב. כל מה שאתם צריכים לעשות זה לארגן לכם כמה דיסקים אהובים במיוחד עם שירים טובים במיוחד ולסגור את עצמכם איפשהו ופשוט להקשיב למוזיקה בלי הפסקה. וכן, מותר לנשום ולאכול מדי פעם בפעם, שלא תמותו לי ברעב חס וחלילה....רק תשמרו על ווליום סביר שהשכנים לא יהרגו אותכם. ניתן לשלב את השיטה הזאת עם השיטה הראשונה

ג. ידידו הטוב ביותר של האדם

תמיד טוב לשמור בצד איזה חבר טוב במיוחד, כזה לשעת צרה. לא, סתם. בגלל שהאדם הוא חיה חברתית (יש כאלה שטוענים שהאדם הוא סתם חיה, אבל לא משנה) אנחנו תמיד צריכים שיהיה לנו איזה חבר טוב במיוחד שנוכל לספר לו את הכל, שיעזור לנו בשעת צרה ושנוכל לעזור לו. תמיד עוזר לספר למישהו מה עובר עליכם, לדעת שאתם לא לבד בעניין. ספרו לחבר הטוב בותר שלכם מה עובר עליכם. אל תתביישו ותחחילו עם השטויות האלה ש"הוא בטח יצחק עלי והכל". צאו מזה. הוא החבר הכי טוב שלכם, הוא שם בשבילכם ואם הוא חבר אמיתי הוא ינסה להבין אותכם ולעודד אותכם. אם הוא צוחק עליכם פשוט תחליפו חבר

ד. דברים שאוהבים

אין כמעט זמן יותר מתאים מזה לעשות דברים שאוהבים. דווקא כשמדוכאים אנחנו צריכים לעשות דברים שאנחנו אוהבים ושמעודדים אותנו. אין כמו יציאה לסרט או לאיזה בילוי בשעת משבר. נכון שהתחלה אין חשק אבל תמיד טוב לעשות דברים אחרים שיסיחו את דעתכם מכל העסק. לכו לחוגים חדשים, עסקו בתחביבים שאתם הכי אוהבים, תעשו מרטון סרטים בטלוויזיה, לא משנה מה, העיקר שתעשו דברים שישאירו לכם חיוך על הפרצוף

ה. כתיבה

יש אנשים שנורא עוזר להם לפרוק את הכל לנייר (או למקלדת). כתבו סיפורים, שירים, את הרגשות שלכם- הכל הולך ובכיף. היום בימי הנט צצה לה תופעה חדשה- בלוגים. בלוג למי שלא יודע הוא יומן אינטרנטי, כזה שכל אחד יכול לקרוא ולתת תגובות. זה נורא נחמד, לדעת שיש מישהו שקורא את הצרות שלכם ומבין אותכם. אם אין לכם אפילו טיפת ידע בבנית אתרים אתם מוזמנים לישרא-בלוג, במה לפרסום בלוגים. שם תוכלו לפתוח בקלות בלוג משלכם, לעצב אותו ולכתוב בו את כל מה שאתם רוצים

http://www.israblog.co.il/

ו. נוער תומך בנוער

אם אתם עדיין מרגישים בודדים וכל החיים נראים לכם קודרים אתם מוזמנים לקפוץ לפורום נוער תומך בנוער. מטרת הפורום היא לייעץ לנוער ע"י נוער. לא תמצאו שם מומחים או או פסיכולוגים, רק אנשים בגילנו (אני בינהם). אנחנו נשמח לעזור לכם ולייעץ לכם. לא תמיד נוכל לעזור, אבל אנחנו עושים ככל יכולתנו ולפעמים רק ההקשבה שלנו עוזרת
[/b]

NIce 😛

[b]יפה כל הכבוד על ההשקעה!!!!!
וזה מה זה נכון כל הדברים פה...
בקשר ל"לא לאחר" אז זה הזכיר לי שחברה שלי אמרה לי שלאחר זה בסטייל אז ילד מהשכבה אמרה מה פתאום שטויות!!!
הוא כל כך צדק!!!!
חג שמח!!!

איזה יפה...יש פה אחלה טיפים... 😁

כל הכבוד על ההשקעה!!!


:clap:

[color=indigo][size=12][font=Times New Roman] [B]

ביצפר הוא מקום נורא נורא משעמם, ונורא נורא מדכא. דוחסים לנו במשך 12 השנים שלנו בכלא טונות של חומר שלא יועיל לאף אחד אף פעם בחיים. ומילא לא יועיל, זה גם לא מעניין לנו את הקצה המפוצל של השיער. בקיצור, ביצפר זה מקום משעמם ומדכא. כדי להתגבר על השעמום הנוראי הזה, אפשר לעשות כל מיני דברים: ללכת לישון, לצייר, לכתוב פתקים, ללעוס מסטיקים בהיסטריה, לדבר עם אנשים, לשלוח אס.אמ.אסים, לקרוא כל מיני עיתוני נוער ועוד סטאף.
הבעיה עם כל הפעולות האלה, שהן דיי בולטות, ולמורים יש תכונה מעצבנת להציק לאנשים ולנסות "להחזיר אותם לתלם" ולגרום להם להקשיב.
כל זה טוב ויפה, אבל מורים שונאים שלא מקשיבים להם ושעושים דברים אחרים, לכן הם נוהגים להעיר המון הערות מציקות, ובמקרים יותר חמורים גם לצרוח ולהעניש.
אז איך באמת מורידים את המורים מהגב?
זה תהליך לא כל כך פשוט וגם לא כל כך סימפטי, אבל ברגע שמצליחים- זוכים בשלוש שנים של שקט מהמורה הנוכחית, או מכל מורה אחרת.
בתור התחלה, מומלץ לא להסתבך בצורה קיצונית, זתומרת לא מומלץ להשתתף בכל מיני קטטות המוניות. בקיצור, אלימות, עישון, סמים, גניבות ועוד כל מיני דברים פליליים לא מומלצים בכלל. הם לא מומלצים באופן כללי, אתם יודעים, תיק פלילי זה הכי לא מגניב שיש. וחוצמזה, מורים נוטים לזלזל ולהציק יותר לתלמידים עם עבר פלילי.
אחרי שוויתרתם על כל התחביבים ה"חוקיים" האלה, מגיעים לשלב הבא.
כל המטרה בתהליך היא לגרום למורה לחבב אותך, או לפחות לא לשנוא אותך שנאת מוות. כדי לעשות את זה, צריך לגרום למורה להבין שאתה לא יצור רע.
אסור בשום פנים ואופן לאחר! ברגע שמאחרים, המורה יקבל את התחושה שאתם שמים עליו זין. זה אומנם דיי נכון, אבל המורה לא באמת צריך לדעת את זה. אם אתם מאחרים- תשיגו לפחות איזה תירוץ טוב.
אחרי שהגעתם לשיעור בזמן, תכינו את כל הציוד הדרוש- ספרים מחברות, חוברות וכל שאר הטראש. סתם כדי לא לעצבן יותר מדי את המורה.
במשך השיעור תנסו להיראות כמה שיותר מעוניינים בחומר- תצביעו איזה חצי פעם בשיעור, תביעו דיעה מפעם לפעם. מומלץ בתחילת השנה להראות הרבה עניין- להשתתף, לענות על שאלות וכאלה, ולאט לאט להוריד את רמת ההשתתפות. אבל בהדרגה. אל תצביעו 50 פעם בשיעור, ואחרי יומיים תשנו את שנת החורף שלכם.
לא משנה מה אתם עושים בשיעור, תקפידו לכתוב סיכום מדי פעם בפעם, או כשהמורה מכתיבה- תהיו עסוקים בלכתוב את מה שהיא אומרת. זה נותן תחושה שאתם כן נמצאים בשיעור, ולא מרחפים לכם במקומות אחרים. חוצמזה, אל תשכחו שיש מבחנים וצריך את החומר הזה באיזשהו שלב.
לצערינו, השיעור לא נגמר עם הצלצול, אלא הוא ממשיך בבית עם ערימה של שאלות מציקות, העונות לשם "שיעורי בית". עד כמה שזה מדכא, ועד כמה שזה תופס זמן- עדיף לעשות אותם. לא, לא חייבים לענות על כולם תשובות שנמרחות על חמישה עמודים, וגם לא חייבים לענות על ה-כ-ל. אפשר לחפף פה ושם, אבל תשתדלו תמיד להגיע לכיתה עם שיעורים. תחפפו פה שאלה ושם שאלה, אל תענו תשובות מפוצצות ומושקעות, אבל תשתדלו לתת למורה רושם שכן הכנתם שיעורים ואתם כן יודעים על מה אתם מדברים. זה יתן למורה תחושה שאתם רציניים.
לפני מבחנים תלמדו קצת. אל תחרשו בשביל להוציא 100, אבל 30 זה לא ציון סימפטי, בכלל בכלל לא. תגיעו ל-70-80 בערך, וזה יגרום למורים שלכם להבין שאתם כן יודעים את החומר פחות או יותר.
אחרי שאתם מרגישים שלמורים יש יחס טוב אליכם, זה הזמן לנצל את זה. כמובן כשאתם מנצלים את זה- אל תעשו את זה בצורה מוגזמת.
אם משעמם לכם בשיעור- תעסיקו את עצמכם, אבל תשתדלו שזה יהיה כמה שיותר בשקט, כמה שפחות בולט וכמה שפחות מפריע. זתומרת, אם אתם מדברים- תדברו בשקט. אל תדברו עם אנשים שנמצאים בקצה השני של הכיתה, כי אין מצב שהמורה לא תעלה עליכם ותכעס. וכשאתם כבר מדברים- תעשו את זה בטונים נמוכים. אל תתחילו לצרוח ולהעיר את כל הכיתה. המורה לא תאהב את זה.
אם אתם לועסים מסטיק- תעשו לעצכמם טובה- תוותרו על הבלונים. המורה לא עיוורת, וזה שהיא העלימה עין מהעובדה שיש לכם מסטיק, לא אומרת שהיא תמשיך "לא לראות" את העובדה שיש לכם בלונים. ואם כבר ביקשו מכם לקום ולזרוק את המסטיק- אל תדחסו עוד שבעה לפה ותמשיכו עם הבלונים האין-סופיים שלכם. תחכו איזה חמש-עשר דקות, תנסו להשתתף פעם-פעמיים, לכתוב איזה סיכום כדי שהמורה תרגיש שהבנתם את המסר ואתם חוזרים לתלם.
כשאתם מציירים או כותבים- תנסו להסתיר את זה מאחורי מחברות או דברים כאלה. אם מתחשק לכם לצייר על שולחנות- תעשו לעצמכם טובה, תוותרו על התענוג הזה, לא משנה כמה מדגדג לכם בידיים. מורים נורא לא אוהבים את זה, זה גם פלילי (השחתת רכוש) וזה גם ממש מעצבן לחזור לכיתה ולגלות שהשולחן שלי מלא בקשקושים חסרי פשר.
כשאתם מעבירים פתקים- תהיו זהירים. מין הסתם המורה תקלוט שאתם מעבירים פתקים, אבל אם לא תגזימו ולא תתכתבו עם כל העולם- זה ייסלח. אל תתחילו עם דואר אוויר לכיתה השניה כי זה יעצבן את המורה. תתכתבו עם הסביבה הקרובה שלכם, אבל בלי הרבה רעש.
כשאתם מתעסקים עם פלאפונים, תחביאו את הפלאפון מאחורי קלמר או תיק. להוציא רק פלאפון על השולחן ולהתעסק איתו זה כמו לצרוח "המורה- שם עליך זין. קפצי לי". מורים לא אוהבים את זה, בכלל בכלל לא אוהבים את זה.

