אהבה ממרחק

שלום לכולם,
פעם ראשונה שלי בפורום הזה,

אני בן 20 כיום ומשרת בצבא.
"החברה" שלי לשעבר בת 19 ונמצאת פה גם לפעמיים.

אני פשוט רוצה לספר לכם איך אני מרגיש אחרי קשר כל כך ארוך עם אותה בחורה שנתתי לה את הכל:

האהבה הראשונה שלי,
האהבה האמיתית שבאמת הרגשתי את הפרפרים,לא הרגילים,האלה שנשמרים כל הזמן בבטו,
שלא מניחים לך,גם שאתה רוצה שהם יעלמו הם פשוט לא מניחים לך,מרוב האהבה שלך אלייה,
מרוב שאתה כל כך שמח שהיא שלך.

אותה בחורה ואני הכרנו דרך האינטרנט,
היא גרה די באזור הצפון ואני בצד השני....

כל התקופה הזאת עברנו כל כך הרבה,
אולי לא נפגשנו ולא התראנו כמו שצריך להפגש אבל עברנו דברים שבאמת שעד שאתה לא מתנסה מקרוב בקשר שכזה אתה לא יכול להבין ולתאר כמה אפשר להרגיש כל כך קרוב למישהו למרות המרחק.

אני לא מאמין שבאמת עברה שנה,
שנה שבאמת השקענו אחד בשני,
התאהבנו באיך שכל אחד מתנהג,מדבר,ופשוט חי את החיים שלו...

כל היום שלי הייה רדוף אחרייה,
ולא בגלל שלא הייה מה לעשות,פשוט התאהבתי בה,
אם זה בפעם הראשונה ששמעתי את הקול שלה או באותו יום שראיתי אותה והעיינים שלי נצצו.

היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי ורוצה לחיות איתי תמיד,
לדעת דבר שכזה גרם לי להרגיש הכי טוב שבעולם,
למרות אותו געגוע אל אותה אחת שגרה רחוק תמיד ידעתי שיהיה טוב,שאחרי התקופות הקשות ישנם הזמנים שבהם לנו גם יהיה טוב ושנוכל לנסות הכל.

~~~~~~~~
לפני כחודש וחצי האהבה של שנינו התחזקה מאוד,
שנינו פשוט הרגשנו מה זאת אהבת אמת,
אהבה שאין לה גבולות,
הרבה ואם לא אין ספור של אנשים לא האמינו בקשר שלנו מסיבה אחת ויחידה:המרחק.
אנחנו לא הקשבנו,פשוט לא האמנו והמשכנו עם שלנו.
~~~~~~~~
מרוב שהאהבה גדלה גם הקרבה והדאגה אחד לשני התעצמה.
הרגשתי אלייה הכי טוב שייש בעולם והכי חזק.
~~~~~~~~
לפני כשבעויים פשוט הייה לי קשה שלא יוצא לנו להפגש יותר מדי ( כמובן שהייה סיבה לכך)
ופשוט העמדתי עובדה שלא אכפת לי מה יקרה , אני רוצה להפגש,אם לא נפגש אז אין לי סיבה להמשיך את זה.
מאותו יום פשוט אנחנו לא מפסיקים לריב,
הגענו למצב שאנחנו מלכלכים,מנתקים את הטלפון ואפילו קצת שונאים אחד את השני...
קרו עוד הרבה דברים שונים מהצד שגם הפריעו אבל באמת שהרבה השתנה בגלל העבודה שאני רציתי להפגש איתה,כי פשוט לא יכלתי יותר,חיכתי הרבה מאוד זמן,4 חודשיים שלא ראיתי אותה,וכל יום אנחנו אומרים אחד לשני שאנחנו אוהבים אחד את השני,אך האם זה יהיה נכון גם אחרי שהיינו ממשיכים להפגש!?

פשוט הרגשתי חנוק והייתי חייב להפגש איתה,
קרו עוד הרבה דברים שהם קצת איישיים והייתי מעדיף לשמור אותם.
מה שבאמת הפריע לי זה המרחק,כי על הדברים האחרים שהיו בחיים שלי ושלה התגברתי וניצחתי אותם.
אבל זה פשוט הרס אותי.
~~~~~~~~~
אתמול פשוט הרגשתי אחרי שדיברנו שפשוט לא נשאר כלום,
נשארה אהבה,אבל היא נמצאת במחבוא עם כל כך הרבה שלשלאות וסוגרים שלא נותן להפתח.
~~~~~~~~~
האמת שאני לא יודע אם בכלל כדאי להמשיך או לנסות לתקן את הקשר הזה.
פתחתי את האשכול בעצם כדי לשאול דבר אחר ויחיד!
האם שווה לנסות קשר ממרחק שכזה,ובכלל,חוץ מהמרחק קימיים מניעים נוספים שמרחקים מאתנו,אבל המרחק זאת הבעיה הרשמית???