יאווווווווווו :|
איזה פרק!#@$@#!@#!@
המשךךךךךך
בטח האמא שגעה אותו אז הוא קיבל התקף לב.................. בובה המשךךך
גגאאאדדדדדדד איזה פרקה מהממם
המשךךךך
מושלםםםםםםם..
תמשיכי מהרהררר..
מושלם!!!!! כמו תמיד!
פליזזזזזזז שימי כבר המשך..
איזה סיפור לפניייייייייייייייייייייייייייייייייםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם!!!!!!!!!!!!!!11
קראתי הכל הכל הכל הכל היום חחחח
תמשיכי מאמי
"ניקול את לא יודעת מה קרה?!" הוא נכנס לסלון בסערה
"אני לא מאמין.." הוא אמר והחזיק בראש
"דבר כבר!!" צעקתי ואבי ויצא
"מה הולך פה?!" הוא כנראה כבר נירדם ויצא עם עין אחת פתוחה...
"אבא קיבל התקף לב...הוא בבית חולים עכשיו במצב קשה..." אמר נתנאל
"מה?!?!?!" שאלנו כולנו בפליאה ויצאנו במהירות לבית החולים.
הגענו לבית החולים ואמא ישבה בחוץ, בלי דמעה, בלי רגש כולשהו, כאילו בכלל לא אכפת לה. הסתכלת על האישה הזו ולא יכולתי להבין איך לא ראיתי את כל מה שמתרחש במשך כמעט 18 שנה.
חלפתי על פניה ולא אמרתי לה כלום, רק הבטתי בעיניה.
"אבלהה" נכנסתי לחדרו והוא שכב בשקט מחובר לאינפוזיה וכל מיני מכונות לב אחרות
"ניקולי...מלאך שלי" הוא אמר
"היי אבא" אמר נתי
"שלום בן, שלום זוהר" שלום הוא חייך אליו
"שלום, איך אתה מרגיש?" שאל זוהר
"יותר טוב, שמח לראות אתכם" הוא אמר
"גם אנחנו אותך אבא" אמרתי
"איך זה קרה?" שאל נתאל
"התווכחתי כמו תמיד אם אמא שלכם ואז הרגשתי כאב איום ופשוט נפלתי ומצאתי את עצמי פה" הוא בקושי דיבר
"היא תביא אותך לקבר!!" העתצבן נתנאל
"אל תדבר ככה על אמא שלך...אחרי הכל היא אימך" אמר אבא
"אבא מספיק! אם היה קורה לך משהו בחיים לא הייתי סולח לה" אמר נתנאל
"מה הרופאים אומרים?" התעניין זוהר, חמוד שלי.
"שלפחות עוד חודש אני אחיה" אבא מחק, הוא וההומור הלא מצחיק לו
"אבא, נו רציני..." אמרתי
"לא יודע, שאני ארגיש יותר טוב" הוא אמר
"איך אתה מרגיש עכשיו?" נכנסה אמא
"בסדר..." אמר אבא בקרירות
"דיברתי עם הרופא" היא אמרה באדישות
"ומה הוא אמר?" שאלתי אותה
"שיהיה בסדר.." היא הסתכלה עלי מופתעת שדיברתי איתה, אבל אל התרגשתי מזה.
"נתנאלי איך אתה?" היא גילתה חיבה כלפיו, משהו שאני לא תמיד קיבלתי ממנה.
"חיי" הוא אמר באדישות
"טוב ילדים, לכו הבתיה, תנוחו, אני אהיה בסדר, באמת" אמר אבא
"נראה לך?! אנחנו נשארים פה עד אתה לא קם על הרגליים" אמרתי
"לא לא צריך..את צריכה ללמוד, יש לך חיים משלך" הוא הסתכל על זוהר ואמא עשתה פרצוף חמוץ ומגעיל
"אל תתחילי..." אמרתי לה
"אמרתי משהו?" היא שאלה אותי
"הפרצוף שלך דיבר בפני עצמו" אמרתי לה
"דברי יפה..אני אמא שלך אם שכחת.." היא אמרה
"ניקול שתקי עכשיו.." אמר לי זוהר
"שתקי באמת..אפילו ה-ח-ב-ר שלך אומר לך..." היא הדגישה את המילה החבר
הקשבתי לזוהר ושתקתי. לא רציתי להתחיל לריב איתה בפני אבא. גם ככה הלב שלו חלש.