הכי חשוב- גם אם נתפסתם- אל תתחילו לצרוח "אבל זה לא אני! לא עשיתי כלום! מה עשיתי? מה את רוצה ממני? למה את נטפלת דווקא אלי?!". על ראש הגנב בוערת התספורת החדשה.
אם המורה מעירה לכם- תפסיקו את מה שאתם עושים, תתנצלו או משהו ותחכו קצת לפני שאתם ממשיכים. אם מורה ממש ממש התעצבנה עליכם- תלכו אליה בסוף השיעור ותבקשו סליחה, או תנסו לפצות על זה בדרך אחרת- למשל להשתתף בשיעור או להוציא ציון טוב במבחן

[hr:a103181360][hr:a103181360]

כל השנים שבהם בילינו בביצפר (וחלקנו עדיין מבלים) ניסו לחנך אותנו ל"ערכים" ולשטויות כאלה. להיות בני אדם טובים, לאהוב את הזולת, לשמור על הבריאות, לאהוב את המולדת, בלה בלה בלה בלה בלה. לא רק שלא הצליחו לחנך אותנו לזה, הם עשו בדיוק את ההפך. מילדים תמימים אוהבים אדם, הפכנו לחולי קניות ופרסום, שקרנים, רמאים וחבורה של חיות. לא מאמינים? אני אוכיח לכם שזה בדיוק ככה, שלב אחר שלב.

שלב ראשון- תלבושת אחידה

אחת הדרישות הכי מגוחכות הן התלבושת האחידה. מילא סמל ביצפר, מילא לא לבוא ערומים, אבל גם סמל מכוער, גם צבעים עקומים וגם גזרות מזעזעות? ואחרי כל זה עוד מצפים מאתנו לבוא לביצפר מלובשים כמו שצריך. עם השנים המכנסיים יורדים, החולצות עולות והשרוולים מתקצרים ו-80% מהגוף חשוף. במקום לזרום עם התופעה ולהקל קצת (או לפחות לתת לנו ללבוש חולצות סבירות) דורשים מאתנו להסתובב כמו נזירים. כדי שלא יראו את הבטן (וכל מה שסובב אותה) אנחנו עסוקים כל היום בלמתוח חולצות, להרים מכנסיים ולהסתתר מאחורי עציצים. כדי לחפות על כל הזוועות האופנתיות האלה הפכנו לצרכנים עיוורים של כל מיני פירמות סטייל "קסטרו", "פוקס", "רנואר" ועוד כל מיני חברות שמצליחות לדחוף לנו 2 ס"מ בד עם איזה עיטור עקום ב-500 ש"ח. מה שיוצא מכל הסלט הזה הם תלמידים מסכנים שמנסים להיות אופנתיים בכל מחיר, וכדי להגיע לזה נדחסים לכל מיני בגדים שבקושי עולים עלינו, ועולים לנו כמו שתי ווילות ומטוס פרטי. והחלק הכי גרוע, שכדי לצאת בסדר מכל העניין צריך להפנות את קו האש לכיוון אחר. משמע, לכסח את הטעם האופנתי של מישהו אחר (בעיקר אם הוא קנה אתמול מכנס כמו שקנית לפני שבוע).



שלב שני- נוכחות היסטרית

כיאה למערכת החינוך (המחלקה לאשפוז תלמידים בכפיה, אם רוצים להיות קצת יותר מדויקים), אי אפשר להתחיל יום לימודים טוב בלי לקום באמצע הלילה ולגשש את הדרך אל הכיתה. אחרי שמצליחים להתאושש מהטראומה של אמצע הלילה והתחושה של הטירונות, עוד צריך להגיע לביצפר בזמן, ואחרי הכל- גם לנסות ללמוד קצת. לא משנה שלוקח לנו לפחות 4 שיעורים כדי להתעורר, ועד שאנחנו מצליחים להתעורר אנחנו שוב עייפים ורוצים כבר ללכת הביתה. אם במקרה החלטנו לוותר על שעה אחת, אנחנו נאלצים לנקוט בדרכי התחמקות, שאפילו ג'יימס בונד לא מצליח לעשות. בהנחה שהצלחנו לצאת מהמבוך של המסדרונות, הסיוט עדיין לא נגמר. אנחנו צריכים להפגין יכולות טיפוס רציניות, בניסיון נואש לעבור את הגדר. כמובן, שתמיד קיימת סכנת ההתרסקות (בד"כ, לצד הלא נכון של הגדר). בהנחה שהצלחנו לחמוק מהמורים, לטפס על הגדר בשלום, אנחנו עדיין צריכים להמציא תירוץ מוצלח (ולא, "לא ידעתי שיש שיעור" כבר לא עובד יותר על אף אחד). אם מישהו ייקח יוזמה ויהפוך את התסריט הזה למשחק מחשב, הוא בטוח יתעשר. כמובן שהרבה יותר פשוט לא להגיע לשעת אפס, אבל זה יראה קצת מוזר ש"לא הרגשתם טוב" בשעה הראשונה ופתאום אתם "מרגישים טוב". כל העסק הזה של לחזור הביתה לשעה אחת כדי להתרענן, גורם לנו לשקר, לסכן את חיינו והופך אותנו לאסירים נמלטים.


