מקסים בובית אני מחכה להמשך...
מושלם המשךך דחוףףףףףףףףףףףףףףףף
QUOTE (stanik @ 04/09/2005) יא ניקי איזה חמוווודדדההההה.....!!! פרק מהמםםםם!!!!! ואם את כבר חמודה צריך לנצל את זה----> אז המשךךך!!! חיחיחי
😉
פרק מהמםםם
תמשיכי כשאת יכןלה מאמייי
רק שזה יהיה מהר... חחח
לאב יו- לילוש 😊
הגענו אלינו הביתה ונשכבנו לישון...
בבוקר התעוררתי לקול צעקות, הרגשתי שזוהר לא לידי...
הקולות התחזקו שיכולתי לזהות מי זועק....זה זה....אוי לא!!!! זה לא קורה לי!!!!
קפצתי מהמיטה ורצתי לסלון:
"אתה חתיכת בהמה!!! אם היה קורה משהו לבת שלי הייתי מושיבה אותך בכלא!" צרחה אמא
"אמא תפסיקי!!! הוא לא אשם בכלום!!! עזבי אותי כבר בשקט!!!" חיבקתי את זוהר חזק
"איזה מן חבר הוא אם הוא נותן לזה לקרות?!" היא צעקה
"מאיפה הוא היה צריך לדעת שיכול לקרות כזה דבר!?!" צעקתי
"את ילדה טיפשה!!! את לא מבינה מהחיים שלך!!! על בנאדם כזה לא סומכים!!" היא צעקה
"לא זה את לא מבינה כלום ואף פעם לא תביני גם!! תלכי מפה!!!" צעקתי
"אוקי...אני אלך! אבל אל תגידי אחר כך שלא צדקתי!" היא אמרה והלכה ליציאה. פתחה את הדלת וטרקה אחריה.
"אני לא מאמינה שזה קורה...." התיישבתי אל הריצפה ו"חיבקתי" את ברכיי
"מאמי הכל בסדר...היא צודקת בחלק מהדברים, אני באמת אפס" הרגשתי שהוא מתחיל להישבר, הוא כבר היה עייף מכל זה.
"זוהר אל תישבר לי...אתה לא אפס, תספיק" לקחתי את ידיו וחיבקתי אותן
"אני כן...אם היה קורה לך משהו לא הייתי סולח לעצמי בחיים" הוא אמר
"זורי, בבקשה תפסיק..." ביקשתי
"טוב...בואי לפה" הוא חיבק אותי
"תבטיח לי שלא תחשוב ככה יותר..." ביקשתי
"אני מבטיח.." הוא חיך חיוך מזויף. ידעתי שמה שהוא מבטיח זה לא מה שהוא מרגיש. דאגתי.
כעבור חודשיים:
"אמא שלך צודקת!! לא מגיע לי להיות איתך, אני סתם אפס מאופס, את צריכה מישהו יותר טוב ממני!" הוא צעק
"זוהר מפסיק כבר, כבר חודשיים מאז היומולדת שלי אנחנו רבים על כל שטות ובסוף זה מגיע למשפט הזה, זוהר דיי בבקשה..." היתי על סף דמעות
"רואה?? אפילו למכות אני גורם לך" הוא תפס את פניי ובאגרסיביות חיבק אותי, מה עובר עליו?!
"זוהר..מה עובר עלייך, דבר איתי, חודשיים כבר אתה ככה...כל דבר אתה מנמיך את עצמך לרמות שפל, אני אוהבת אותך הכי בעולם הזה, אני לא רוצה לריב איתך, מאמי מספיק" התחננתי
"אני מטומטם...אני מצטער, מצטער, עכשיו הריב הזה, מצטער, יש לך בגרות מחר, אם לא תעשי אותה טוב בגללי..אני...אני חייב ללכת!" הוא אמר והלך
איך שהוא יצא מהבית נשברתי. התיישבתי על הריצפה והתחלתי לבכות. מה עובר עליו?! מאז אותו הריב עם אמא שלי הוא לא מפסיק לדבר על זה שהוא אפס, ולא מגיע לו להיות איתי. ישבתי ובכיתי, לא ידעתי מה לחשוב, האם זהו סוף הסיפור שלי עם זוהר?? הוא מתנהג מוזר לאחרונה..