ישבנו אצלו בחדר ודיברנו. לאט לאט הגיע הערב והתפזרנו לבתים. נסעתי לבית של זוהר והתארגנו ללכת שנינו לעבודה למסעדה.
"איך אני נראית?" שאלתי אותו
"מצויין למה?" הוא שאל
"מלצרית צריכה להראות טוב" אמרתי לו
"שטויות..." הוא אמר
"לא שטויות...אני צריכה טיפים טובים, ומי משאיר אותם? גברים" אמרתי
"את תרגעי את.." הוא קלט אותי
"אולי אני אמצא לי מישהו חדש, ואני אפרד ממך" צחקתי איתו
"אל תגידי את זה אפילו בצחוק, אני אעלב, ואני רציני" הוא הסתכל עלי במבט רציני
"דיייייייייייייי נו אל תהיה כזה כבד...אסור לצחוק טיפה?" חיבקתי אותו
"זה לא מצחיק אותי..." הוא אמר
"אוחחח חתיכת יבש!!" אמרתי ונתתי לו צרפתית מהירה בשפתיים
"ייאאלההה בואי יוצאים" הוא אמר
יצאנו והלכנו בדיוק 5 דקות עד שהגענו למסעדה. לא יודעת למה, אבל במהלך השנה+ שלנו ביחד בחיים שלנ לא באנו לאכול פה או משהו...אין לי מושג להמ אפילו.
"איפה נועם?" שאל זוהר את אחד המלצרים כשנכנסנו
"במשרד...מי זאת?" שאל המלצר, אמממ חתיך
"חברה שלי..." אמר זוהרוהצמיד אותי אליו
"אחלה...יפה" אמר הבחור
"כן...ורק שלי" הוא חייך
"מגניב, תהנו" הוא אמר והלך למטבח
"חתיך זה..." אמרתי
"תזהרי.." הוא אמר לי
"כן המפקד" חייכתי אליו
נכנסנו לחדר של נועם שהיה מעוצב מאוד יפה.
"מה קורה?" שאל זוהר
"אחלה, זאת חברה שלך?" שאל המנהל
"כן..." הוא אמר
"אמרו לי את יודעת טוב לבשל, ולא מספרים אלא מהראש כזה.." הוא אמר
"כן...כשיש לי מצב רוח ותאבון..." אמרתי והוא צחק
"שמעי, בנתים אני לא יכול להכניס אותך למבטח, זה עם הזמן, זה נקרא קידום, אז בנתיים תעבדי כמלצרית, יגאל יסביר לך הכל, ילד אותך וזהו.." אמר נועם
"אפשר מישהו אחר? לא יגאל?" שאל זוהר
"זוהר תפסיק להיות קנאי מפגר" אמר נועם
"מי זה יגאל?" שאלתי
"הזה שפגשנו בכניסה..." הוא אמר
"אההה" חייכתי חיוך מאושר
"רואה?! זה מה שאני מדבר עליו, מאושרת!" זוהר נעלב
"חחחח מטומטם...תירגע...לא הולכת להחליף שף על מלצר" צחקתי
"רואה? עכשיו לכי קחי מדים ותלבשי, יש הרבה עבודה היום" הוא אמר
"אחלה...תודה" אמרתי
"אין בעד מה" הוא אמר ויצאנו
"בן כמה הוא?" שאלתי את זוהר
"25" הוא אמר באדישות
"בואנה...אין לך גבולות! צא מזה!!" אמרתי לו
"תבטיחי לי שלא יקרה בניכם כלום" הוא הסתכל עלי
"זוהר, אתה מתפגר מיום ליום..." אמרתי לו
"תבטיחי לי!" הוא פקד עלי
"מבטיחה..אבל רק שתדע שזה מעליב אותי שאתה לא סומך עלי" אמרתי לו
"גם אותי זה העליב שלא סמכת ולא האמנת לי" הוא אמר
"עוד פעם התחלנו עם הסיפור הזה? רוצה לריב שוב?" אמרתי לו
"לא..." הוא אמר ונכנס למטבח
"יופי...ואיפה הבגדים האלה?!" דיברתי בקול
"פה..." ניגש יגאל והצביע על הדלת ממול
"תודה.." אמרתי
"אין על מה, אני מכחה לך פה, נןעם כבר דיבר איתי" הוא אמר
"סבבה אני מתלבשת ובאה" אמרתי ונכנסתי
המדים היו יפים..חולצה לבנה כזו, וחצאית מיני בצבא אדום. מעל כל זה היה מין סינר יפה כזה. קיצר נראיתי כמו מלצרית.
