טוב אז הינה בנות כמו שהבטחתי הסיפור חיים האמיתי שלי מקווה שתהנו...
פרק 1
קיץ 2000 סיימתי כתה ו', ידעתי שהכול הולך להשתנות.
אני גרה בקיבוץ הזה מגיל 0, סבא שלי בנה אותו, אבא שלי נולד בו יש לי פה שורשים אבל אין לי כאן חיים אני לא יכולה לצאת, אני כלואה כאן כבר 12 שנים.
באותו קיץ חגגתי 12 , 12 שנים שבהן אני לא יכולתי להסתכל במראה ולאהוב את מה שאני רואה, 12 שנה בהם אני חייה אם אנשים שלא אוהבתי ומאריכים אותי, 12 שנים של בדידות.
בכתה ג' הכרתי את חברתי הטובה והיחידה, על כול האחרים לא יכולתי לסמוך. שמה של החברה היה נילי ,
באותו קיץ ניסו הילדים בקיבוץ לשכנע אותי אבל ההחלטה הייתה סופית , ידעתי שיהיה קשה, לא ידעתי עד כמה,
באותו קיץ נפגשתי אם נילי המעבר לבית-ספר ממול שלחשוב שהמרחק הוא גשר , גשר אחד מבטון שעובר מעל הירדן, הפריד בין הבתי ספר .
לא הפרדה מהחברה בקיבוץ הייתה לי קשה היה לי קשה אם משהו חזק יותר הפרדה מנילי .
אני ונילי סיכמנו שנישאר חברות לא משנה מה וניפגש כול יום כי ההסעות שלי מהבית-ספר שלהם (של נילי והחברה מהקיבוץ)
הגיע היום הראשון הגעתי לבית-ספר החדש שלי ילדה קטנה בכתה ז' ראש מתחת לכולם הכרתי משם 3 בנות וכמה בנים שעברו לשם גם מהיסודי אבל לא הייתי חברה שלהם אחת בכלל לא הכרתי וכול השאר פשוט לא מש אהבו אותי ואני לא אותם...ככה להתחיל את השנה לבד החבר'ה בקיבוץ שנאו אותי הייתי מבחינתם בוגדת אפילו הבית כבר לא היה לי מקום מקלט החלטתי שאני צריכה לחבר ואז ראיתי שני ילדים שנראו לי לא רע חשבתי שאולי כי עברתי אז אולי אולי יש סיכוי שיקבלו ויואהבו אותי ,
טעיתי, באותו יום הכרתי את אותם שניים הם נהפכו לאויבים שלי ועל אחד מהם נדלקתי.
באותו יום גם ראיתי ילדה בלונדינית, היא נראתה לי היצור הכי מקסים שקיים עלי אדמות התאהבתי בה אמרתי לעצמי שזאתי זאתי תהיה חברה שלי ואכן כך קרה הכרתי אותה , למרות שהיא נראתה בי"ב' היא הייתה בגילי בכתה ז' והתחלתי ליצור איתה קשר.
היום הראשון עבר לו אהבתי דווקא את הבית-ספר זה היה שונה נהניתי לבוא לשם...למרות הכול..
בשיעור הראשון של מתמטיקה המורה שאלה למה אי אפשר לחלק 0 אז אמרתי שאם אין לי תפוחים אז אני לא יכולה לחלק אותם...
המשפט שנאמר באותו שיעור שונה ל"אם יש לי 0 תפוחים ביד אז..."
הוא היה מקור לירידות עלי חשבתי שהולכתי לגן עדן אבל לא הבנתי לאיזה גהנום נכנסתי...
אהבתם? לא אהבתם? תגיבוווו כול תגובר שלילת וחיובית תתקבל בברכה
נשמעע יפה ..
מסכנה הילדהה
המשךך!
מי מסכנה מותק?
ואני שמה שאת אוהבת
הילדה בסיפור היא מסכנה אין לה חברים היא מנודההה....):
הילדה בסיפור זאתי אני אלו היו החיים שלי עברתי לביצפר חדש הייתי נאיבית לא הבנתי שאני ניכנסת לאנשים שהיו יחד 6 שנים פיתאום אני לא קשורה זה היה בועה שהיה קשה מאוד ליפרוץ אליה ובהמשך הסיפור תביני גם כמה...
