סיפורון קצרצר--הצעת נישואים

"לירז, האם תנשאי לי..?"
אוי נו באמת!
המחשבות שעברו לי בראש באותה שנייה,
מה אני עכשיו? אגיד כן ומה..?
מבטלת את כל חיי האושר והחופשיות שהיו לי?
אני מבטלת את כל החופש?!?
היה לי כ"כ טוב, כל יום גבר אחר, חברות
לשתות, להשתכר, להתמסטל, לעשות שטויות
להתלבש חשוף, עם המיני והמחשוף בחזה כשחזיית
הטחרה מבצבצת לה?
לוותר על כל חיי הזנזונת שהיו לי!?
חח כ"כ היה לי כיף!
אז זהו? אני מפסיקה להיות הפצצה הקטנה?
זאת עם החבר'ה המסוממים
שלקחו סמים..
ואני עזרתי להם להפוף את הסטלה
לחוויה בלתי נשכחת!
פתאום להתחיל חיים חדשים?
אני לא אחת כזאת שתגדל ילדים בחיים!
אני לא אתן להם לאכול מתי שצריך! הם ילכו לישון
מתי שרק בא להם יאכלו מה שבא להם יעשו מה בראש שלהם!
בדיוק כמוני! וכשהם יתבגרו?
יחזרו הביתה מצידי גם לא יחזרו, הם חופשיים לעשות מה שבא להם!
ולנקות את הבית!?
אני מאלה שעוזבים מלוכלך ובורחים כדי שלא יתפסו אותם
ויבקשו מהם לנקות!
ולבשל!?
חחח אני ובישול.. no way!
אז איך זה שבכל זאת מילדה פרועה
שנולדה עם עיינים חומות ושיער שטני
ילדה טובה שלובשת הכל סגור..
חולצות ארוכות ומכנסיים גבוההים
הפכתי להיות ילדה
עם שיער בלונדיני ותמיד עם פאנים
מתאפרת, עדשות כחולות
חולצות מחשוף, חצאיות או מכנסיים נמוכים מדיי
איך זה שאני הגעתי למצב שבו מציעים לי נישואים?
האם אני? לירז, הילדה הרעה
זאת עם הפירסנגים, בלי בגרות
שהבריזה והתחצפה ברחה מהבית ועשתה כל דבר שבנות אחרות לא!
האם אני באמת מוכנה לחתונה..?

"כן!" עניתי לו בחיוך רחב
"אני אוהב אותך!!"
"ואני אוהבת אותך!"