"יפה לך.." אמר יגאל כשיצאתי
"תנקס..." אמרתי
"אז קודם כל מה שאת צריכה לדעת זה, שתמיד כשאת באה לקבל הזמנה את צריכה לחייך ולשאול במה אפשר לעזור" הוא אמר
"את זה אני יודעת.." אמרתי לו
"אוקיי...דבר שני זה להתנהג ללקוחות יפה ולהיות נדיבה" הוא אמר
"גם את זה אני יודעת.." עניתי
"טוב מאוד...דבר שלישי ואחרון זה סבלנות. יש לקוחות שבא להרוג אבל סבלנות זה כל הקסם פה אם את רוצה להמשיך לעבוד" הוא אמר
"הבנתי.." עניתי
"אז יאאלה, לכי לשם..." הוא אמר
לפני שיצאתי בחרתי שולחן שאנירוצה לשרת. ראיתי כמה בנים צעירים, והחלטתי ללכת עליהם.
"במה אפשר לעזור?" שאלתי וחייכתי
"ניקול?!" מישהו שישב אלי עם הגב הסתובב
"איציק...מה נשמע?" שאלתי
"מעולה...למה לא התקשרת?" הוא שאל
"אוי אני מצטערת...אני אספר לך אחר כך מה קרה" אמרתי
"מה קרה?" הוא נבהל
"אחרי זה..אני בעבודה עכשיו, לכן מה אתם רוצים להזמין?" שאלתי
כל אחד אמר מה הוא רוצה ורשמתי.
נכנסתי למטבח וראיתי את החמוד שלי עומד עם סינר וחותך ירקות.
"עדיין כועס?" נגשתי אליו
"לא...מצטער, סתם תקפה אותי קנאה" הוא אמר
"תביא נשיקה" אמרתי
"קבלי.." הוא נישק אותי וחייך
"זוהי ההזמנה...אגב, זה השולחן של איציק. הוא דורש שהאוכל יהיה טעים" אמרתי
"תגידי לו שאני אשים לא רעל אם לא יפסיק ללכת לכל מקום שאת הולכת" אמר זוהר וחתך מלפפון
"טוב קנאי..." אמרתי ויצאתי
ככה עבר לו הערב. השעה הייתה 12 והמשמרת שלי של 4 השעות נגמרה. הייתי שפוכה. השולחן של איציק השאירו לי טיפ של 150 ש"ח..חח ידעתי שאיציק אחראי לזה. מטומטם.
חיכיתי לזוהר שיצא והלכנו אליו הביתה. נשכבנו שנינו במיטה ונרדמנו.
"זורי בוקר טוב, זורי בוקר טוב" שמעתי את השעון המעורר המעצבן הזה עם הקול המעצבן שלי
"זוהר, תשתיק אותי!!" דחפתי אותו עם המפרק
"מההה" הוא לא הבים מה אני רוצה
"תשתיק תשעון המעצבן הזה" אמרתי וקמתי
"לאן?" הוא שאל
"ביצפר..." אמרתי
"אההה...טובבב" הוא דיבר מתוך שינה ולא רציתי להעיר אותו
יצאתי לסלון ואמא שלו ישבה ושתתה קפה.
"בוקר טוב חמודה.." היא אמרה
"בוקר טוב.." חייכתי
"קפה?" היא שאלה
"אהא.." עניתי
שתינו קפה, דיברנו ונסעתי לבית הספר. הלימודים עברו כרגיל ושוב חזרתי הביתה ובערב הלכתי לעבודה.
ככה, בשיגרה הזו עברו להם עוד 4 חודשים. חודש מרץ עכשיו, עוד שבועיים וחצי אני בת 18.
ופה חברים שלי.. נגמרת ההקדמה,ומתחיל הסיפור האמיתי של החיים שלי. החיים שהולכים להיות לי, החיים שאני הולכת לספר לכם עליהם.
סורי שזה קצר...פשוט אני חייבת לעוף!! תהנו! ותודה על התגובות!
יההה.. נישמעע מעניין..
המשךךךךךךךךךךךך..
רגע רגע רגע
יש לך חבר בשם זוהר?!
חיחיחי מעניין אותי לדעת
וזה מדהים
אז שימי המשך!!
לינורו'ששש
יאאאאא
איזה מדהיםםםםםםםםםם!!!
תמשיכיייי דחוףףףףף=]]
מואה ענקיתתת
בתאלוששששש
אתר האהבה הישראלי