QUOTE (שו22ה_מאה2ה @ 09/11/2005) למה אתם מתנפלות עליה ככה??
את יודעות בכלל איך יהיה ההמשך?!
אם היא כותבת כל כך טוב כמו שאתם אומרות אז תתנו לה להמשיך...
זה שזה לא כמו שרציתם שיהיה זה לא אומר שזה לא יהיה יפה בכל זאת....!!!
תתנו צ'אנס מה קרה..
ניקול תמשיכי מאמי.. את כותבת מדהים!!
מילה במילה.
ניקיייייייייי..מה שאמרתי לך אתמול~>על מצפונךךךך זכריייייייייייייי..
"שלום, מדברים מבית חולים רמב"ם" שמעתי קול מוזר
"אני מקשיבה..." הלב שלי התחיל לפעום
"אני מצטערת לבשר לך..." היא אמרה
"מה מה מה? לבשר מה??" הייתי ישנונית ולא הבנתי מה היא מדברת
"זוהר, הוא נפטר היום בשעה 4: 36 בבוקר..." היא אמרה
"זוהר....לא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" זה הדבר היחיד שהצלחתי להוציא מפי באותה שניה.
הגענו במהירות האור לבית החולים, כל הדרך בכיתי כמו שבחיים לא יצא לי. איציק נהג כמו מטורף וראיתי גם אותו בוכה.
נכנסתי בריצה לבית החולים וראיתי את אמא שלו ואחותו יושבות ובוכות, כמוני.
נכנסתי לחדר שלו והוא עדיין שכב שם. כאילו ישן, עם עיניים עצומות, יפה כמו תמיד, חינני, מתוק
אהוב.
"זוהר תעורר!!!" התחלתי לנער אותו
"ניקול זה לא יעזור..." איציק התחיל למשוך אותי משם
"זוהר, איך אתה מעז לנטוש אותי ככה, הא? איך אתה מעז?! אני אוהבת אותך!!!" השתחררתי מאיציק ונפלתי על גופתו חסרת החיים.
ראיתי איזה רופא קורא לאיציק וכמה נכנסים. הם בכוח הרחיקו אותי ממנו וכיסו אותו בבד לבן, העבירו את גופתו על אלונקה ולקחו אותו. התיישבתי על מיטתו ונגעתי בכרית, עדיין הייתה לה את הריח שלו, הריח המשכר שלו.
------------------------------------------------------------------------------------
להלוויה הגיעו המון אנשים. כל החברים, כל החיילים, כל הקצינים, משפחות ואוהבים.
ההלוויה התקיימה בבית העלמין הצבאי בחיפה, היה מפוצץ אנשים, אין מי שלא הכיר אותו, לטובה.
ניקול, דודו, נתלי, נתנאל שהיה איתי כל הזמן, איציק, אייל וכל החברים והידידות של זוהר שנראו שבורים, מורים, בוגרי השכבה שלו.
רכב הקדישא הגיע והוציאו את גופתו עטופה בלבן. התכנסנו כולנו ורב התחיל לדבר תפילות.
משני צידי עמדו נתנאל ואיציק שהחזיקו אותי שאני לא אתמוטט. אימו של זוהר הייתה מוקפת בבני משפחה, בעלה, אחותו של זוהר.
בשלב כולשהו ראיתי את אבי ואימי נכנסים לבית האלמין. לא הבנתי מה אמא שלי עושה פה אך היא נראתה לי עצובה. היא ראתה אותי ובאה לחבק אותי.
"אני מצטערת על הכל...על הכל..." היא התחילה לבכות
"אמאאא....אני כלכך מתגעגעת אליו..." בכיתי, היא חיבקה אותי חזק.
"אנחנו נהיה איתך, בכל רגעשתזדקקי לנו, נהיה איתך..." היא הסתכלה עלי והמשיכה לבכות.
התחלנו ללכת אחרי הקברנם שנשענו ת הגופה שלו אל הבור האפל.
קולות הבכי כאילו יצרמנגינת אבל בקרב האנשים שהגיעו. ראיתי את לינוי רצה אלי ומחבקת אותי. הלכתי איתה בחיבוק עדיין לא מאמינה שזה באמת קורה.
אחרי שכיסו את גופתו באדמה כל האנשים עברו והניחו אבן לזכרו, זירי הפרחים הרבים היו מונחים, קולות היריות של נשקי החיילים נשמעו, נורו רחוק, מכבדים את זכרו.