שלב שלישי- עבודות, מבחנים ודוגמא אישית מהמורים

חלק נכבד מתפקידה של המחלקה מהפסקה הקודמת, הוא כמובן לאמלל את חייהם של התלמידים. התפקיד הזה מתחלק לשניים- בזמן ביצפר ואחרי ביצפר. בזמן ביצפר אנחנו אמורים להתנהג כמו מלאכים- לא להפריע בשיעור, לא להעביר פתקים, לא להבריז, לא לריב, לא להשתולל וכמובן להוציא מאיות (ואם כבר נותנים לכם לנשום- תסתמו את הפה ותגידו תודה). כמובן שכל חריגה מהחוקים הנוקשים גוררת עשרות שיחות אישיות, עונשים ומכתבים לתיק האישי. החלק הכי טוב בכל העסק, שתמיד טורחים להזכיר לנו לקחת דוגמא מהמורים שלנו, שהיו תלמידים למופת (יא רייט!), והיום הם אנשים למופת. החלק הכי מעצבן הוא שלמורים מותר לעשות הכל. הם באים לביצפר חצי ערומים (טראומה בפני עצמה). הדבר הכי פתטי הוא מורה שמרצה נגד עישון, אבל מחסל קופסת סיגריות ביום. אחרי שהיום הארוך והמדכא נגמר, והיה סיכוי שנוכל לעשות למשך שניה משהו שאנחנו רוצים, הסתבר שיש לנו מחר מבחן ענקי במת', שיעורים בג"ג, מדעים, ספרות, אזרחות ולשון. בקיצור, הרבה זמן פנוי כבר לא נשאר לנו. בגלל שאנחנו כאלה מלאכים, או בגלל שלא מתחשק לנו לעבור לגור בביצפר, אנחנו חייבים להכין שיעורים. אבל, בגלל שלחלקנו יש קצת חיים, אנחנו נאלצים להעתיק את הכל בבקר, חמש דקות לפני שהשיעור מתחיל. בקיצור, אנחנו אנשים עם ערכים.

שלב רביעי- הסעות והביתה

אחרי שעות של עינויים וסבל קשה, הצלצול הגואל הגיע, ואנחנו דוחפים את הכל לתיק, זורקים איכשהו את הכיסאות על השולחן ורצים מהר החוצה, בתקווה למצוא מקום פנוי באוטובוס. בגלל שאנחנו לא בדיוק היחידים שרוצים להגיע הביתה, אנחנו צריכים לרוץ ממש ממש מהר, או להתחפף מהשיעור עשר דקות לפני הסוף. בגלל ששתי השיטות לא יעילות במיוחד, אנחנו נאלצים להתחיל לדחוף כמו חבורה של מטורפים, במטרה להיכנס לאוטובוס כמה שיותר מהר. כל הבלגאן הזה כמובן גורר דחיפות היסטריות וכל מיני "ברכות" בנוגע לאימא של מישהו ולדודה של ההוא גם כן. אחרי שעלינו על האוטובוס, בגלל שלא תמיד יש מספיק מקום, גם שם אנחנו דוחפים כמו חבורה של מטורפים, ומקללים וצורחים וצועקים. ובגלל שאנחנו כבר על קריז, כל שטות קטנה מדליקה אותנו, מה שגורר צרחות היסטריות וכאב ראש רציני.

לסיכום

מתחת לעטיפה של ערכים מטומטמים, חיוכים מזויפים ותלמידים מצטיינים, מסתתרים שקרים, זיופים וסכנות לבריאות הנפשית של המורים והתלמידים ביחד. בכל אחד מהשלבים אנחנו משקרים, בורחים, מסתתרים, מכסים, מכים, ובכלל, מתנהגים כמו חיות. בשלב הראשון אנחנו הופכים לצרכני אופנה עיוורים ולבני-זונות כשאנחנו מנסים לגרום למישהו אחר להיראות יותר מטופש מאתנו. בשלב השני אנחנו צריכים לשקר ולהתחבא, והכל במטרה לקבל קצת שקט. בשלב השלישי אנחנו לומדים איך להעתיק ולשקר, ונהיים נצלנים. בשלב הרביעי אנחנו מתנהגים כמו חיות-אדם, במטרה לשבת על איזה כיסא מסכן במשך שלוש דקות של נסיעה. בקיצור, אנשים טובים ואוהבי אדם בעלי ערכים, אנחנו כבר לא נהיה

[hr:a103181360][hr:a103181360]

מכירים את הקטעים האלה שאתם מתים משיעמום ולא יודעים מה לעשות עם עצמכם? הנה כמה עצות ודברים שתוכלו לעשות בשיעור. רק תיזהרו לא להיתפס. ואם אתם נתפסים אל תגלו מי אמר לכם לעשות את זה



לקשקש ביומן. ארגנו לכם אירגונית מבעוד מועד וקשקשו. תוכלו למצוא רשימת משפטים ליומן בפינת אומנות הקשקוש. אם אין לכם ארגונית או יומן תשלו דף וקשקשו.

צביעת משבצות. ארגנו לכם דפי פוליו משובצים, עטים או טושים דקים צבעוניים וצבעו משבצות בצורות שונות. אפשר להגיע לציורים מדהימים. אתם מוזמנים להביא גם מספריים ודבק ולהדביק ביומן או סתם ליצור קולאג'ים. לא מעניין במיוחד אבל זה יותר מעניין מלהקשיב למורה.

העברת פתקים. התעסוקה הישנה והמוכרת. קשקשו בדיחות, את המורה שלכם בזוויות בלתי אפשריות או סתם תכתבו שמשעמם לכם.

שחקו ארץ עיר. המשחק המפורסם והרב שימושי. אני הצלחתי לשחק רק עם השכנה שלי. תשחקו על השולחן, על נייר, לא משנה. כדאי לשבת בסוף כדי שהמורה לא תתפוס אתכם משחקים. למעשה, תמיד כדאי לשבת בסוף. משם אתם יכולים לראות את השטויות שכולם עושים ולישון בשקט

במקרה ויש לכם פלא-פון ואתם יושבים רחוק כמו שהמלצתי אתם מוזמנים לשחק, לשלוח סמסי"ם או סתם לגלוש אם יש לכם אמיגו. לצערי אני מחוסרת פלא-פון. גם סלקום אין לי אבל חיים גם בלי זה.

לקרוא. לא משנה מה, ספרים, עיתונים, חוברות הסברה של המשרד לאיכות הסביבה, הכל.

לארגן יציאה כיתתית או משהו. תעבירו פתקים, תודיעו על האירוע והנה לכם יציאה לסוף השבוע.

שיעורי בית. זה יחסוך לכם הערה ביומן או וואטאבר וגם לא תאלצו לבזבז זמן בבית.

קיפולי אוריגאמי. תארגנו לכם ספר או תמציאו לבד. בסוף השנה תפתחו תערוכה ותעשו מכירה פומבית של יצירותיכם. גם מפיג שיעמום וגם רווחי.

תכתבו מכתבי אהבה לאהוב/ת לבכם. אולי זה יעזור קצת בהבערת אש האהבה.

תכתבו שירים ותפרסמו באינטרנט

תמלאו את המחברת שלכם בלבבות עם שמו/ה של מושא הערצתכם.

תתכוננו למבחן כלשהוא. חזרה אחרונה עדיין לא הזיקה לאף אחד.

תלמדו איזה שיר בע"פ ואז תלכו לעשות פלאוורות.

תארגנו לכם כרית ולכו לישון. אה, וגם אטמי אוזניים.

תקחו איזה ספר גדול במיוחד ותתחילו לקשקש את כל השטויות האלה של "לך לעמוד 15" "רוצה לשמוע בדיחה? לך לעמוד 105". זה נחמד ומפיג את השיעמום. בערך

גרפיטי על השולחן. קצת מסוכן כי קיימת סכנת היתפסות קשה וקנס או וואטבר אחר.

את האופציה מלמעלה ניתן להפעיל על: עטיפות של ספרים, כריכות של מחברות, דפי מחברות, היומן של השכן, הספר של השכן ועוד כל מיני דברים של השכן.

מקרמה. תכינו וילון לכיתה. בצחוק! מה הפאניקה?!

