זה סיפור מיוחד... הפרק הראשון הוא גם הסוף של הסיפור.. כדי מאוד לקרוא!!
פרק א'
נכנסתי לחדר שלי.. עייפה ומותשת.. על המיטה הייתה מונחת מעטפה לבנה.. הרמתי אותה הסתכלתי עליה.. הפכתי אותה,כלום לא היה כתוב עליה..
ישבתי על המיטה פתחתי אותה והוצאתי מתוכה דף לבן.. 'מוזר..' חשבתי לעצמי..
"אליאן.
רציתי להגיד לך שאת מאוד חשובה לי..תמיד אהבתי אותך. את היחידה שעזרה לי בכל מה שאחרים לא יכלו לעזור. הקשבת לי וייעצת במצבים קשים. שמחת איתי בכל הדברים הטובים שקרו לי. רציתי גם לומר לך שמה שלא יקרה אני תמיד המשיך לאהוב אותך כמו שאת ואיפה שלא נהייה.. גם אם אנחנו רחוקים עכשיו, אנחנו נמשיך להיות קרובים..
אולי אני נישמע קיטשי וילדותי אבל את כל עולמי.. בלעדייך לא הייתי קיים..
אל תשכחי אותי
באהבה ענקית שלך לעד נווה!"
הדמעות הציפו את עניי והרגשתי ש"כדור" של דמעות חונק אותי בגרון..
פרצתי בבכי.. "לאא... למה הוא עזב אותי עכשיו.. דווקא עכשיו?!" מילמלתי חסרת ישע..
חיבקתי את הכרית חזק.. והרגשתי את דמעותיי החמות מלטפות את הלחי שלי ונספגות בכרית. במוחי התנגן השיר "כשאת בוכה את לא יפה" זרקתי את הכרית על הריצפה.. ורצתי לאמבטיה... הבטתי במראה.. וראיתי ילדה יפיפייה עצובה.. התפשטתי ונכנסתי למקלחת...
אני לא יודעת כמה זמן הייתי שם.. אבל שכחתי את עצמי.. אני זוכרת ששמעתי את רעש המים יורדים עליי.. ונזכרתי.......
נווה- האור של חיי.. שיער בלונדיני, עניים בצבע דבש,גבוה..בן 16
אני-אליאן- שיער חום ארוך מתולתל.. עניים חומות.. שזופה. בת 15
הפרקים הבאים הם הבזקי זיכרונות של אליאן.