אני דיי מזדהה עם זהה בצורה מסויימת למרות שזה היה מש מזמן בכיתות א' ב' ג' הייתי מנודה חברתי ונתתי לאנשים לדרוך עליי והכאיב לי ומאותהתקופה למדתי לא לתת לאנשים לדרוך עליי ולעמוד על שלי ועברתי בצפר ופתחתי פרק חדש ועכשיו טוב לי מאוד!!אבל הזיכרונותת עדיין כואביםם..!!!
QUOTE (אנונימית @ 27/05/2005) אני דיי מזדהה עם זהה בצורה מסויימת למרות שזה היה מש מזמן בכיתות א' ב' ג' הייתי מנודה חברתי ונתתי לאנשים לדרוך עליי והכאיב לי ומאותהתקופה למדתי לא לתת לאנשים לדרוך עליי ולעמוד על שלי ועברתי בצפר ופתחתי פרק חדש ועכשיו טוב לי מאוד!!אבל הזיכרונותת עדיין כואביםם..!!!
את יודעת מה אני אומרת על זה?
כול פצע מחלים יש כאלה שמהר יש כאלה שלאת ויש כאלה שמשאירים צלקת צלקת היא רק סימן וזיכרון היא לא כואבת...אבל היא גם כתם לא יפה כול כך שצריך לחיות איתו...
והסיפור שלנו לא ממש דומה זה על החברה הקיבוצית שמה היא עושה למי שהולך נגד הזרם ואני אחת כזאתי שמיטיבעה עושה את ההפך
ולא נתנו לי לממש את עצמי כי היתי כלואה בחברה שהיא מכובאת...
__דובדבנית__- תודה מותק.....
הינה אני שמה המשך תודה שהגבתן בננות....
תקציר:
המשפט שנאמר באותו שיעור שונה ל"אם יש לי 0 תפוחים ביד אז..."
הוא היה מקור לירידות עלי חשבתי שהולכתי לגן עדן אבל לא הבנתי לאיזה גהנום נכנסתי...
פרק 2
פתאום כול הורוד שראיתי נהפך לשחור הכול נפל עלי כרעם ביום בהיר.
אותם זוג ילדים, הפיצו עלי את המשפט של ה0 תפוחים. התחילו לשנוא אותי הלכתי בית-ספר וקיללו אותי הדבר היחידי שהחזיק אותי זה שגיליתי שהמון מקצעות אני לומדת אם הילדה הבלונדינית (שמה גיל)
גיל ואני התחברנו למרות שהיינו הניגודים המוחלטים ביותר שקיימים והכוח שלי התחזק כי כבר לא הייתי לבד, אך כנראה שזה לא הספיק יום אחד בא אלי ילד ואמר לי "שמעתי על הקטע שלך אם ה0 תפוחים" אז כמה שזה פתטי ככה זה היה זרקו עלי מקלות בית-ספר וזה הפך גם לאבנים הקניטו אותי
ובקיבוץ אתם שואלים? בקיבוץ ארכו השוואות איזה בית-ספר יותר טוב ניסיתי להתרחק אבל זה היה קשה
כי באותה שנה זאתי הייתה שנת בר מצווה בקיבוץ הם ניסו לשכנע אותי לבוא להיות איתם ורציתי רציתי להיות איתם ואם נילי רציתי לברוח מהבית-ספר המשוגע הזה שאני נמצאת בו הדבר היחיד שאהבתי בו וגרם לי כול בוקר לרצות לקום היה גיל ולאת לאת התחברתי גם אם הילדה שלא הכרתי מהיסודי (ששמה מירה)
מירה אני וגילי הסתדרנו טוב אני התאהבתי בגיל מיום ליום אבל סבלתי מאוד מהשנאה כלפי ככה עברה חצי שנה בערך
הייתה לנו מסיימת בר מצווה של הישרדות ובלילה כול הבנים באו לאוהל של הבנות ודיברנו וסיפרתי להם הכול כול מה שעובר עלי איך שמתעללים בי וכמה רע לי שם והם אמרו לי לבוא אליהם אבל ההורים לא נתנו לי...