תמציאו משהו. אין לי מושג מה! משהו. מצידי תמציאו מעמד לכוסות מנייר קראפ. לא חשוב מה, העיקר שתעסיקו את עצמכם.

תארגנו עצומה לביטול שעות האפס.

אם כל האופציות מלמעלה לא עבדו, כל שנותר לכם זה להקשיב למורה. או לקפוץ מאיפשהו.

[hr:a103181360][hr:a103181360]



בית-ספר. כשאתם שומעים את המילה הזאת מה ישר קופץ לכם לראש? שולחנות, כיסאות, מורים, תלמידים, שעות אפס, עונשים, שיעורים, מבחנים, צלצולים ובקיצור-גועל אחד גדול. אבל מה, בכל הגועל הזה יש כמה דברים שהם הרבה הרבה הרבה יותר מגעילים מכל השאר. דברים שאם היינו יכולים היינו מוותרים עליהם בלי לחשוב אפילו חצי שניה.

הכתבה הזאת נכתבה מתוך שיעמום טוטאלי בין למידה למבחן אחד למשנהו, בין כיוון השעון לשש בבוקר בדיוק (ארור מי שהמציא את השעה הזאת) ובין מחשבה איך להעסיק את עצמי בשיעור ספרות הבא. מה שאומר שמה שתקראו כאן לגמרי לא יעזור לכם בחיים (כמו 90 אחוז ממה שמופיע כאן) ויש סכנה גדולה שתיכנסו לדיכאון. הכינו פסיכיאטר (או ציאניד, הכל לפי הטעם) למקרה חרום. לקרוא ולהפנים.

שעות אפס

ובמילה אחת בלעעעעעעעעעעעע.

השעה- דקה לשש. המקום- המיטה שלכם, בבית שלכם. פעולה- שינה עמוקה מלאת חלומות מתוקים.

השעה- שש בדיוק. המקום-כמו קודם. פעולה- ניסיון להפסיק את הצלצול האיום הזה ולחזור לישון בתקווה שהחלום שלכם יימשך. כן בטח! בקור טוב אנשים. סליחה, לפנות בוקר טובים לכם. איך אתם מרגישים? זבל? גם אני! ארור מי שהמציא את השעה האיומה הזאת וארור עוד יותר מי שטרח לגרום להכריח אותנו להשתמש בה. עדיין יש כוכבים בשמיים. זה אמצע הלילה לעזאזל! אני רוצה לישון. אני ואתם.

אני אישית מכירה כמה ממוזלים שלא סובלים מהאסון הזה. ואני גם מכירה כאלה שעדיין (דגש על העדיין) לא סובלים מהאסון הזה וממש לא יודעים מה מחכה להם.

מישהו מוכן בבקשה להסביר לי אחת ולתמיד מי האדיוט שהחליט שאם אני אקום בשש בבוקר ואלך חצי ישנה לבית-ספר אני אהיה מרוכזת יותר? לא, אני רצינית עכשיו! פעם אחרונה שבדקתי בשש בבוקר צריך לישון. חוץ מאיזה מטורף אחד שהחליט שזה מגניב לחלק עיתונים בחמש וחצי בבוקר כולם חורפים להםבשקט ובשלווה.

אני חושבת שאחרי שמיצינו את העניין כדאי שאני אעבור הלאה, פשוט יש לי אפס מחר ואם אני לא אלך לישון בשעה סבירה אני אראה כאילו יצאתי מאיזה סרט אימה גרוע.

שיעורי ספרות

פיכס, פיכס ופיכסה!

אני לא ידועת מה איתכם אבל לי ממש אין מושג מה אני אמורה לעשות בשיעורים האלה ואיך לעזאזל נפטרים מהם! כן, אני יודעת, שיעורי ספרות נועדו כדי לעודד אותנו לקרוא. אני, עם כל הכבוד, קוראת בשנה פי שתיים ספרים ממה שחצי מהמורות שלי קראו במשך כל החיים שלהם. ושיעורי ספרות, לא רק שהם לא מעודדים לקרוא, הם דווקא גורמים לי להקיא.

לוקחים שיר מסכן עם שלוש שורות, שתי מילים בכל שורה ופשוט מנתחים את הדבר האומלל הזה במשך חצי שנה מינימום. ואני שואלת למה???????????? רק המחשבה על זה שבעוד שלושה ימים יש לי שו שיעור ספרות ולגמרי אין לי משוג מה אני הולכת לעשות בשיעור עושה לי רע. אם למישהו יש רעיון- אליי בבקשה (רק קחו בחשבון שאני יושבת בשולחן שלישי באמצע הכיתה ולמורה שלי יש תחביב להסתובב כל השיעור)

בחנים ומבחנים

"מבחנים לא משקפים את הידע האמיתי של התלמיד"

ואת זה לא אני אמרתי. מבחנים זה סיוט אחד ארוך ומתמשך. כל מה שאני עושה לקראת מבחן הוא לקרוא את החומר, ללמוד אותו בע"פ ובמבחן פשוט לשפוך לפי הצורך. אני אישית, מעדיפה להגיש עבודה פעם אחת בשנה, המורה שלי תבדוק אותה, תיתן לי ציון ונגמר. בחנים זה עוד יותר גרוע. בעיקר האלה שנוחתים עליך משום מקום. מה הקטע? כן, אני מקשיבה בשיעור, כן, אני מקשיבה גם שאני מקשקשת דברים על דפי משבצות. מה יש? כבר אין אמון בתלמידים? לפחות תודיעו מראש, שנדע, נכין פתקים, נשב ליד האנשים המתאימים. קצת התחשבות, אף אחד לא מת מזה עדיין.

ספרים ומחברות

זה כבד, זה מסורבל וזה לגמרי מיותר.

למה? ככה! על מחשבים ניידים שמעתם פעם? לא?! על איזה כוכב הסתובבתם בשנתיים-שלוש האחרונות?! לכו בבקשה לחפש איזה מחשב נייד, תכירו, תתידדו קצת ואז תחזרו לכאן.

זהו? הכל בסדר עכשיו? אפשר למשיך? אני שמחה. מזתומרת מה הקשר בין הקופסא האלקטרונית לספרים ולמחברות? לא שמעתם על כיתות ניסיוניות שעובדות רק עם מחשבים ניידים?! זה רק אני או שיש לנו קצר בתקשורת? צאו לאויר העולם, תתעדכנו קצת במה שקורה מסביב ואז תחזרו אלי.

לאלה שכן מעודכנים, אני ממליצה למשרד החינוך לצאת מהגישה המנג'סת הזאת של ספרים בעובי של בלוק ולתמוך בגישה של מחשב נייד לכל ילד. ככה לכל אחד יש מחשב נייד וזה הדבר היחידי שהוא נאלץ לסחוב לבית-הספר (אה, ואוכל כמובן) בכיתות יהיה שקע חיבור לאינטרנט ובמקום לעבוד עם ספרים בעובי של בלוק ומחברות מתפרקות נקנה סי.די ובו יהיה כל המידע שאנחנו צריכים. בכיתה א' ילמדו לכתוב גם בשיטה הישנה וגם הקלדה עיוורת וככה פתרנו את כל הבעיות.

אני לא יודעת מה איתכם אבל אני מאמינה שזה יקרה בסופו של דבר. בקצב ההתקדמות של משרד החינוך זה יהיה במילניום הבא, אבל זה בהחלט יגיע. כמובן, שאנחנו עם המזל הנאכס שלנו כבר לא נהיה תקועים בתוך מבנה מרובע עם טורים של שולחנות, או בחי"ת או בקבוצות (כן, בזכות מורים מאותגרים הנדסית עוד יושבים במבנים הדביליים האלה) אלא נהיה תקועים במקום אחר. כל העתיד לפנינו

הצלצולים החדשים

פעם היו צלצולים נורמליים, סטייל שעון מעורר. אבל לא, בימינו צריכים להיות מקוריים, להשרות אוירה נעימה בבית-הספר. בקיצור, חזרנו לגן.

כל סוף או תחילת שיעור/הפסקה אנחנו צריכים לשמוע את הזיופים הדביליים האלה סטייל "יונתן הקטן" ו"רד אלינו אוירון" ואני חשבתי שסיימתי גנון לפני הרבה זמן. אבל מסתבר שטעיתי.

