"אתה אוהב אותי?" שאלת תוך כדי מבט חד ישר לתוך עיני,זה היה מוזר לי,לא,זה לא שלא ידעתי,ברור שזה כבר היה ידוע לי שאת אוהבת אותי,
בגלל המבטים שלך,בגלל הדיבור,ההתרגשות,זה הסגיר אותך אבל במיוחד הבכי,הוא זה שנתן לי להבין..הבכי שלך...ראיתי אותך בוכה כל כך הרבה וידעתי,זה בגללי,הרגשתי. אבל אפ'עם לא העלתי בדעתי שתבואי אליי ותשאלי את זה,לא חשבתי שאת מסוגלת הרי כל פעם שאני פוגע בך אפילו טיפה,או שולח לעברך מבט שנראה קצת מזלזל את ישר בורחת,ואני יודע,את בוכה. ועד כמה שזה נשמע מגעיל וחסר רגישות מצידי...לדעתי בכי זאת חולשה,את בוכה...את חלשה.
כמו שאני יודע את התשובה גם את יודעת, אני חושב שהבהרתי לך מספיק פעמים שאין ולא יהיה בינינו כלום.המשכת להסתכל עליי,מחכה לתשובה...
"לא" עניתי בפשטות,לא רציתי לשקר זאת לא הדרך. הסתכלת עליי חיכיתי לתגובה, ראיתי דמעה מבצבצת בזווית העין שלך,זה היה צפוי...את שוב תבכי בטח תסתובבי ותלכי במחשבה שאני לא יודע,שאת בוכה.
מהר מאד ראיתי שאין כבר את אותה דמעה בעיניך,אני חייב להודות הייתי מופתע את שלטת בדמעות שלך שברוב המקרים היו יורדות ולא הצלחת להפסיק אותן.
הבטת ישר לתוך עיני ,בלי למצמץ אפילו אבל הכי חשוב את לא ברחת את עמדת שם ספגת את הכאב,אני חושב שאפילו הייתי גאה בך,אבל ידעתי שכואב לך למרות שאת מסתירה ,ריחמתי עלייך,באמת.
"אל תרחם עליי" אמרת בקול קלוש.
"אני לא מרחם" שיקרתי.
"למה?" שאלת כאילו את עצמך..
"אני לא יודע" עניתי.
אני באמת לא יודע למה,פשוט לא אוהב.
"מי ששווה את הדמעות שלך אפ'עם לא יגרום לך לבכות" אמרת,והלכת,שוב הלכת...אבל הפעם את לא בכית,אני יגיד לך את האמת אני לא הבנתי את המשפט האחרון שאמרת אולי לא ניסיתי להבין....
אבל ככל שעבר הזמן התחלתי להבין את הכוונה..
יום למחרת ישבנו בהרצאה של ביצפר על מלחמת השחרור,
ישבתי שם ולא הרגשתי,לא הרגשתי שמשיהו מסתכל עליי לא הרגשתי שהמבט שלך מופנה אליי,זה היה לי כל כך מוזר חיפשתי את העיניים שלך,את המבט מסביב וראיתי אותך מסתכלת על המרצה,מקשיבה.
הלכתי במסדרון שוב...ושוב...ושוב...חיכיתי שתעברי שם ותגידי לי שלום במבט מבויש וכשסוף סוף עברת שם את אפילו לא הבחנת בי.
צעקתי לעברך משהו,משהו מעליב לפתע הסתובבת חיכיתי שתבכי...כמו שתמיד קורה לך,גם אם את לא רוצה...
אבל את הסתכלת והתעלמת,
הרגשתי מוזר הרגשתי שאת חסרה,פתאום חשתי חילחול של געגוע, אני מתגעגע?אני לא יכול בלעדייך?אני זקוק לך?...אני אוהב אותך?!!?
מבלי לשים לב מצאתי את עצמי עומד מולך ומתנשף,
"אני..אוהב אותך" אמרתי לך בחיוך..חיכיתי לתשובה שלך..אבל כבר ניחשתי מה תגידי,הרי אני יודע,את אוהבת.
"חבל שהבנת את זה מאוחר מדי,הזמן עבר..." פתאום הרגשתי שאני רוצה לברוח משם,או פשוט לפרוץ בבכי ניסיתי להיות חזק,אבל נשברתי והתחלתי לבכות נגבת את הדמעות מפני ואמרת
"תבכה...זה לא עוזר אבל זה משחרר"
מי כמוך יודעת..חשבתי לעצמי.....