כולם הלכו, ועל הקבר נשארו כרועות, בוכות, זועקות, אוכלות את האדמה הארורה שלקחה אותו, שתי נשים. אני ואימו.
---------------------------------------------------------------------------------------------
את פרטי התקופה שעברתי אני חושבת שמיותר לספר. היא הייתה הכי גרועה בחיים שלי. לא ישנתי, לא אכלתי, כל דבר קטן הזכיר לי אותו וגרם לי לבכות. התגעגעתי אליו, לא יכולתי לקבל את העובדה שאני לא אראה אותו יותר בחיים, לא הייתי מוכנה לעקל זאת.
עבר חודש, חודשיים, שלוש, ארבע, חצי שנה, ומצבי לא השתנה. הייתי בדיכאון תמידי, שלא איציק ולא נתנאל, ולא אפחד אחר לא הצליח להוציא אותי מזה. חייתי במין אשליה כזו, בבועה, שכל זה חלום ויבוא יום ואני אתעורר ואראה את זוהר שוכב לידי. ישן כמו מלאך.
כל בוקר הייתי מתעוררת ומגלה שזה לא נכון.
איציק שוב היה איתי בתקופה הכי נוראית בחיים שלי, שוב הוא היה שם לצידי, ושוב שמר שלא יקרה לי משהו רע.
הוא עבר חזרה לארץ כדי להיות קרוב אלי ולדאוג שהכל בסדר איתי, הכל היה לא בסדר.
יום אחד ישבתי בחדר שלי וסתם בהיתי בתקרה. לא היה לי כוח לעשות כלום. חצי שנה שכמעט ולא יצאתי מהחדר הזה. איציק הגיע עלי ובידו מעטפה:
"היי.." הוא חייך
"היי..." לא חייכתי חזרה
"תקשיבי...אני חשבתי על זה, ואני מרגיש שזה הרגע הנכון לעשות את זה..." הוא אמר
"לעשות מה?" שאלתי
"לתת לך משהו שזוהר ביקש ממני להביא לך.." הוא אמר
"למה לא הבאת יל את זה קודם!?!? זה בשבילי!!!" צעקתי עליו
"לאא...זה היה בשבילי...והרופא מסר לי שהוא ביקש להגיד לי שאני אביא לך את זה כשאני אמצא לנכון!" הוא אמר
"קראת את זה?!" שאלתי
"כן..." הוא אמר
"באיזו זכות?" שאלתי
"אמרתי לך שקודם זה מיועד לי, שאני אקרא, ואני לך מתי שאני אמצא לנכון.." הוא אמר
"תביא את זה כבר.." קפצתי עליו וחטפתי את המכתב
החזקתי בו והסתכלתי, לא היה לי אומץ לפתוח אותו, לקרוא מה שכתוב שם, שמא זה יקשה עלי עוד יותר.
"למה את לא פותחת?" שאל איציק
"אני מפחדת.." אמרתי
"את רוצה שאני אעשה את זה?" הוא שאל
"תפתח.." הושטתי לו חזרה את המכתב והוא פתח אותו
"בקשה..." הוא הושיט לי דף פוליו שהיה שם
פתחתי אותו והתחלתי לקרוא לעצמי:
"ניקול יקירתי, אהובתי, האישה הכי יקרה לי בחיים.
כל מה שיש לי לבקש ממש זה סליחה. סליחה שאני עוזב אותך, שוב,
אך הפעם זה לתמיד ואני לא אחזור.
אני מבקש ממך שתיהיי חזקה ולא תשברי בגללי.
רציתי להגיד לך שטעיתי לגבי איציק, הוא בנאדם מדהים ורואים שהוא אוהב אותך.
כשאני חושב על זה, זה הבנאדם שהייתי רוצה שתיהיי איתו בהמשך חייך, שישמור
ויגן עלייך במקומי. אני רוצה שלא תרגישי בודדה. אני תמיד אהיה איתך, אשמור עלייך
ועל ילדייך. אני רק מבקש לא תשכחי אותי, תזכרי אותי, את האהבה שלנו, את הרגעים
הקסומים שבילינו יחד. ניקול, תזכרי תמיד שאני אוהב אותך, גם אם זה מלמעלה.
ניקי אני משחרר אותך, אני רוצה שתמשיכי בחיים שלך. אני יודע זה טפשי לבקש זאת,
אבל תעשי את זה בשבילי.