באמת, מה זה הזבל הזה? ומה שטוב שבמשך ימים שלמים המנגנון המוזיקלי הזה מקולקל, אין צלצולים והטכנאי- יש לו טראומה מבתי-ספר אז הוא מבריז. ולכן, כבר מצאתי את עצמי במצבים לא נעימים כשהמורה שלי למתמטיקה צורחת בקולי קולות על קבוצת תלמידים ש"לא שמעה את הצלצול" ולמרבה הפלא, היא באמת לא שמעה.

אם אתם שואלים אותי- הגיע הזמן להתבגר כבר

ישיבה בקבוצות/חי"ת

את השטויות האלה יכולות להמציא רק מורות מאותגרות הנדסית שממש לא מבינות מהחיים שלהם. חי"ת זה עוד איכשהו סביר אבל קבוצות זה סיוט אמיתי. לא משנה איפה תשב, תמיד ייתפס לך הצוואר כי למבנה הדבילי הזה יש את התכונה המיותרת לחלוטין להיות הכל- חוץ מנוח להעתקה מהלוח.

אני חשבתי שאחרי כיתה ב' כבר נפטרתי מהסיוט הילדותי הזה אבל מסתבר שגם בכיתה י' יש מורות שדוגלות בשיטת קבוצות וחי"ת.

שיעור הנדסה זה כיתה שלישית מימין. תודה ושלום



לסיכום: בית-הספר הוא אחד הדברים הכי גרועים שקרו לי בחיים, אם לא הכי גרוע

[hr:a103181360][hr:a103181360]

?למה לא הכנת שיעורים

הכלב אכל לי את המחברת-

היה לי אירוע-

לא הייתי אז לא ידעתי שהיו שיעורים-

חשבו שהתיק שלי זה פצצה, אז חבלן פוצץ אותו-

גנבו לי את המחברת-

נשפכו לי מים על המחברת-

עזרתי לאמא שלי-

אני לא מבין את החומר-

השארתי את המחברת אצל חבר-

לא הרגשתי טוב-

?למה איחרת

עזרתי זקנה לחצות את הכביש-

לא שמעתי את הצלצול-

השעון המעורר לא צלצל-

היה לנו אירוע עד מאוחר-

הייתי בקופת חולים-

לקחתי את אחי לגן-

היה חפץ חשוד באוטובוס-

הייתה תאונה-

הנהג לא עצר לי-

המורה דברה איתי

[hr:a103181360][hr:a103181360]

להחביא פתקים במבחן

הקלמר- השיטה הישנה והטובה. רק לדאוג שהפתק יהיה קטן, קומפקטי וכמעט בלתי נראה. להחביא בתחתית הקלמר ולשלוף בעת הצורך

לכתוב על היד עם עטים נמחקים. ורצוי מתחת לשרוול. ורצוי שרוול ארוך

להדביק פתקים על התקרה ובעת הצורך להציץ למעלה במסווה של "אני חושב" היעיל במיוחד

לכתוב על משענת הכיסא של מי שיושב לפניך. רק לדאוג שהוא לא יחליף כיסאות

להדביק פתקים על התחתית של הלוח. בכל לוח נורמלי בימינו יש מקום לגירים בתחתית. אם אתם מאלה שנתקעו בשורה ראשונה ישר מול המורה זה מומלץ. רק לדאוג שהמורה לא תסתיר לכם

להכניס פתקים לנעל. עוד שיטה ישנה וטובה. אבל לא נוחה במיוחד, בעיקר שנועלים מגפיים גבוהות

לקחת נייר טואלט ולהחביא בפנים פתקים. אין מי שלא חולה לפחות פעם בחייו ואף אחד לא יחשוד בגליל נייר פשוט, חוץ ממורים שעברו הכשרה בשב"כ. בקיצור, הסיכויים שיתפסו אותכם אפסיים

להחביא בכיסים. רצוי בכיסים גדולים ורצוי בטי-שירט כדי שלא יחשדו יותר מדי

להתיישב על הפתקים. כן, ככה אף אחד לא יחשוד בכם. רק תדאגו שלא יראו את הפתקים מהצדדים

להדביק מתחת לשולחן/כיסא. מקסימום יחשדו בכם שאתם מנסים להדביק מסטיק על הכיסא/שולחן

להעביר פתקים

להחביא בקלמר ולהעביר אותו

דואר אוויר- לוקחים את הפתק, עושים ממנו גוש קטנטן ונחמד ומטיסים אותו חינם. בתנאי שאתם צלפים מעולים או משהו קרוב לזה ושהמורה שלכם חצי עיוורת

לתת להוא שיעביר להיא שתעביר לחברה שלה שתעביר לחבר של חברה שלה שיעביר לזה שיושב לידו שיעביר לחברה שלו שיושבת שני שולחנות לפניו שתעביר......וככה זה ממשיך עד שהפתק יגיע לחבר הכי טוב שלכם שב"מקרה" יושב חצי קילומטר ממכם

מפילים משהו ב"טעות" ובדרך לקחת את המשהו הזה פשוט משאירים את הפתק

ללכת "לקחת" משהו ממישהו ובדרך להשאיר את הפתק

להעביר את המסר בשפת סימנים. רק תוודאו שהמורה שלכם לא מבינה את זה

להחביא את הפתק בתוך טיפקס

להחביא את הפתק בתוך מחברת

לכתוב בגדול ולהרים את הדף. יעיל רק במקרה של מסר קצרצר ושל נמען קרוב

[hr:a103181360][hr:a103181360]

הפעמון מצלצל. ההפסקה הגדולה מתחילה. אתם שולפים מהתיק בגאווה סנדוויץ' עסיסי מלא שום. אחרי שאתם מסיימים לאכול אותו אתם מגלים לתדהמתכם שכולם ברחו. למה? זה לא שיש להם משהו נגדכם, זה פשוט הריח המזעזע של השום. וז לא רק שום. יש עוד המון דברים שבאמת לא כדאי לדחוף לסנדוויץ', אלא אם אתם רוצים להישאר גלמודים למשך כל ההפסקה. הרי לפניכם הרשימה (הכמעט מלאה) של כל הדברים שפשוט אסור לכם לשים בין שתי הפרוסות. לקרוא, להדפיס ולשמור

שום/בצל - שלא תעיזו. לא משנה מה, בשום פנים ואופן שלא תעיזו לדחוף שום או בצל לסנדוויץ' שלכם. הריח של הגועל הזה כל כך קטלני שלא רק שתמצאו את עצמכם בודדים לשארית ההפסקה, הריח לא יעלם ממכם והפאדיחה תישאר לעוד הרבה מאוד זמן. לגמרי לא מומלץ

חרדל - יש לזה ריח מבחיל. למרות שזה נורא טעים ובלה בלה בלה אפשר להחנק מהריח של החרדל. מניסיון אישי אנשים מעדיפים לשמור על מרחק של כמה מטרים טובים בינכם לבין הסנוויץ' הקטלני. וכן, אני יודעת, פסטרמה עם חרדל זה נורא טעים. אבל יש דברים שפשוט צריך ללמוד להסתדר איתם

מיונז - מיונז לא, אין לזה ריח מזעזע או משהו כזה, זה פשוט הכוליפורמים. למרות שמיונז הוא נורא טעים והכל הוא מתקלקל נורא מהר, ואני בטוחה שלא תרצו להכיר מקרוב נורא את חדר המיון של בית החולים הקרוב לביתכם

נקניק - כן, שוב, הריח מקלקל את הכל. אני אישית חושבת שלנקניק יש טעם נוראי, אבל הכל פה זה קטע של טעם אישי. או במקרה שלנו, ריח שכל הסביבה תסבול ממנו

טונה - יש לזה ריח מבחיל. למרות שעל טונה אפשר להתגבר בעזרת איזה מסטיק חריף, אם אתם לא שמים את זה בתוף פיתה אז הכל פשוט מוצא את עצמו על הרצפה. יש לטונה מין תכונה נורא מנג'סת לא להישאר בלחם. לא נעים

חלבה - כמו הטונה, גם היא לא מצליחה למצוא את מקומה הנכון בלחם. בפיתה זה עוד סביר, למרות שעד שמגיעים להפסקה הכל נהיה מין גועל דביק כזה, בעיקר בקיץ

גבינה צהובה - בעיקר בקיץ. עד שמגיעים לזמן שבו אפשר לאכול אותה היא נהיית כבר חצי נוזלית ונהיה לה טעם נורא מגעיל. לא מומלץ מאוד

