תראו, אני לא רוצה להעמיס, להכביד על כולם...אני יודעת שיש פה עוד מלא סיפורים וזה מעצבן 3000 סיפורים במכה אבל זאת הצורה שאני פורקת דברים. אני אשתדף לעשות את הסיפור קצר, של כמה פרקים לא יותר....אני אשמח מאוד אם תגיבו...אוהבת אותכם!
אני רוצה לנסות לכתוב משהו על מישהו שהכרתי באייסי, הוא כמו אח גדול בשבילי. אני ינסה להראות כמה אני צריכה אותו וזקוקה לו, והוא לא קרוב....
'נמאס ליייייי' צרחתי בתוך עצמי....אני לא יכולה להוציא כלום החוצה...למה אני כזאת?!! אוף אני שונאת את עצמי למה אני כזאתת...דכאונית כזאת! אני לא יכולה לחייך, תמיד מצליחה להרוס לעצמי ולאחרים! למה....למה....צעקתי, בין דמעה לדמעה, צועקת לעצמי....אין מי שיקשיב, שישמע.....אין......
החלטתי לכתוב קצת בפורום, להשתחרר....אולי יצליחו לעזור לי, לעודד אותי....אבל אני לא סומכת על זה....כמה קשר דרך המחשב יכול לעזור כבר?? אני לבד, כל הזמן אני לבד....
"כל מה שאני רוצה
אף פעם לא יוצא
כל מי שאני אוהב
בסוף אותי שונא
כל החברים שלי פתאום נעלמים
והחלומות שלי הופכים לסיוטים"
הקשבתי לשיר עם דמעות בעיניים, מקלידה ומקלידה, לא יכולה לעצור....
סיימתי.
מרגישה הקלה....עכשיו ללחוץ על שלח או לא? זה בכלל יעניין מישהו? זה לא צריך לעניין אותם, הרי, לאף אחד לא אכפת......
"אשכול פורסם" היה כתוב על המסך....
יצאתי מהפורום, לא היה לי כוח למחשב. נשכבתי על המיטה מביטה בתקרה, מרגישה ריקנות, מרגישה כלום. למה אני פה? בשביל לפגוע באנשים? בשביל להרוס דברים? הרי לצחוק אני לא מצליחה, למשוח אני לא יכולה....מזמן איבדתי את התמימות, הילדות שלי נגמרה עוד לפני שהתחילה, וזה רק בגללי – זאת אשמתי! אשמתי!! זאת הכל אני אשמהההההה!!