אני מעביר את התפקיד לאיציק. הוא אוהב אותך ניקול, בבקשה תנסי לפנות לו מקום בליבך,
תאהבי אותו, מגיע לו, קבלי את ברכתי.
אל תפגעי בו, תזכרי אותי בליבך, אך אנא, אל תנסי לחפש בו אותי, זה לא יחזיק ככה, קבלי אותו
כמו שהוא, יש לו הרבה מה לתת.
את יודעת, תמיד אמרו לי שאנשים מרגישים כשהם הולכים למות, עכשיו אני מבין שזה נכון,
לכן אני ממהר לכתוב לך את המכתב הזה , להספיק להגיד לך כל מה שאני מרגיש.
בבקשה...אל תפלי, תייהי חזקה, בבקשה!!
אני נאלץ לסיים כי ידי חלשות מידי כדי להמשיך לכתוב, אך דבר אחרון שאני רוצה שתדעי:
תמיד כשתרגישי את הרוח מלטפת את פנייך, את הים רועש, את הגשם יורד, תדעי שזה אני.
אני שמלטף אותך, אני שצועק לך, רועש, אני שבוכה מגעגועים אליך.
"אהבתנו הנצחית בשכונת החיים".
שלך לעד זוהר.
לאחר שקרעתי את המכתב ביקשתי מאיציק ללכת. ישבתי וחזרתי שוב ושוב על מה שהיה כתוב שם.
על איציק, עלינו, על מה שהרגיש.
חשבתי שאולי איציק הביא לי את המכתב מאוחר, או אולי באמת בזמן, לפני שהתחלתי לגמריי להעלם.
קיפלתי את המכתב והכנסתי אותו לקופסא שבה היו כל הדברים שלו.
נכנסתי למקלחת ושטפתי את פניי האדומות מבכי. התגעגעתי אליו, התגעגעתי אליו נורא, אך המכתב שלו גרם לי להחזיר חזרה את שפיותי אלי, כיבדתי את רוצנו, ורק בגלל זה החלטתי להמשיך בחיי. בדיוק כפי הוא ביקש.
-------------------------------------------------------------------------------------------
"אני חושבת שאני רוצה לתת לנו צ'אנס..." אמרתי כשישבנו במסעדה נחמדה על שפת הים
"ניקול, את בטוחה? אולי זה מוקדם מידי בשבילך?" שאל איציק
"כבר עברו שלוש שנים...אומנם זוהר עדיין חרוט לי בלב, אבל אני לא יכולה להמשיך כל החיים להתאבל עליו.." אמרתי
"אני באמת לא רוצה ללחוץ עלייך..." אמר איציק
"איציק, אני אסירת תודה לך על כל מה שעשית בשבילי. על זה שהיית איתי שם כל השלוש שנים האלה, על הכל, ואני חושבת שמגיע לך שאני אתן צ'אנס לזה.." אמרתי
"אני לא רוצה שתעשי את זה מתוך חובה..." הוא אמר
"אני לא עושה את זה מתוך חובה, חלילה..." אמרתי
"ככה זה נשמע..." הוא אמר
"אני מצטערת אם ניסחתי את טיפה דפוק, אך לא זאת הייתה הכוונה..." לגמתי מהיין
"אני מבין..." הוא לגם גם
"אז מה אתה אומר?" שאלתי
"ניקול, את יודעת שאני אוהב אותך, כבר כמעט 9 שנים שאני אוהב אותך...לכן אני לא אוכל לסרב לך להצעתך.." הוא אמר
--------------------------------------------------------------------------------
"אתה מה?!?!?!" צעקתי
"הצעתי לה נישואין אחותי!! את קולטת!??!?" הוא צעק
"אני לא מאמינה!!!!!!!!!!!! הגיעה הזמן באמת!!! אחרי 8 שנים!!!!!" קפצתי וחיבקתי אותו
"את קולטת? הצאתי לה נישואין שניה לפני שהיא אמרה לי שהיא בהריון!!" היו לו דמעות בעיניים
"היא בהריון???" שמתי את ידי על פי
"כןןןן..." הוא חיבק אותי
"נתנאל, אתה תהיה אבא, אתה קולט?!?!" שאלתי
"לאאאאא...בגלל זה החלטנו להקדים כמה שיותר את החתונה..." הוא אמר
"ואייי אני לא מאמינה...אני פשוט לא מאמינה..." המשכתי להגיד
"תאמיני...אני אהיה אבא...אבא..." פנו נראו מאושרים