גבינה מלוחה - כן, גם היא לא מצליחה להישאר במקומה יותר משתיים וחצי דקות. לא נעים

טחינה - זה נוזל וזה מגעיל. ובקיץ יש גם סכנה שזה לא יישאר ראוי למאכל לאורך זמן. יש לממרח הזה מין תכונה איומה לנזול בהיסטריה, בעיקר כשזה בלחם

עגבניות - לא משנה מה אתם שמים בלחם, אל תצרפו לזה גם עגבניות. זה גם נוזל והמיץ גם נספג בלחם ועושה אותו פיכסי

פריכיות אורז - בואו נתחיל מזה שהגועל הזה בכלל לא נכנס בהגדה של "אוכל". אני מעדיפה להגדיר את זה כדיסקיות קלקר. אם אתם בכל זאת מתכוונים לאכול את זה, אל תביאו לביצפר. יש לגועל הזה תכונה משונה לא לשמור על צורתו המקורית- משמע, להתפורר. עד שתגיעו להפסקה הפריכיות יראו יותר כמו גרבר, ואם בכל זאת תצליחו למצוא לכם איזה פריכית חצי שלמה הבגדים שלכם יזכו לקבל טעימה גם כן. לא מומלץ

קורנפלקס/חטיפים - רק בגלל הסיבה שלא יישאר לכם מה לאכול. אחרי שכל השכבה תבוא אליכם לבקש קצת באמת שלא יישאר לכם כלום. אם אתם מתכננים להיות אנורקטים- אתם בכיוון הנכון

?מה לעשות

אחרי הרשימה הלא מלאה של הדברים שפשוט אסור לקחת לביצפר, הרי לכם דברים שכן אפשר לקחת ולהישאר בחיים. אם אתם באמת מתעקשים לקחת את הדברים הכלולים ברשימה הראשונה זה לגמרי על אחריותכם. בחלק מהמקרים מסטיק אורביט חריף יכול לסדר את הבעיה. אבל אני מדברת על מסטיק חריף במיוחד. ונעבור לרשימה

שוקולד - אין, אין כמו שוקולד. לא היה כמו לא יהיה כמו ואין כמו שוקולד. נכון, זה משמין, נכון, זה מחצ'קן, נכון זה לא הכי בריא, אבל זה טעים. ואין איתו שום בעיות, אלא אם אתם אוכלים כמו חזירים ומאכילים גם את הפרצוף שלכם בזה. אבל אם אתם באמת כאלה, עדיף שלא תאכלו בכלל

ירקות ופירות - אתם אולי לא ארנבים, אבל ירקות זה גם בריא וגם יצא לכם שם של כאלה ששומרים על הבריאות שלכם. חוצמזה שזה טוב לדיאטה

גבינות - לא משנה איזה, כל עוד אין בזה שום/בצל. גבינה לבנה, גבינה עם זיתים, סמפוניה, גבינת שמנת, הכל הולך. זה בריא, זה טעים וזה ידידותי לסביבה

לחמניות גבינה - זה טעים ולא צריך לשים בזה כלום.

[hr:a103181360][hr:a103181360]

הטיול השנתי. יומיים-שלושה-ארבעה מחוץ לבית. תיקים על הגב, מסלולים מפרכים, חום איימים, אוכל מגעיל ומיטות שמזכירות יותר בול עץ מאשר מזרון רך ונעים לשינה. לחלקנו הטיול השנתי הוא פשוט חגיגה, אבל לחלקנו השני הטיול השנתי אומר סיוט נוראי. יש אנשים שיעשו את הכל כדי להתחמק מהכל העסק. תתפלאו אבל אפשר לעבור את הטיול השנתי בשלום, ואולי אפילו להנות בו. הכל תלוי בכם. הרי לפניכם המדריך השלם להתמודדות עם הטיול השנתי. טיול נעים

הגישה

הכל תלוי באיך מסתכלים על הטיול השנתי. אם תקומו בבוקר בהרגשה של "למה?!" אז בטוח שלא תצליחו להנות בטיול. תשתדלו ללכת לישון מוקדם יחסית בערב לפני הטיול כדי שתקומו בבוקר עם מינימום עייפות. כשאתם קמים בבוקר תעלו חיוך על הפנים. למרות שאתם לא רוצים לצאת, תחשבו על זה ככה- אתם לא צריכים לראות את כל החמולה למשך כמה ימים. זה כבר מעודד.....חוצמזה שלא יזיק לכם לשנות קצת אווירה. תצאו לטיול, תבלו, תראו מקומות חדשים והכי הכי חשוב- יש יום חופש בונוס אחרי הטיול. אני לא יודעת מה קורה אצלכם, אבל בביצפר שלי צריך להגיע לביצםר וללמוד אם לא הולכים לטיול. אני מקווה שברור לכם במה אני בחרתי.....אחרי שקמתם והתארגנתם תשבו, תאכלו משהו, תרגעו, בלי לחץ. יש לכם זמן. אל תקומו מוקדם מדי ואל תקומו מאוחר מדי. פשוט תדאגו שיהיה לכם מספיק זמן להתארגן

האריזה

תמיד כדאי להכין רשימה של כל מה שצריכים, כדי שלא תשכחו כלום. כדאי להתייעץ עם עוד מישהו כשאתם אורזים רק כדי להיות בטוחים שחשבתם על הכל. זה באמת לא נעים להיתקע בלי מברשת שיניים באמצע המדבר. כדאי לארוז יום לפני שיוצאים לטייל, ולא בבוקר, כדי שלא תלחצו ולא תשכחו כלום. בדרך כלל מקבלים מהביצפר רשימה של כל הדברים שצריך להביא לטיול- תיק, מים, פנס וכו'. בנוסף לזה אתם צריכים להביא לכן בגדים לכל הימים. אני אישית ממליצה להביא לפחות זוג גרביים, תחתונים וחזיות נוסף כדי שיהיה לכל מקרה. תקחו עוד זוג מכנסיים נוסף ועוד שתי חולצות שיהיה, לכל מקרה. תדאגו לארגן לכם משהו לישון איתו, כדי שלא תצתרכו ללכת עם הבגדים שישנתם איתם כל הלילה. למרות שבמקרה שלי זה חסך לי המון זמן ביום האחרון. בהרבה טיולים עושים מסיבה באחד הערבים או משהו כזה, אז כדאי לקחת גם בגדים טיפה יותר יפים. בנות- אני אישית באמת לא ממליצה להתאפר בימים רגילים. יש לבתי הספר תכונה מוזרה להוציא אותנו לטיולים בשיא החום, ככה שזה באמת לא נחמד להיות מרוחה בטונות של איפור כל היום. קחי איתך צללית אחת או שתיים, עיפרון, ליפ-גלוס ואם את ממש רוצה עוד פריט אחד או שניים. ממש איפור מינימליסטי כדי שיהיה לך לערבי הפעילות, לא צריך יותר מזה. זה טיול שנתי, לא צריך להתלהב. חשוב לקחת מזוודה שאפשר להכניס בה את הכל בלי להתאמץ יותר מדי ובלי לדחוס את הכל. אתם אמורים לארוז את זה בסוף הטיול. חשוב לקחת תיק גב נוח להליכה, לא כזה שנמצא רק על כתף אחת. זה באמת לא כיף להסתובב כל היום עם שלושה ליטר מים על כתף אחת. אם אתם נשרפים בקלות תארגנו לכם קרם הגנה. הוא הציל אותי מסבל גדול. ומפסי שיזוף איומים. אני אישית לא ממליצה לקחת דיסקמנים וכל מיני כאלה מכמה סיבות...יכולים לגנוב לכם את זה, זה יכול להישבר. אם תכננתם לשמוע את זה בנסיעה, תשכחו מזה. ברגע שיהיה לכם דיסקמן חצי אוטובוס יתקרצץ עליכם ויבקש לשמוע. לא נעים.....אם יש לכם מצלמה פשוטה בבית שלא ממש חבל לכם עליה אתם יכולים לקחת אותה, זה נורא נחמד לצלם תמונות. אבל תקחו בחשבון שתצטרכו להסתובב עם זה כל היום ולשמור על זה. לא כדאי לקחת יותר מדי כסף. גם כדי שלא תבזבזו הרבה וגם כדי שלא יגנבו לכם. אל תשכחו לקחת נעליים נוחות. ולא, פלטפורמות זה לא נוח. ממש לא. בעיקר כשהולכים כל היום. אם בדיוק קניתם נעלי ספורט חדשות ויקרות כדאי ללכת עם הנעליים הישנות. החדשות לא יצאו מזה כל כך חדשות ומצוחצחות. מניסיון

