תראו אני אולי הילדה הכי סתומה שקיימת בעולם...
יש בחור אחד (בן 18 ואני בת 15) שהייתי דלוקה עליו, אז התחלתי איתו כזה, וגם הוא התחיל לשים עליי. הוא אמר לי שהוא רוצה לדבר איתי עלינו, יעני שנהיה חברים וזה, אבל באותו יום לא יצא לנו להתראות, וגם כמה ימים אחרי, ואחרי זה הוא כבר לא רצה לדבר איתי על זה כאילו לא יודעת מה קרה...
הבנתי שהוא ירד ממני...
אבל הרגשות שלי אליו היו חזקים מהכול ולא חשבתי עם השכל...הלכתי עם הרגשות....
המשכתי "להתחיל" איתו, והוא דיבר אליי מגעיל, התעלם ממני, היה ממש מגעיל, ואני ממש הרגשתי דברים חזקים אליו, אז התנהגתי אליו יפה, ודיברתי איתו בעדינות למרות שהוא דיבר מגעיל וזה פגע בי....
כמה זמן ככה ואז הוא הציע לי שאני אבריז מהביצפר ואבוא אליו, עשיתי את זה...הברזתי והלכתי אליו לבית...
היינו לבד בבית שלו בערך 4-5 שעות....
המצב הגיע לזה שהתחלנו להתנשק (הנשיקה הראשונה שלי) ואני ממש זרמתי והכול והתמזמזנו בערך שעתיים....הוא שלח ידיים והכול ואני הייתי ממש לחוצה, אבל זרמתי והכול....
ולא הרגשתי כלום אליו כשהתנשקנו....רציתי לברוח משם וכמעט התחלתי לבכות, אבל החזקתי את עצמי כדי שלא יחשוב שאני ילדה קטנה...
אפילו הפסקתי להרגיש אליו את מה שהרגשתי....אבל עדיין היה לי משהו חזק אליו....
לא יכולתי להפסיק לחשוב עליו, כל הימים, לא משנה איפה אני, לא משנה מה עשיתי, תמיד חשבתי עליו....למרות שלא רציתי להיות איתו, חיכיתי לרגע שבו ניפגש שוב...
היום שוב ניפגשתי איתו, ושוב התנשקנו, שוב נתתי לו לשחק בי....ואני רציתי את זה...מאוד....ובזמן שהתנשקנו רק רציתי שזה יגמר....למרות שחיכיתי הרבה לנשיקה הזאת....
ואז כל אחד הלך לדרכו, ואז שוב רציתי לראות אותו...
אני חושבת עליו תמיד, כל הזמן, ואני רוצה להיות איתו, אולי אני נמשכת אליו בטירוף...לא יודעת...אבל אני ממש רוצה להיות איתו בכל רגע, אבל כשאני איתו אני ממש סובלת...אבל אני לא יכולה להפסיק את כל זה....
ואנחנו לא חברים ולא כלום, ואני יודעת שהוא תמיד מציע להיפגש והכול, בשביל להתחרמן וזה....
הוא משחק בי, אני הבובה שלו....
כשאני בלעדיו אני רוצה להיות איתו - ואני סובלת
כשאני איתו אני רוצה שזה יגמר - ואני סובלת
כך או כך אני סובלת
אני ממש לא יודעת איך יוצאים מזה....אף פעם לא הייתי במקרים כאלה מקודם....
אני אשמח אם תייעצו לי....
מצטערת על החפירה...