התחננתי ביקשתי התפללתי מיום ליום שנאת את עצמי יותר ויותר הביטחון שלי ירד
באותו זמן הייתי בהתעמלות קרקע הייתי שם מכתה ו' המאמנת שם קראה לי מיקרה עבוד היא העבירה אותי להתאמן אם בנות שקטנות ממני ב3 שנים הן לא מש חיבבו אותי הן קראו לי סנובית כי הייתי גדולה המורה שם הייתה מקללת אותי כול פעם צועקת ומשפילה אבל נשארתי שם כי אהבתי את זה.
היה לי רע התחלתי להרגשתי שמנה, דחויה, שנואה וקריצה
נתנו לי דייטת השמנה כי כול הזמן רציתי לרזות איימו שאם אני לא יוכל אז יפסיקו לי את ההתעמלות
פחדתי כי למרות שהיה לי רע אהבתי את זה .
החיים שלי היו גהנום אחד גדול לא הבנתי מה ואיך ורק חשבתי על כמה אני רוצה למות.......
בבית-ספר הייתי בחוג תיאטרון כולם שם כול הזמן התעצבנות על איך שדיברתי ושיחקתי אבל שם לא ויתרתי.
אם הזמן הילדים בחוג למדו לקבל אותי והתגובות של ה"דיי נגה" כמאת והפסיקו
בהתעמלות היה בסדר ניסיתי להיות בסדר כמה שיותר הכול היה רגיל המאמנת צועקת ואני בוכה יום יום
אותו אחד שנדלקתי אליו כבר עבר לי למדתי להכיר את החברים של אחי מהכיתות הגבוהות יותר הם שמרו עלי.
הרגשתי יותר מוגנת והעניינים לאת לאת הסתדרו כבר זרקו עלי פחות אבנים.
יום אחד הודיעו לנו על......
שיואוווו את לא יודעת כמה אני מזדהה איתךך..
אני גם עברתי את אותם דברים כמוךך
וגמאני חשבת לכתוב פה ת'סיפור שילי..אבל אם את כבר עשית אחד כזה..
אז יגידו שאני מעתיקה ממךך למרות שזה יהיה עליי
בקיצור תגידי לי מה דעתךך ואם אכפת לך אם אני יכתוב ת'סיפור
שאני רוצהה
המשךך...
-לינורוש-
QUOTE (לינורטי @ 27/05/2005) שיואוווו את לא יודעת כמה אני מזדהה איתךך..
אני גם עברתי את אותם דברים כמוךך
וגמאני חשבת לכתוב פה ת'סיפור שילי..אבל אם את כבר עשית אחד כזה..
אז יגידו שאני מעתיקה ממךך למרות שזה יהיה עליי
בקיצור תגידי לי מה דעתךך ואם אכפת לך אם אני יכתוב ת'סיפור
שאני רוצהה
המשךך...
-לינורוש-
חמודה חופשי... מי אני שיגיד לך לא?
ואצלי זה רק ההתחלה הולכים להיכנס פה כול כך הרבה דברים שאיןןן סיכוי שהיו אפילו דומים לשלך
חמודה חופשי מותק
וכבר כתבתי את ה6 פרקים הראשונים וזה הולך ומיסתבך....
נוגו'ששש זה עצובבבבב וגמני מזדהה עם כל מילה ומילה שכתבתת!!!
שימי המשך בובהה!!
מואההההההההההההההההה
נטע 😊 😊 😊
QUOTE (NETA900 @ 27/05/2005) נוגו'ששש זה עצובבבבב וגמני מזדהה עם כל מילה ומילה שכתבתת!!!
שימי המשך בובהה!!
מואההההההההההההההההה
נטע 😊 😊 😊
תודה בובי....
ורק שתדעי זה אפילו לא חצי מהדברים הנוראים שעברתי בקיבוץ אבל עזבו זה לא קשור ממש ואין בזה אהבה ...
אז זה פחות מעניין וכן אני פתחתי חיים חדשים ועשיתי דבר שהוא עברה על חוקי הקיבוץ אני הראשון שהעזתי
ואחרי עברו עוד 2 וכניראה שבעתיד עוד אבל הפריצה מהמחסום הזה הייתה שלי...
עכשיו קראתי הכללל
וזה פשוט מושלםם מהממםםםם מדהיםםםם
את חייבת להמשיך ומהרר כולי במתחח
לאב יווו בובה 😛