--------------------------------------------------------------------------------
"מזל טוב!!!" רצתי אחריו אחרי שהוא שבר את הכוס
"אני לא מאמין..." הוא נישק את נתלי
"אמאאא!!!! אני נשוי!!!" הוא צעק לה כמו ילד קטן
"אני לא מאמינה..." היא ניגבה את דמעותיה
"מזל טוב אחי..." דודו בא לחבק אותו ואחריו בתאל
"מה שלומך?" שאלתי אותה
"מעולה...חתונה מדהימה.." היא אמרה
"עכשיו מחכים לשלכם..." חייכתי
"חחח יש זמן..." היא צחקקה
"נתנאל!! גבר!!" לינוי באה אליו
"אווו...שלום לך יא קרציהה..." הוא צחק
"תזהר תזהר...שאני לא אגנוב לך את האישה.." היא צחקה ונתלי הסמיקה
"נתלוש, הרבה מזל טוב..." נתתי לה נשיקה
"את יודעת לשמור סוד?" היא לחשה לי
"חחח ברור..." הסתכלתי עליה לא מבינה
"זאת בת..." היו לה דמעות בעינים
"מזלללללל טובבב..." חיבקתי אותה
-------------------------------------------------------------------
"ניקול!!!" שמעתי צרחה בטלפון
"חמישים סנטימר, משקל שלוש שש מאות..." זה היה נתאל
"היא ילדה?!?!?!" צעקתי
"כן!!!!!!!" הוא נשמע מאושר
"אנחנו עכשיו באים..." אמרתי
"איציק!!!! נתלי ילדה!!" צעקתי לו
"לא נכון!!!" הוא אמר
"כןןןן!!! היא ילדההה..." התחלתי לחפש את המפתח של האוטו
"אצלי אצלי, בואי מהר..." הוא אמר
הגענו לבית חולים, מחלקת יולדות, ונתי ישב עם חיוך מפה ועד צרפת...
"שלום לך אבא..." נשקתי לו
"יש לי ילדה..." הוא היה מרוגש
"היא בת מזל שיש לה אבא כמוך..." ליטפתי את פניו
"כנסי...נתלי בדיוק מאכילה אותה..." הוא צחקק מאושר
"הייי...אפשר להיכנס?" הצצתי
"כן..." היא חייכה
"שלום לך יפה שלי...." הסכלתי עליה
"תראי שלג, זאת דודה שלך..." נתלי דיברה אליה, היא הייתה כזו אימהית.
"שלג?..." חייכתי
"כן..." היא הנהנה
"שם יפיפה..." אמרתי
"שם הכי יפיפיה, לילדה הכי יפיפיה..." היא נשקה לה
--------------------------------------------------------------------------------
"ניקול...עברו כבר שנתיים מאז שאנחנו ביחד...ואם לחבר עם השנתיים וחצי הקודמות זה כמעט חמש.." הבנתי שהוא רוצה להגיד משהו...
"חחח איציק, תגיד כבר..." אמרתי לו
"תנשאי לי?" הוא הוציא טבעת יפיפיה והושיט אותה אלי
"אני לא מאמינה..." עיניי התמלאו דמעות
"ז"א לא?" הוא חייך חיוך מצחיק כזה
"ז"א כןןןן!!!" חיבקתי אותו
"חחחחח...אני לא מאמין!!" הוא נשק לי נשיקה מדהימה, בשיט, על המים, לאור ירח מלא.
-----------------------------------------------------------------------------------------
"מזל טובבבבבבב!!!!" נשמעו קריאות שמחה אחרי שאיציק שבר את הכוס
"קול ססון וקול שמחה, קול חתן וקול כלהההה" נתנאל התחיל לשיר את השיר וכולם הצטרפו אליו. בזרועותיו ישבה גשם הקטנה בת השנה וצחקקה.
"בואי לדודה..." ישר רצתי לאחיינית המדהימה שלי
"תראי איזו יפה דודה שלך היום.." אמר נתנאל
"אמא שלך הייתה יותר יפה.." נישקתי אותה
"לא נכון..." נתלי חיבקה אותי מאחור
"איי איי...זו הכלה שלי..אז בבקשה..." איציק בא וגנב אותי משם
"אני מאושר..." הוא לחש לי
"גם אני מאושרת..." אמרתי וחשבתי על זוהר, שעכשיו כנראה מאושר גם הוא, מרגיש שאני בידיים בטוחות.