הדרך

איכשהו הדרך לשם ארוכה, מפרכת ומשעממת. קחו איתכם כל מיני דברים לדרך, עיתונים או דברים כאלה שתוכלו לקרוא בנסיעה, אם את יכולים לקרוא, ואם יתנו לכם לקרוא. בדרך כלל יציקו לכם כל כך שאתם פשו יכולים לשכוח מקצת שקט. נכון שבדרך חזרה כולם עייפים ויש שקט, אבל כולם רוצים לישון. אם יש לכם בחילות כדאי שתקחו איתכם כדורים נגד הקאות. תתייעצו עם הרופא כדי שיעזור לכם לעבור את הנסיעה בשלום. כמו שכתבתי כבר בשלב האריזה, אני אישית לא ממליצה לקחת דיסקמן או דברים כאלה. כולם יציקו לכם ואתם תצטרכו לשמור על הדיסקמן מכל משמר. יש סיכוי סביר שכמה קרציות יחליטו שהמוזיקה שהם רוצים לשמוע זאת המוזיקה הכי הכי. וזה באמת לא תמיד ככה. תתכוננו לזה נפשית. בטיול השנתי שלי כמה בנות החליטו שכולנו רוצים לשמוע את כל הדיסקים של איגוד הבכיינים הועלמי. סליחה, מזרחית כבדה. ותאמינו לי שזה היה סבל. לא מספיק שהטקסטים מפגרים (אני קם לי בבוקר שותה כוס קפה. שקל?) גם המוזיקה מעצבנת, לזמרים אין קול והם לגמרי לא יודעים לסלסל. ושמישהו יגיד לשרית חדד לסתום את הפה שלה ולפרוש. כדאי לקבוע עם חבר/ה טוב/ה לפני הנסיעה כדי שיהיה לכם מישהו לשבת לידו לא כמו שאני נתקעתי ליד איזה ילדה מעצבנת וכל הדרך ישבתי כמו פסל בכיסא. לא נעים. אם אתם אוהבים נוף אתם יכולים להנות ממנו בכיף. יש הרבה נוף......ולא, אתם לא באמת חייבים להקשיב למדריך שלכם. הוא יודע שאף אחד לא מקשיב לו. רק תעשו פרצוף של "יא! איזה מעניין זה!" והמורה תעזוב אותכם בשקט

בחדרים

כדאי להתארגן הרבה לפני הטיול ולקבוע עם החברים הכי טובים שלכם להיות איתם בחדר. תשתדלו להיות רק עם אנשים שאתם באמת רוצים כדי שיהיה לכם נחמד. אם תהיו עם החברים הכי טובים שלכם לא תצטרכו להילחם על מגירה בארון. אני אישית ממליצה לא להוציא את הבגדים ולהתחיל לפזר אותם בכל מיני ארונות. ככה אתם גם תבזבזו זמן וגם תשכחו דברים. אני אישית ממליצה לקבוע על הפסקת אש. בעצם, עדיף להיות בחדר עם אנשים שלא יצבעו לך את הפרצוף בלילה. זה בעעעעע. אם אתם מתכוננים לצבוע מישהו בלילה, תוותרו על זה. כיתה א' זה פאסה מזמן. יש סיכוי קלוש שבאכסניה שאליה אתם מגיעים יהיו מקלחות משותפות. למרות שאני לא מאמינה שיקרה מצב כזה תבררו זאת מבעוד מועד ותארגנו לכם איזה בגד ים או משהו כזה כי זה באמת פאדיחות להתקלח ערומה עם כולם. ואחרי שכולם הולכים אין אפילו זכר למים חמים. למרות שאצלנו באכסניה אף פעם לא היה מים חמים. אם אתם מרגישים לא טוב או שאתם רואים שאתם נעשים נורא עייפים תשכבו לישון. כשאתם עם החברים שלכם אף אחד לא יעצבן אותכם ויפריע לכם לישון. אלא אם אתם חבורת חוליגנים שמסרבת להתבגר. במקרה כזה- אין לי דרך לעזור לכם. למזלי יש לי חברות נורמליות. תשיגו לכם כמה. תשתדלו לא להרוס כלום בחדר, זה באמת לא נעים לבזבז את כל החסכונות שלכם על איזה אכסנייה מ***** ששברתם בה משהו

האוכל

מצטערת לאכזב אותכם, אבל לצערי אין באכסניות אוכל גורמה. תנו לי לנסח את זה מחדש- במקרה והאוכל יהיה אכיל ולא תחטפו קלקולי קיבה ושאר מחלות אז קרה לכם נס. לי אידית אין בעיה להסתדר עם דברים כאלה ואני לא ממש בררנית בקטע הזה. במקרה הכי גרוע אני פשוט אוכלת לחם בכמויות. חוצמזה שיש מלא חטיפים. אבל אם אתם יודעים שאתם לא תצליחו לעמוד באוכל שטבח האכסנייה טרח לבשל לנו תבררו אם תהיה לכם גישה למים חמים (בימינו ברוב האכסניות יש מיחם) ופשוט תביאו איתכם מנות חמות וכאלה. לא מומלץ להביא קומקום. בשכבה שלי איזה מוכשר הביא קומקום והמים נשפכו על רגל של ילדה אחת וזה לא עשה לה טוב בכלל. לא מומלץ בעליל. כשאתם בוחרים לכם חטיפים תדאגו שהם לא יהיו שוקולד או כל מיני דברים נמסים אחרים. תדאגו שיהיה עליכם כמה שקלים כדי שתוכלו לקנות קרטיב או איזה פחית קולה מדי פעם בפעם. למרות שברוב המקומות האלה צריך משכנתא בשביל איזה קרטיב מסכן



לסיכום: טיול שנתי יכול להיות סיוט ויכול להיות הכי אחלה שבעולם. הכל תלוי בגישה שלכם ובשכבה שלכם. במקרה שלי ביסודי נהניתי הרבה יותר. זה מה שקורה כשעולים לחטיבה שחצי מהשכבה הם חבורה של סנובים. אבל אני לא אדכא אותכם. במקרה הכי גרוע כשאתם יודעים שאתם לא מסוגלים לצאת לטיול אני ממליצה לדבר עם אמא או משהו כזה, אני כמעט בטוחה שהיא תבין אותכם. ואם זה לא יעזור, תמציאו איזה כאב ראש קטלני וכאב בטן נוראי. תפברקו אישור או תסחטו אחד מהרופא ואתם מסודרים. תבלו

[hr:a103181360][hr:a103181360]

האם יש דמוקרטיה בבית הספר? הנהלות בתי הספר מנסות ליצור רושם כאילו יש דבר כזה, אבל פועלות בצורה כזו שמצד אחד נדמה שיש אבל בפועל אין; ומה שגרוע בכך שהן משוכנעות שלתלמידים יש זכות בחירה ושבעזרתו הם יכולים להשפיע על מה שקורה בבית הספר. במראה

איך זה הולך?
בכל כיתה יש ועד כיתה "שנבחר" על ידי התלמידים (בהמשך אסביר מדוע השתמשתי במרכאות), נציגי ועדי הכיתות הם מועצת התלמידים והם אלו שמייצגים אותם.
לכאורה זו דמוקרטיה, אבל.. לא! מה שקורה זה שכולם מבינים שלוועדי הכיתות ולמועצות התלמידים אין השפעה על מה שקורה (טוב, הגזמתי- הם יכולים להשפיע על קישוט הכיתה..) ושהם שפוטים של ההנהלה, ולכן אף תלמיד נורמלי לא ירצה להיבחר, ומי שמתנדב ובסוף גם נבחר אלו אותם תלמידים שאוהבים להתחנף למורים ולעשות כל מה שאומרים להם.

האם זו מלכודת?
כן! בגלל שרק תלמידים שפוטים מסכימים להתנדב לוועד הכיתה, המורים מתרגלים שהוועד בעצם לטובתם ועושה כל מה שאומרים לו, התלמידים שהתנדבו כדי לעשות מה שהמורים אומרים (במקום לדאוג באמת לחברים שלהם) לא מעיזים לומר למורים מה התלמידים חושבים עליהם, וככה כולם מרוצים.

