הורים לילדים גאים

~*גאווה 2005*~


מבחר מכתבים מהורים לילדיהם שיצאו מהארון, ומילדים גאים להוריהם, בתקווה להידברות אמיתית, סובלנות וקירוב לבבות בחודש הגאווה

הרבה שחקנים נמצאים על במת הקשר או אי הקשר בין הורים לילדים בהקשר של יציאה מהארון, בהקשר של הליכה במסלול מעט שונה מזה שסללו עבורנו ההורים, אחת השחקניות הראשיות שהעדרה או קיומה מורגש באופן מידיי היא הסובלנות.

שחקנית שאבריה הם ההקשבה, הפתיחות, היכולת להכיל את השונה, הבגרות לזהות אושר או עצב אצל האחר, בחודש הזה שגאווה עוטפת אותו, גאווה של להיות, גאווה של ללכת אחרי הלב,
אנחנו רוצים לשים דגש דווקא על הסובלנות. סובלנות של ילדים כלפי הורים וסובלנות של הורים כלפי ילדיהם.

ננסה לנצל את הבמה הזו להידברות אמיתית, לבנות כאן מקום שבו בנים ובנות יוכלו לפנות אל ההורים, להגיד תודה על מי שהם, לשפוך את הלב על מי שהם לא, לסלוח, לבקש סליחה. לכאוב, לשמוח. מקום שבו הורים יוכלו לכתוב לילדיהם, להיות גאים במי שהם, לכאוב את מה שמכאיב, להיות שם, לחשוף את האושר, להצטער, לוותר.

ננסה להביא כאן מכתבים שנכתבו, ננסה לכתוב חדשים, ננסה לשנות. כשהכותרת - סובלנות והידברות - תהדהד לנו לפני כתיבת כל מילה, כל משפט. כשהתקווה היא שבעוד חודש נהיה כולנו במקום אחר, בריא יותר, נכון יותר.


מאיה: מכתב לאמא ואבא
אם רק הייתם מבינים איזו מתנה גדולה נתתם לי כשגידלתם אותי להיות אדם עצמאי, חושב, אמיתי, אוהב, נאהב...

אם רק הייתם יודעים כמה אני מודה לכם על כל מה שיש בי מכם, וכל מה שיש בי מעצמי ושאפשרתם לו במשך עשרים שנה להתקיים, לגדול ולהפוך למה שאני היום...

אם רק הייתם מצליחים לפתוח עיניים שטחו מאבק מוסכמות חברתיות חסרות בסיס רעיוני ומוסרי אמיתי, ולראות את החיים שהתחלתי לבנות לי, את האהבה הגדולה שלי, את הבית החם שלנו, את החיוכים והאור...

אז אולי אולי לא הייתם אומרים את המילים האיומות ההן, ולא שותקים את השתיקות האיומות לא פחות.

באהבה אליכם, שמתפוררת תחת עומס הכאב,

אני



אן: משם
אילו רק היה לי הביטחון
שכל הבכי הזה עתיד להיבטל

בנתיים חווה, מאחורי העורף וגם בחזה
מחוות של חוסר אמון וכעס שמגרד שנאה
מזאת שהיא בעצם האמא שלי

את האהבה שאינה תלויה
אני מכירה מהמקום האחר ההוא שכתוב בו.

איפה היה הדור ההומופובי הזה
של ההורים שלנו
כשא-להים סיפר על האהבה הזאת?


מישמיש: רגע קטן של חסד
אמא,
אתמול נפגשנו וזיכיתי לרגע קטן של חסד.
ענן השכינה התבהר מעכירות ענייך,
עמוד האש עימעם את אורו המסנוור
וספרי הפסוקים הונחו בתיק,
הבטת עמוק לתוך עיני
וסוף סוף אחרי שנתיים שאלת, "טוב לך?"
ככה סתם,
ועניתי לך, בולעת את רוקי מהתרגשות, שלא תבחיני בה ותחזירי בך.
"כן, טוב לי, אימא`לה" (כמה טוב לקרוא לך, כמו פעם...)

בתמימות רגעית, השלת מכתפי את דור הגאולה,
מסע החיים שלי נשף לרווחה את מסעם של בני ישראל במדבר
וישבתי מולך עם 30 שנותיי (פחות 2000 שנות גלות)
הייתי אני ורגשותיי חשובים לך.
שמעתי את ההקשבה שלך,
את הכמיהה שלך לתשובה שלי.

מנערת מעליי אבק גילוי עריות או כרת,
עניתי לך: "כן, אימאל`ה, טוב לי מאוד אני מוצפת באושר,
אני שמחה בבחירה שלי ומתרגשת לתכנן עם אהובתי עתיד משותף"

אוף, פתאום נבהלתי מעצמי,
מה לגילוי הרגשות הזה מול הדממה הדו שנתית שלנו.

אבל את, הפתעת שוב, חייכת ואמרת "גם זו נחמה.."
אחר כך נאנחת, העמסת בבהילות את התיק הכבד מעומס מצוות, ספרים ואידאלים
והותרת אותי מקווה, עם רגע שנגוז
אך נגנז ביסודיות בתיבת תקוותי.


אבא: בני היקר
הלילה ההוא, לפני שלוש שנים, ממשיך לרדוף אותי.
אני רואה את גבך המתרחק, את הדלת הנטרקת ברעש אדיר, כשהד מילותיי האחרונות נשמע למרחקי הזמן:"אתה כבר לא הבן שלי!"
"אתה כבר לא הבן שלי"- איזו אמירה נואלת של אדם אטום, שמסרב לקבל את העובדה שבנו הומוסקסואל.

בני יקירי, אמא, כידוע לך, משתתפת כבר זמן רב בקבוצת תמיכה להורים גאים.
אתה בודאי תשמח לשמוע שבתקופה האחרונה אני מצטרף אליה, והמדריכה שלנו היא שהמליצה לי להעלות את הדברים על הכתב. אז אני פונה אליך בדרך זו ורוצה לומר לך שאתה בן לתפארת- עצמאי, נאה, בנוי לתלפיות, כולך אומר ביטחון וגאווה, אדם עם עקרונות ואידיאלים שיודע גם להילחם עליהם, ועל כך אני גאה בך.

טעיתי, בן שלי, גם אבות טועים לפעמים. הייתי עיוור, ארכאי ופחדן, חשבתי על עצמי, שאלתי את עצמי למה דווקא הבן שלי, מה יגידו השכנים, ואיפה טעיתי?
היום אני חושב עלייך, אני יודע שזה לא פשוט להיות חריג. שהחברה, כמו אביך, קשה, מסוגרת ובלתי נעימה.

היית מאמין שהשתניתי בשנים האלה? שאני קורא ספרים? פרוזה, שירה. כן, כן בני- מעגל החברים שלי השתנה, העיסוקים הקטנים, הגישה לחיים, הכל...מקצה לקצה. אני אדם אחר, חדש,טוב יותר.

אמא מספרת שאתה ובן הזוג שלך רוצים לאמץ ילד. הייתי רוצה לעזור לכם.זה הנכד שלי. אני רוצה להכיר אותו ובו. רוצה להיות מעורב בחייך ובחייו של חברך לחיים. הלא הוא חלק מהמשפחה.

מכה על חטא ומתגעגע,
אבא


מקור: http://forums.nana.co.il/Article/?ArticleID=188979