אני יודעת שיש לי סיפור שלא ממש המשכתי אותו למרות שהוא נראה כיאלו סיימתי אותו !!
אבל בעזרת השם יום יבוא ואני אמשיך אותו חח ..
אז החלטתי לרשום סיפור חדש לא על אהבה רק .. אלא כמובן שהרוב זה אהבה כי זה הרי מה שיש לנו בראש כך הזמןן .. אבל גם על החיים בכללי!!
אני מדגישה שהסיפור הוא לא אמיתי ואל עלייז זה על מצבים שקורים בכל בית שני בארץ לצערנו! .. אבל אולי יהיו שם קטעים מהחיים שלי !!
פרק ראשון-תקופה רעה!
כל הסיפור שלי התחיל כשהייתי בכיתה ט'! היה לי חבר חברות משפחה בריאה ברוך השם הכל היה בסדר!
אבל אז נפלה עליי מכה איומה ששינתה לי את החיים לגמרי!
קוראים לי דניאל ואת הסיפור הבא אני רוצה לשתף איתכםם!
"תפסיקי.. את לא מבינה שזה לא מה שיעזור לך?" אמרה לי סיון
"אולי תפסיקי לנהל לי את החיים?? אני רוצה וזהו! אני לא אקשיב לך לא משנה מה תעשי! ואני אפסיק גם!" אמרתי לה בכעס!
"דניאל אני יודעת שאת ממש לא רוצה להקשיב לי אבל אני עושה את זה לטובתך!"
"לטובתי? לטובתי תעזבי אותי בשקט אני לא צריכה אותך!"
"דניאל אם לא תשני את זה אני אספר הכלל!! "
"או תראו מי התחילה לאיים עליי.. תספרי למה מי את בכל?? אז אני אברח.."
"תברחי לאן בדיוק? הרי את יודעת שמאז.. שמאז מה שקרה את לאט לאט איבדת את כולם! וזה לא כדי לפגוע בך זה כדי להראות לך שהגישה הזאת לא עוזרת לך בכלל!"
"טוב טוב בסדר.. אני אלך ואישן על הקבר שלו!! טוב?? עכשיו תעזבי אותי לנפשי!"
אמרתי לסיון קמתי והלכתי ממנה! אני יודעת שסיון עושה את זה לטובתי אבל באותה תקופה לא ידעתי את זה ולא חשבתי על זה בכלל.. אולי גם לא רציתי!
ככה עבר לו עוד יום עם ריב שלי ושל סיון!
היא המשיכה לדבר איתי במשך היום אבל לי לא היה ממש בא עליה..
ישבתי בבית והיה לי משעמם כרגיל לא היה אף-אחד בבית אז הרשתי לעצמי לעשן איזה סיגריה!
ישבתי וחשבתי על מה שעובר עליי בתקופה האחרונה.. ואז התחילו לנזול לי דמעות.. דמעה ועוד דמעה!!
למה כל זה קורה לי ?? למה דווקא לי ??
הלכתי מהר ובלחץ למבטח הייתי חייבת שמשהו ירגיע אותי!
לקחתי את הסכין הקבועה והתחלתי לחתוך את עצמי.. צרחתי מכאבים ובכיתי עוד יותר ועוד יותר ..
ואז הדלת נפתחה!!
עמדתי שם בוכה כואבת עם הסכין עדיין על היד שמלאה בדם שנוטף על הריצפה ..
וסיון עמדה מולי! היא הרגישה שאני עושה לעצמי משהו היא עמדה מולי ובכתה!
נשברתי!
איך אני יכולה לעשות את זה לחברה הכי טובה שלי?
הפלתי את הסכין על הריצפה ורצתי אליה חיבקתי אותה כל-כך חזק דרך החיבוק הזה ביקשתי ממנה סליחה!
בלי מילים!
בל י מבטים!
רק בחיבוק אחד אוהב!
הרפתי ממנה הסתכלתי עליה וישר הורדתי את העיניים והראש..
התביישתי בעצמי!
לא יכולתי להסתכל לה בעיניים!
היא הלכה נעלה את הדלת למעלה כדי שאף-אחד אל יכנס שטפה את הסכין ואת הריצפה ולקחה אותי לאמבטיה ..
"אני מחכה לך פה בחוץ.. תתקלחי.. אם את צריכה משהו תצעקי לי!"
עדיין לא אמרתי כלום אפילו לא תודה! לא יכולתי לדבר!
כשסיימתי להתקלח יצאתי שמתי את הבגדים המלוכלים בכביסה והפעלתי מהר מכונה שההורים לא יראו את הדם! נכנסתי לחדר וסיון חיכתה לי שם!
לקחתי את הבגדים הלכתי לחדר של אחותי התלבשתי שם וחזרתי לחדר התיישבתי על הפוף הכתום שלי והורדתי את הראש למטה!
"זה היה שווה??" סיון שאלה!
התחלתי לבכותת!!
"לא זה לא היה שווה כי בגלל זה חודש אני רבה עם החברה הכי טובה לשי.. זאת שתמיד לצידי!! ההפך מאחרים!" אמרתי לה.. בוכה!
"ההפך מאחרים? הם שואלים אותי עלייך כל יום כשאנחנו יושבים בשכונה.. זה רק דיבורים עלייך.. על מה שקורה איתך!! מה את מצפה?? את לא נותנת להם להתקרב אליך את מתנפלת עליהם וצועקת עליהם ווציאה עליהם את כל הרע שבך! נראה לך שכולם יכולים לסבול את זה?? אפילו אני כבר מתחילה להיתייאש מזה וזה לא אומר שאנחנו לא אוהבים אותך! אנחנו כן ואת יודעת את זה! הם אל יודעת את הכל עלייך! הם רק יודעים עליו! זהו! את לא חושבת לפעמיים עליהם גם? הרי זה גם כואב להם!"
בכיתי עוד ועוד לא יכולתי להפסיק!!
והחלטתי משהו חשוב מאוד .. " החלטתי.. אני סיימתי עם הסכינים.. ואני אדבר אם כולם אני אבקש מהם סליחה!"
"הגיע הזמן! בואי אני אקרא לכולם לשכונה!"
עברה שעה סיון קראה לכולם והלכנו לשכונה כולם היו בהלם שראו אותי!
"תראו אני יודעתש אתם בהלם שאני פה ואתם לא מבינים המ אני עושה פה! אבל אני יודעת יודעת שהייתי אליכם ממש ממש מגעילה ואת כל החרא שיש לי בחיים הוצאתי עליכם! אבל אני רוצה לבקש ממכם סליחה!"
כולם באו אחד אחרי השני וחיבקו אותי..
"חשבתי שאני איבדתי אתכם לנצחח.."
"את אל איבדת ולא תאבדי אנחנו תמיד דאגנו לך פשוט החלטנו לתת לך את הזמן שלך שתביני שזה טעות! "
"אני יודעת..! תודה!"
הייתה שתיקה קצרה ואז רפי שאל אותי " דניאל.. את באה מחר?"
"אני עדיין לא יודעת.. זה קשה לי מספיק ההלוויה!"
"אנחנו נהיה שם איתך!!" אמרה דנה
"אני יודעת.. גם אני בשבילכם!!"
אחרי שעה ככה של דיבורים הלכתי הביתה חשבתי אם ללכת מחר או לא!
הרי בסך הכל כמה שזה כואב הוא היה ..
אני כל-כך מקווה שאהבתםם .. אני בעזרת השם אשים המשך מחר.. אוהבתת.. לילה-טוב .. וביי ביי לכולם!! 😘