אולי הוא רוצה להיפרד ולא יודע איך? אולי יש לו מישי חדשה?? מה לעזאזל הולך פה??
עם דמעות וכאב לקחתי את הפלאפון ששכב לידי והתקשרתי לאיציק.
"איציקקק" פלטתי אנחת מצוקה
"ניקול?!" הוא נשמע מבוהל
"בוא לפה..אני לא יכולה יותררר" בכיתי
"אני 5 דקות אצלך!!!" הוא צעק וניתק
5 דקות על השעון הוא הגיע. כשהוא נכנס הוא מצא אותי במצב גרוע, אחד הגרועים שאפשר למצוא. הייתי שבורה מהריב הזה. הרגשתי כאילו זה הריב האחרון ולא יהיו יותר, כי אני וזוהר נהפוך להיסטוריה.
איציק חיבק אותי חזק אליו וליטף לי בעדינות את הפנים...
הוא ישב על הספה ואני שכבתי עם הראש על רגליו ובכיתי כשהוא מנסה להרגיע אותי במילים יפות וליטופי ראש חמימים.
סיפרתי לו הכל, את כל מה שעבר עלינו בחודשיים הכי נוראיים בזוגיות שלנו. חודשיים של כל יום ריב כמעט, חודשיים שהוציאו אותי מהפרופורציות לגמריי וגרמו לי לשפוך דמעות כמו שלא שפכתי כל החיים שלי.
כשהייתי מספרת את זה לנתנאל, הוא היה מתחיל להתעצבן עליו, כשמשך שנה שלמה הוא החזיק ממנו.
הוא אמר שזוהר מתחיל לעבור את כל הגבולות ולא מספיק שהוא מזיק לעצמו אלא גם לי.
הייתה אפילו איזו פעם אחת זהוא דיבר איתו, וזוהר הבטיח להפסיק עם הטרוף, אבל זה לא נפסק אז נעלצתי לשקר לאחי במשך חודש שהכל חזר לקדמותו, כשבעצם הכל החמיר.
אחד הדברים הכי מוזרים הם שלפעמים הייתי מנסה להשיג אותי, וחצי שעהף רבע שעה הוא היה על ממתינה ואחרי שהיה מתפנה והיינו מדברים זה היה מוביל לריב. כל הממתינות האלה הגבירו את החשד שלי שיש לו מישהי חדשה, אך סרבתי להמין בזה.
אחרי שבועיים השלמנו והכל חזר לקדמותו למשך 4 ימים. ואז יום חמישי, שבוע לפני הגיוס של זוהר, חודשיים לפני סוף כיתה י'ב שלי, יום חמישי, ה-5 באפריל 2005, אני זוכרת את היום הזה כאילו הוא קרה אתמול.
חזרתי מבית הספר אחרי מתכונת בהבעה. הייתי שפוכה.
"מאמוש, תעני זה אני מותק" הצלצול עם הקול של זוהר נשמע
"מאמייי" עניתי מאושרת
"היי" הוא היה קר
"הייי..." אמרתי בחשדנות
"את יכולה לבוא עכשיו?" הוא היה קר יותר מתמיד
"אממ כן...אני עוד 40 דקות אצלך..." אמרתי
הוצאתי את מפתח האוטו ונכנסתי למכונית של נתנאל שהוא הוריש לי אחרי שנגמר לי המלווה לפני שבוע וחצי בדיוק.
בדרך לתל אביב השיחה עם זוהר לא יצאה לי מהראש. הלב שלי דפק בקצב לו נורמלי כאילו הוא עוד שניה קופץ החוצה. לא ידעתי לאן לכניס את עצמי עד שהגעתי לבית של זוהר.
לפני שיצאתי מהאוטו ישבתי עוד חמש דקות וניסיתי להירגע, בסוף לקחתי אומץ וייצאתי.