"על מה את חושבת?" שאל איציק
"תאמת...על זוהר..." חייכתי
"על המכתב?" הוא הפתיע אותי עם התגובה הטובה שלו
"כן...הוא בטח שמח עכשיו בשבילנו, זה מה שהוא רצה בשביל שנינו..." הסתכלתי לשמיים
"אני בטוח בזה..." הוא אמר
"אני אוהבת אותך איצ'קו" אמרתי לו והתכוונתי לכל מילה ומילה במשפט הזה
"אני אוהב אותה זוהר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1 בשביל שנינו!!!!!!!!!!!!!!!!!" הוא צעק
"בוא ניכנס....יש לנו חתונה לחגוג היום..." משכחתי אותו חזרה לאולם
-----------------------------------------------------------------------
"דחפי!!!!!!!!!!!!!!!!!" צעקתי האחות בחדר ילדות
"אני לא יכולה יותרררררר" התייאשתי
"יש פה וואחד גבר!!!! דחפיייי!!!" היא צעקה לי שוב
"אהההההההההההההההההההההה, דחפתי ואיציק עמד עם פנים מבוהלות והחזיקלי את היד
"עוד קצת...אני רואה את הראששששש" היא אמרה
"אהההההההההההההההההההההההההה" נתתי את הצרחה האחרונה שלי ושמעתי קול של תינוק
ראיתי דמעות בעיניו של איציק, דמעות שימחה, וסוף סוף יכולתי להשתחרר לנוח.
"בבקשה...." היא נתנה לי להחזיק אותו
"תראה אותו...כלכך קטן..." אמרתי לאיציק
"הבן שלי..." הוא נישק אותי
"הבן שלנו..." תיקנתי אותו
"המשקל שלו שלוש שמונה מאות.." אמרה האחות
"גבר אמיתי!!!" צחקתי
"כמו אבא שלו..." אמר איציק
"ללא ספקקק...." נישקתי את ידו
האחות לקחה את בני, על מנת לשטוף אותו והביאה לי אותו חזרה תוך שעה, שבמהלכה התגעגעתי אליו, הרגשתי אמא, הייתי מאושרת, הכי מאושרת בעולם, יותר מאושרת ממני לא הייתה.
"שלום!!!!" נתנאל נכנס עם נתלי ושלג שכבר גדלה
"זה בשבילך..." הקטנה נתנה לי זוג פרחים
"אווו מתוקה שלי...." נגעתי בראשה
"את תאהבי אותי פחות עכשיו?" היא שאלה
"אני אוהב אותך ואת הבן שלי יותר מכולםםםםםם...." אמרתי לה
"לא נתת לו שם עדיין?" שאל נתנאל
"עדיין לא..." עניתי
"למה?" הוא שאל
"אני אתן לו מחר, עם סימליות מסויימת.." חייכתי
"טוב אפשר לראות את האחיין שלי יותר מקרוב?" שאל נתנאל
"בבקשה..." הרמתי והושטתי אותו לידיו.
הוא לקח אותו מזרועתיו והשכיב אותו על חזהו, הוא נראה כלכך מנוסה, כלכך אבהי.
ישר לאחר מכן נכנס אבי עם כל המשפחה המרובה, הגדול היה כבר בן 6, לכן היה מודעהכי למה שמתרחש.
"אוו אוו...לראות אותך אמא, מפחיד..." אמר אבי
"שתוק..." אליה הביאה לו מכה בגב
"מה?? אני רציני..." הוא צחק
"עד לאחותי..." נתנאל חיבק אותי
עם הזמן באה כל המשפחה, אמא, אבא, ג'ודי, סבתא, סבא.
החברים, כמו לינוי שגם לא מזמן התחתנה, דודו ובת אל שהיו בדרך לחתונה, אחיו של דודו ונוגה שזה עתה השתחררו והצבא.
אפילו מיכל ועינת קפצו לבדוק מה שלומי.
--------------------------------------------------------------------------------
"מתי את רוצה לרשום אותו?" שאל איציק
"כשאני אביא לו שם..." אמרתי והתבוננתי בבן שלי
"לאן נוסעים?" הוא שאל
"לשכונת החיים..." אמרתי והוא חייך
הגענו לשכונת החיים שנראתה שוממת כמו תמיד.
