פעילות מינית נובעת משילוב בין גורמים רגשיים וגופניים. תשוקה וגירוי מיני מקורם אכן במוח, אך במקביל עובר הגוף שינויים רבים כהכנה לאקט המיני: זרימת הדם לאיברי המין מוגברת, קצב הלב עולה, שרירים מתכווצים, הפין מגיע לזקפה, והנרתיק ממוסך בנוזל משמן.
בעוד שהתשוקה לקיום יחסי מין היא נטייה טבעית חשוב לזכור כי יחסי המין עצמם הינם פעילות נלמדת. חלק מהזוגות, בתחילת הקשר המיני, עשויים להיתקל בקשיים בהשגת החדירה. ברוב המקרים הבעיה נפתרת לאחר כמה ניסיונות.
אם הבעיה אינה חולפת, בשל חוסר יכולתו של הגבר להגיע לזקפה או להחזיק בה, או בשל שפיכה מהירה טרם חדירה, או בשל חוסר יכולת האישה לאפשר חדירה, כדאי לפנות לייעוץ רפואי או מיני למציאת פתרון.
הגירוי המיני אצל האישה גורם להפרשת נוזלי סיכוך בנרתיק. כשהאישה אינה מגורה מספיק, הנרתיק פחות מסוכך וזרימת הדם אליו אינה מספקת. מצב זה הינו אחת מהסיבות למשגל מכאיב, וניתן לטפל בו על ידי טיפול בבעיית הגירוי המיני.
אם האישה אכן מעוררת מינית, ממוסכת ו"מוכנה" רגשית, אך גופה עדיין "אומר לא" ומגיב בכאב ובחרדה לניסיון החדירה או לחדירה עצמה, קיימים גורמים מקצועיים שיכולים לעזור באבחון הבעיה ובטפול בה. המצב בו אישה מכווצת את שרירי הנרתיק למניעת חדירה נקרא
וגיניזמוס. הסיבות לו, ובכללן גורמים נפשיים ופיזיים ,אינן ברורות עדיין. בחלק מהמקרים מעידה הבעיה על חרדה או סלידה ממשגל, אך במקרים רבים תופעת הוגיניזמוס הינה משנית לתופעת הכאב בחדירה ונובעת כתוצאה מן הכאב.
כאב מחדירה יכול לנבוע מקרום בתולים עבה וקשה לביתוק (תופעה נדירה יחסית), תעלה נרתיקית צרה או
וסטיבוליטיס (ראי בהמשך). ברוב הפעמים מקורו פשוט יותר. השרירים שבתוך הנרתיק המכונים שרירי רצפת האגן מכווצים ומקשים על החדירה.
טיפול פיזיותרפי בבעיה זו, מתמקד בפיתוח מודעות האשה לגופה. המטופלת מתנסה בתרגילי נשימה והרפיה, לומדת לזהות את פתח הנרתיק שלהואת מבנה הנרתיק שלה באמצעות מראה, הכנסת אצבע, ולאחר מכן מרחיבי נרתיק בגדלים משתנים (מקלות פלסטיק שגודלם נע בין גודל טמפון לגודל אבר המין הזכרי).
מעבר לשימוש בטכניקות התנהגותיות אלה, מציעה הפיזיותרפיה טכניקות ידניות ותמיכה בהנחיית המטופלת בדרכה לשליטה על שרירי רצפת האגן שלה.
ביופידבק EMG של שרירי רצפת האגן, הוא כלי נוסף בו משתמשת הפיזיותרפיה במקרים אלה. בחבור אלקטרודה למשטר הפנימי של הנרתיק ולמחשב, יכולה המטופלת לצפות בנתונים על תפקוד שריריה בזמן ביצוע תרגילים. באופן זה, היא לומדת לשלוט בכווץ ושחרור (בעיקר שחרור) שרירי רצפת האגן ולאפשר חדירה.
דיספרוניה היינו מונח כללי המתאר "כאב בזמן משגל". לרוב, מדובר על כאב באזור הנרתיק. אך המונח מתייחס לכל כאב שהוא בזמן החדירה, למשל כאבי גב, מותן, או סיאטיקה, כאבים בבטן תחתונה או באגן. באם נפסלו סיבות רפואיות וגינקולוגיות לכאבים אלה, הגורמים עשויים להיות קשורים במערכת השרירים והשלד, כדוגמת חוסר איזון שרירי או כאב כרוני בעל אופי אורתופדי או ראומטי.
גם כאן מציעה הפיזיותרפיה טיפול יעיל, על ידי טכניקות ידניות, התעמלות וייעוץ באשר לתנוחות שיאפשרו מקסימום נוחות למטופלת.
צלקת מניתוח גניקולוגי וכן תפרים כואבים לאחר לידה, עשויים לגרום גם כן לכאב בחדירה. הטיפול הפיזיותרפי במקרים אלה כולל עיסוי רקמות צלקתיות, אולטראסאונד והתעמלות.
כאמור, לדיספרוניה סיבות מגוונות ובהן: חוסר תשוקה וגירוי, דלקת מקומית, מחלות מין או מצבים גניקלוגיים שונים. רוב הסיבות ניתנות לאבחון ןלטפול. כשהכאב ממשיך ללא סיבה ברורה, יתכן ומדובר ב-
וסטיבוליטיס, מצב בו מורגש כאב בפתח הנרתיק במגע או בחדירה. הסיבות לוסטיבוליטיס גם הן אינן ידועות עדיין, והטפול בו (כמו בדיספרוניה ווגיניסמוס) משלב התייחסות לאספקטים נפשיים ופיזיים כאחד.
הטפול הפיזיותרפי בוסטיבוליטיס כולל ריפוי של האזור הכואב בעזרת תרגילים לשרירי רצפת האגן והגברת הזרמת הדם לשרירים אלה. התרגילים נערכים תוך שימוש במכשיר הביופידבק ומאפשרות למטופלת ללמוד לייצב ולהרפות את שריריה. בנוסף לביופידבק נשים עם וסטיבוליטיס מטופלות בטכניקות ידניות שונות, בתרגילי הרפיה ונשימה, ובמקרה הצורך נעזרות במרחיבים ובטיפול תרופתי.
כאמור, לפיזיותרפיה, מגוון רחב של שיטות טיפול בבעיות הכאב בנרתיק בזמן החדירה, והיא מציעה למטופלות תמיכה וליווי עד להקלה בשיפור במצבה. הדבר החשוב ביותר הוא, שאישה, החווה כאב בקיום יחסי מין, או קושי אחר בפעילות המינית שלה, תהיה מודעת לכך שקיימת עזרה זמינה שיכולה וכדאי לה לקבל.
http://www.itam.org.il/members/docs/rozenbaum_22_1_2002.htm