התקדמתי לעבר הבית של זוהר ודפקתי בדלת...הוא פתח את לי הדלת:
"היי.." חייכתי
"הייי" הוא פתח את הדלת לרווחה
נכנסתי והבאתי לו נשיקה חמימה בשפתיים, תגובה ממנו לא קיבלתי, הוא היה כמו פסל בלי רגשות ודחפים.
"קרה משהו?" הסתכלתי עליו מוזר
"בואי לחדר..." הוא דיבר בקרירות
הלכתי לחדרו ופעימות ליבי התעצמו. הרגשתי חנק בגרון שלי בלי ששום דבר קרה, הייתה לי הרגשה רעה.
נכנסתי לחדרו והתיישבי על המיטה, הוא התיישב מולי על הכסיא והתסכל עלי. לשניה יכולתי לראות את אוטו מבט החם, אותו מבט שהוא היה מסתכל עלי אחרי שהיינו מתנשקים, אחרי שהייתי שוכבים, או סתם כהיינו ביחד והוא היה שוכב מעלי ומלטף את פניי, בדיוק אותו מבט, אך תוך שניה הוא נעלם והפך שוב לקר, כאילו זר.
"מה קרה?" בקושי הוצאתי את המילים מהפה
"אני רוצה להיפרד.." הוא אמר מהר
"חחחח..." צחקתיף או יותר נכון זו הייתה הדרך שלי להכחיש
"אני רציני..." הוא אמר
"זוהר, מה אתה דפוק?" שאלתי
"כן! אני רוצה לגמור את הקשר הזה!!" הוא אמר בתקיפות
"אתה צוחק עלי.." העיניים שלי התחילו להתמלא דמעות
"אני רציני..." היה לו טון כאילו זה לא אכפת לו בכלל...
"מה קרה?" שאלתי בלי קול
"אנני...אנ...זה לא זה יותר.." הוא גמגמם
"מה לא זה?...לפני שלוש חודשים הכל היה מושלם" הצלחתי להוציא מהפה שלי משהו
"לפני שלוש חודשיים...שלוש חודשים זה הרבה, דיי ניקול, אין לי כוח, זה נגמר וזהו, אל תקשי עלי" הוא דיבר בכזו אדישות כאילו כל מה שהיה בנינו, פשוט לא היה.
"איך אתה זורק הכל לפח?" נפלה לי דמעה
"לא זורק!" הוא עצם עיניים
"למה אתה עוצם עיניים?" נפלה עוד דמעה
"ככה..." הוא היה קשוח
"עשיתי משהו רע? כי אם כן תסלח לי, בוא נדבר על זה" אמרתי בטון מתחנן והדמעות השתחררו
"לא עשית כלום...זה אני..." הוא אמר
"מה אתה?" שאלתי
"זה לא קשור אלייך, זה משהו אצלי, קיצר ניקול דיי, מספיק, זה לא יעזור, הגעתי למסקנה" הוא אמר ולא הסתכל עלי
"זוהר תסתכל עלי ותגיד לי שאתה לא אוהב אותי..." אמרתי לו
"ניקול..." הוא התחיל להגיד
"תסתכל עלי!!!!!" צרחתי עליו
"אני לא אוהב אותך יותר" הוא הסתובב אלי בחדות והסתכל בקרירות. כל הברה במשפט הזה כאילו ריסקה את הלב שלי אחרי כל מכה. כל מילה הכאיבה לי יותר...לא היה לי מה להגיד יותר. ניגבתי את עיניי והתרוממתי מהמיטה. הוא לא הסתכל עלי ולא ניסה לעצור בעדי.
אתם מכירים את המועקה הזו שלא יכולים לבכות מרוב כאב? אז זה מה שהיה לי...יצאתי עם מבט קפוא. לא ראיתי כלום, לא הרגשתי כלום, לא חשבתי על כלום. לא בכיתי...הייתי כאילו מתה שקמה לתחייה ואין לה רגשות.
