אני,הוא ומה שבנינו..או מה שלא--הגר דריי--כנסוווו

"אני עונהה" צעקתי ברחבי הבית שלי וקולי הידהד לאורך המסדרון.
"הלווו?" עניתי לטלפון, ומהקו השני נשמע קולה של החברה הכי טובה שלי הדר
"בואי בואי לשכונה י'קופה את לא יודעת מי פה ואייי את מתה!" הדר נשמעה מאזה לחוצה! כאילו הבנאדם הכי מושלם בארץ שם..בשכונה שלנו
דיברנו ודיברנו ובסוף השיחה התקדמתי לעבר חדרי, סוגרת את הדלת, פותחת את הארון שלי, סוקרת אותו מלמעלה עד למטה.
מממ נו מה אני לובשת מה אני לובשת?! הפכתי כמה חולצות בדרך לחולצה האהובה עליי ביותר, שבמזל הפעם לא הייתה בכביסה!
הוצאתי אותה, לבנה, נשפכת ואוורירית, זרקתי סתם ג'ינס על המיטה והתלבשתי.
לא. הג'ינס הזה לא בא לי טוב.. התכופפתי למדף התחתון בארון והוצאתי חצאית ג'ינס קצרצרה, הבטתי עליה בעיניים נוצצות, הורדתי את הג'ינס ושמתי אותה במקום.
קצת סומק ורוד בובתי, אדום עדין על השפתיים, השיער שלי נראה די טוב היום. חייכתי למראה חיוך מנצח ויצאתי.

התקרבתי לעבר כל הרעש
מה קרה נוספו כל כך הרבה ילדים חדשים פה.. כבר הרבה זמן שהרחוב הזה לא היה מלא כמו עכשיו.
אני עם הגופיה הלבנה והנופלת שלי וחצאית ג'ינס בהירה קצרצרה, קיץ-כמה כייף
מולי אסיפת חבריי וחברותיי מקוהלים במעגל סביב הספסל הקטן הזה שבקושי יכול להכיל בנאדם. מה כבר יש שם?
מי זה?.. ומה הוא חש??!!
ראיתי אותו והחמצתי פנים.. כולם סביבו כמו היה אליל מהשמים, הייתי חייבת לבוא לברר
מי זה ביכלל? מה הוא עושה פה? הרי אף אחד לא מכיר אותו...אבל היו נראו להוטים להכיר!
סקרתי את כל גופך, וישבת על הספסל הזה, עם כובע כהה שמסתיר את העיניים וחיוך שובב קופץ לך מאוזן לאוזן ממלמל לכולם כמה מילים, כמו מספר על סיפורי הגבורה שלך מהמקום שממנו הגעת, מסתכל ימינה ושמאלה לא להחמיץ אף אחד..
שילבתי ידיים בכעס והטתי ראשי הצידה כמו מחכה ממך שתראה גם אותי, גם אני פה, גם אני רוצה לראות אותך ולהכיר אותך..
עברו כמה שניות שלא פגשתי את עינייך אף לא פעם אחת, וכיווצתי גבותיי
מה קרה הוא בא וכולם עליו? מי זה ביכלל?!
עיניים גדולות. ענקיות! כהות. כל כך שחורות..עמוקות כאלה..בוהקות פתאום.
כאילו היו שונות מכולם...בחנו אותי מלמעלה למטה
אחרי דקה ארוכה ושלמה של שתיקה ומבטים מלאי סימני שאלה הוא אמר "איך קוראים לך?"
או וואו הוא גם מדבר..
"הגר ולך?" למרות היופי המושלם הזה, ניסיתי להיראות רגועה ולא מתלהבת ממנו.
הוא חייך שוב את החיוך השובבי הזה שלו, הושיט אליי את ידו ואמר "נעים מאוד-רותם"
ממ רותם.. שם יפה
"גם לי.. מה אתה חדש פה?" התענינתי
"ספתא שלי גרה פה מאחורה..אני מפריע לך?" קלטתי אותו. הוא מהטיפוס המיתחכם הזה..
"לא..למה שתפריע לי? לפי מה שאני רואה זה כולם שמפריעים לך לא?" ניסיתי להסתגל לאופי המתוחכם שלו.
הוא הסיר ידיו מעל בירכיו אל הספסל ונשען על מה שיכול, נעץ בי עיניים מיסתוריות וקם. פתאום החיוך שלו כמעט ונעלם.
הוא דיי גבוה..ב-5 סנטימטרים יותר ממני.
כולם החלו מתגודדים סביבינו במעין מעגל, שלובי ידיים וקשובים לכל מה שיקרה עכשיו.
הוא הוריד ראשו למטה, חייך שוב, הרים ראשו ואמר....


טוב זה פרק ראשון ואלה אין לי כוח להשקיע אם אפחד לא קורא אז תגידו לי אם באלכם שאני ימשיך..
אם כן אז וואלללההה בכייף שלי אחיותיי😘

מקווה שנהניתם
הגר דריי