אני ממש מקווה שילך לך עם הבחור, כי המרחק לא שווה את הפרידה
אני בת 19 וגרה בירושלים, והוא בן 22 וגר בנתניה, לעידו יש רישיון אבל אין רכב
כשהוא היה בצבא פעם בשבוע הוא היה מגיע אלי ופעם בשבוע אני אליו.
עכשיו זה קצת שונה, כי הוא עובד,לכן אני באה אליו פעם בשבוע בדרך כלל בחמשוש או בכל מיני ימי
חופש... המרחק שובר,הורס ומאייש... אבל האהבה הרבה יותר חזקה מכל דבר, ותחשבי על זה שכשאת לא רואה אותו הרבה הגעגועים אולי קשים, אבל אחרי שאת פוגשת אותו את מרגישה שהיה שווה לחכות...
כך לפחות אני מרגישה, כל החברות שלי שרואות אותנו ביחד לא מיבינם איך לא ניכנסנו עדיין לשיגרה בזוגיות, והסוד לכך הוא הגעגעוים!!! אל תתייאשי. לפעמים צריך להקריב... אז נכון לי יש נסיעות חינם ואין לי מושג מה יקרה אחרי שאני אשתחרר, אבל אני מקווה שהאהבה תתגבר על גם על זה....