כמו רובוט התנעתי את האוטו והתחלתי לנסוע. רצו לי תמונות של כל השנה בראש, הפגישה, הנשיקה הראשונה, הפעם הראשונה, השנה, החצי שנה, היומולדת שלו, היומולדת שלי...
לא שמתי לב אפילו לאן אני נוסעת ושמתי לב שאוטומטי הגעתי לבית של איציק, ידעתי שהוא בבית...
יצאתי מהאוטו ודפקתי בדלת.
"מי זה??" הוא שאל
"אני.." עניתי בטון לא אנושי
הוא פתח את הדלת ועיניו נפקחו לרווחה:
"ניקול..." הוא אמר בבהלה
לא אמרתי כלום ורק הסתכלתי עליו.
"מה קרה? מה זה המבט הזה?" הוא משל אותי אלי ולא הגבתי
"אפשר להיכנס?" הוצאתי הגה מפי
"כנסי!" הוא סגר את הדלת והתחלתי לעלות לחדר
נכנסו והתיישבתי על המיטה, לקחתי איזה כדור והתחלתי להתעסק איתו, בלי לומר כלום, רק אני ואני, אני בתוך עצמי. איציק ישב 10 דקות ורק התבונן בי בבהלה, אל אמר כלום, עקב אחרי כל תנועה שלי והכדור.
אחרי 10 דקות שמתי את הכדור על המיטה והתרוממתי לעבר תמונה שעמדה לו על השידה. תמונה שלי שלו ושל זוהר ביומולדת שלי. התקרבתי אליה וליטפתי את הפנים של זוהר, לאט לאט...הסתובבתי אל איציק:
"נפרדנו..." אמרתי ואחרי 5 שניות פלטתי מן צעקת בכי ונשברתי.
טוב אמ בנות! יצא לי עצוב! אני בעצי הזלתי דמעה כשכתבתי את זה.
אז כן, אתן בטח רוצות להרוג אותי עכשיו. מה שיש לי להגיד לכן זה שזה לא סוף הסיפור. זה בטח נשמע כאילו זה מתקרב לסוף אבל זה ממש ממש לא.
כל אופו, יש עוד עלילה שלמה כך שזה עוד לא הסוף.
אני לא אגלה לכן מה יהיה בסוף, אם הם יהיו ביחד, לא יהיו כי אני בעצמי עדייןצלא החלטתי. נכון לעכשיו זו הסיטואציה וכל מה שהיה עד עכשיו זו הייתה מן הקדמה לסיפור. הסיפור האמיתי מתחיל אחרי הפרידה. כל אופן אני מקווה שאפחת לא תפרוש מהקריאה בגלל שהם נפרדן כי הסיפור עוד ארוך ויקרו עוד הרבה דברים.
מקווה להמשיך לראות את התגובות של כולכן...מתה על אחת אחת! נסטי!
סיפור מווושלםםם..
תמשיכייי..
א-מ-א זה מושלםםםם בטיירוףף המשך מאמי
ניקיייי לאאאא=[[
למה הוא מתנהגגג אליה ככה??!1
איזה בןן זונהההההה!!
מה הבעיותת שלווווווווו?!
אני אשבור לו תשינייםםםםםם!!
אני קראתי את הפרק ואני בוכהההההה!!
בחיים שלי לא בכיתי מפרקק..!!
זה כל כךך עצובבבבבבבבבבבב
אם יש לו מישהי אחרתת אני הורגתתת אותווווווווו........1!!!!
דיייי ניקיייי אל תשאירי אותי במתח כזה..!
תמשיכייייי
בבקשההההה=[[
בתאלושששששש=[
ניק מה פתאום לפרוששש???????? מה את סתומההה??? זה אחד הסיפורים הכי יפים פה....
התחרפן הזוהר הזה.... איזה חמוד איציקק 😊.... המשךך
געע לא הבנתייייייייייייי..
מה שהיא מספרת היה לפני חודשים? אז מה הם נפרדו וחזרו?
לא הנבתי..
אוףף אני בוכההההההההההההההה
אתר האהבה הישראלי