מה אם כך הוועד עושה?
הוועד מקשט את הכיתה כדי שהמחנכת תהיה מרוצה, מארגן שיעורי חברה, עושה כל מיני דברים שהמורה צריכה לעשות, חוטף על הראש ממרכזת השיכבה כשהיא לא מרוצה מהתלמידים (היא חושבת שהוועד יעניש את התלמידים במקומה), ובסוף השנה קונה למורה מתנה ושולח לכל המורים מכתבי תודה על "עבודתם הקשה".

מה הוועד היה צריך לעשות?
וועד אמיתי היה צריך להגן על התלמידים מפני המורים וההנהלה, לארגן שביתה כשמשהו לא בסדר, לא היה צריך להסכים לעשות את העבודה של המחנכת, והיה צריך לייצג את התלמידים בפני ההנהלה ולא להיפך.

אז מדוע התלמידים לא משנים זאת?
התלמידים אינם משנים זאת מפני שזה בלתי אפשרי כי אף בית ספר לא יסכים שהתלמידים יגידו "לא" להנהלה. בית הספר מסכים רק לוועד (או למועצת תלמידים) שתגיד "כן" לכל מה שאומרים לה ותעשה כל מה שדורשים ממנה, ולפיכך רק תלמידים פראיירים וחנפנים מסכימים להיות פעילים, ולחברים שלהם זה לא איכפת ולא משנה.

אז מה התוצאה?
התוצאה היא בדיוק מה שכתוב בהתחלת הטור הזה: אין דמוקרטיה בבית הספר, וכל "הבחירות" לוועדי הכיתות ולמועצות התלמידים אלו הצגות שההנהלה מארגנת לטובתה וכדי שלתלמידים לא יהיה מה לומר ושהם "יחשבו" שהכל בסדר ובית הספר נהדר.

[hr:a103181360][hr:a103181360]

טוב...כידוע לכם (או לא...), מי שעומד מאחורי שעות אפס, שיעורים משעממים, מורות שמנות ומכוערות שממררות לנו את החיים ושאר הבלה בלה שקיים בביצפר היא (או הוא.....לרוב זה היא...) לא אחרת אלא המפלצת שיושבת מול המחשב, עם קפה ליד ומזגן הנקראת "מנהלת".......
אז לפני שאתם מתחילים שנה חדשה, כדאי מאוד שתבררו אם איזו "מפלצת" יש לכם עסק.....ולכן, אני הואלתי בטובי להסביר לכם בהרחבה עם כל "מפלצת" קיימת....תיהנו!!!

סוג: הטובה (יש כאלה!!! זן נדיר ביותר...)
פירוט: זאת לא בדיוק מנהלת, אלא יותר בכיוון של פיה טובה (אל תתווכחו!!!! יש כאלה!!!)... היא מנסה להתעלל כמה שפחות בתלמידים (אתם לא עיוורים!!! אתם קוראים נכון!!!) אבל לפעמים יוצא לה שעת אפס פה ושם....
היא מארגנת טיולים חבל"ז (במיוחד לשכבות הבוגרות של ז'-ח'-ט' וכו'...) ועושה פעילויות חברותיות (למרות שהן די משעממות...).
ביגוד: לרוב היא מתלבשת בסטייל, משהו כמו: חליפת נשית בצבעים של כחול כהה, בורדו, לבן....אבל לפעמים יוצא לה ללבוש איזה שמלה פרחונית מזעזעת...
איפור: לרוב צללית בהירה.....בקיצר...היא לא חנות קוסמטיקה מהלכת....
מילים אופייניות: חמוד/ה, מתוק/ה, צריך/ה עזרה?.....וכו'......
הוראות שימוש: אם יש לכם נטיעה להסתבך בצרות אז תתחנפו למנהלת, תגידו "לא התכוונתי" ותעשו פרצוף של מלאך, היא תסלח לכם ואולי אפילו תקבלו סוכרייה במקרה הטוב.....

סוג: הרעה (האופיינית...)
פירוט: אישה בשנות ה40 לחייה, עצבנית ונואשת מהחיים.
מתעללת בתלמידים, אבל בנורמה....אוהבת לצרוח ומנסה להעמיד כל תלמיד במקומו...את המופרעים מנסה לחנך (יותר נכון..להלחם..) .... המורות מתחנפות אליה ואין לה הרבה תלמידים אהובים...
ביגוד: ככה ככה....יום בסטייל ויום זוועה אנושית מהלכת וגורמת לעיניים לכאוב...
איפור: בדרך ככל מייק אפ בכמויות מסחריות וצללית בצבע אפור כהה...
מילים אופייניות: אתה מרותק!!, ילד רע, כולם לכיתות, תיזהרו ילדים..וכו'...
הוראות שימוש: תתרחקו ממנה...אתם לא מכירים אותה מקרוב? אל תתעקשו להכיר....שורה תחתונה- תתחצפו מולה? תקבלו עונש.....

סוג: המפלצת!!!! ( לרוב בחטיבות הביניים ובתיכונים...)
פירוט: אישה שדומה למכשפה (פרט לכובע והפלולה על האף......יש לה פלולות בכל מקום.....ואל תתעקשו לדעת איפה כי תצטרכו טיפול פסיכולוגי במשך עשור שלם אחרי הגילוי...). אצלה אתם תסבלו משעות אפס ואפילו משעות מינוס אפס....תלמדו מתמטיקה במשך 24 שעות, תלמדו זיולוגיה, פריולוגיה, סתימולוגיה, טימטולוגיה וכו'....
ביגוד: טעם מזעזע בבגדים....לרוב זה גלימה שחורה, כובע שחור מחודד ואביזרים נלווים כגון שוט או מטאטא....
איפור: אז ככה....עיגולים שחורים מתחת לעיניים, לזה מצורפת צללית שחורה בכמויות מסחריות כפולות ומכופלות ומייק אפ מפה ועוד הודעה חדשה (למרות שזה מזה לא עוזר...).
מילים אופייניות: אתה מושעה!!!, אני רוצה לראות את ההורים שלך מחר בבוקר, תעלה לכיתה מיד!!!, אתה תקבל הערה בתיק האישי!!!!.....וכו'...
הוראות שימוש: תרשמו לביצפר אחר.....גם אם זה הביצפר הכי טוב בארץ....תאמינו לי, שום ביצפר לא שווה שתסבלו את הדבר הזה!!!
תברחו כמה שיותר מהר!!!

טוב...זהו....מקווה שעזרתי לכם....לאב יו אל!!!!!

ורוש איזו תמונה יפה יש לך בחתימה

פשוט מאוד--
וואווווווווווווווו
כל הכבוד על ההשקעה...טיפים יפים יש פה......!

סוחהההה על הכל... ואיייי יש לי וידוייי לא קראתי הכל סוריי העיניים 8O

חחח.. זה בסדר הזהרתי אותכם מההתחלה מואהה שמחה שאהבתם חתכתי מחר אולי אני יביא עוד...

קראתי הכל הכל ופשוט יפה!

ות'אמת את מה לעשות שמשעמם אני עושה את הדברים האלה.... :biggrin:

טוב מה לעשות שהמורים במקום לצאת לפנסיה יושבים עומדים או מצידי שגם יעשו יוגה מלמדים אותנו!

מורים wake up!!! צאו לפנסיה אתם לא בגיל ההתבגרות אתם כבר בגיל ה..לא יודעת מה אתם באים ללמד כאילו שאנחנו שמחים לראות אותכם כל בוקר ובכלל לשמוע אתכם!!!

חחחחחחחח דברים נחמדים....

קראתי תמשפט הראשון והמשכתי עד למטה איין לי כוח לקרוא כל כך הרבה
מצטערת :roll:

חחחחחחחחחח אהבתי... 8)

QUOTE פשוט מאוד--
וואווווווווווווווו
כל הכבוד על ההשקעה...טיפים יפים יש פה......!

גם אני חושבת ככה :!: :!: :!:

ואיי ואיי ואיי משו ===>בנזונה

פשוט כל -ה-כ-ב-ו-ד אני לא רק שבחיים לא אצליך לכתוב דבר כזה גם לא יהייה לי מספד שכל לכתוב את זה...
חחחחחחחחחחח

😂 😂 😂 😂 😂 😂 😂 😂 😂 :roll: 😂 😂 😂 😂 😂 😂