"את רוצה לשפץ את המקום ולהעמיד פה בית?" שאל איציק
"לא...המקום הזה מיוחד כמו שהוא..." חייכתי והרגשתי את ריח הים
"את לא באמת הולכת לטפס על הגג עם תינוק ואחרי לידה..." אמר איציק
"אני כן...ואחרי שאתה אתפס אתה תעביר לי את הילד למעלה.." אמרתי
"זה חשוב בשבילך?" הוא חייך
"מאוד.." אמרתי
טיפסתי למעלה והסתכלתי לעבר הנוף המדהים, המוכר.
"את לוקחת אותו??" צעק איציק
"כן.." הושטתי את ידי והרמתי את הילד לזרעותי
"לעלות גם?" הוא שאל
"ברור..." אמרתי לו
תוך כמה שניות איציק היה כבר למעלה.
"מדהים פה..." הוא אמר
"נכון...וזו הסיבה שבמקום הזה אני רוצה לתת שם לילד שלי..." אמרתי
"החלטת כבר מה הוא?" שאל בעלי
"כן..." הנהנתי והסתכלתי עליו, קטן, ישן.
"מה?.." הוא חיבק אותי
"זוהר..." מלמלתי.
באותה שניה נשבה רוח חזקה אך חמימה, ליטפה את פניי, הבנתי שזה זוהר שמלטף אותי, הים נהיה רועש, הבנתי שהוא צועק לי, מברך אותי, אך לא היה גשם וקרני השמש חיממו את גופנו, ומכך הסקתי
שזוהר מחייך, מחייך אלי, לבעלי, ולבני אשר הולך לסמל את המשכיות שלו, ההמשכיות של זוהר שלי שמעולם לא נעלם, ותמיד היה איתי, פה...בלב... שמתי את ידי על הלב ונשקתי לו, לזוהר הקטן.
ה-ס-ו-ף!!!
מקווה שנהניתן!!!!!!!
אחחח...כאב לי לסיים את הסיפור הזה. גם בעיקר כי רובכן התאכזבתן.
אבל אני מרוצה שכך זה הסתיים, זה מוצא חן בעיני. זה ציורי ובעל משמעות, וזה מה שעצם רציתי להעביר. שגם אם בנאדם לא איתנו מבחינה פיזית, הוא תמיד איתנו מבחינה רוחנית ותמיד יהיה מישהו שישלים אותו, בסיפור שלי בחרתי שזה יהיה הבן של ניקול. כאילו הנשמה של זוהר עברה אליו.
הבטחתי שזוהר לא יעלם נכון? קיימתי.
תודה לכולכן שקראתן את הסיפור שלי. היה לי את העונג לכתוב אותו לכן, ולקבל את התגובות המדהימות שלכן שגרמו לי כל פעם מחדש לחשק לכתוב.
אני לא יודעת מתי יהיה סיפור חדש, אולי בקרוב אולי לא, בכל אופן, אל תפסיקו לקרוא, ואל תפסיקו לכתוב. ומקווה לראות את כולכן בסיפור הבא.
שלכן באהבה רבה- ניקול
=O
ני בשוק.
פשוט בשוק.
זה נגמררררררררררררררררררררררר
:'(
אני בכיתי.
כל-כך בכיתי.
😢
יאאאאאאאאאאא..אלוהיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם..
כמהההההההההההה? כמה כישרוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן?
זה נגמר😢..
בלתי יאומןןןןןןןןןןן
זה פשוט פרק נדיררררררררררררר..
סיפור מדהיםםםםםםםםםםם!
חבל שנגמרררררררררררר😢..
מחכה לעוד סיפוררררררררררררר..
אררררררררררררר..חבל שנגמררררררררר=[
אוףףףףףףףףףףףףףףףף..
מעלףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף..
מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם..
אין לי מיליםםםםםםםםםם..
גלושק'הההההההה 😊
שמחה שאהבתן...
ומקווה שלא נשארתן מאוכזבות.
לוב יו המון!
אמאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אני לא מאמינהההההההה שניגמררררררררררר😢 😢
ניקולללל מושלמת שליי
איזה סוףף נדירר
מושלםם
מדהיםם
מהמםם
אהבתי אותו ואת הסיפור בכלל המוןןן המוןןן
איי כמה כישרון יש בךך?!
תמשיכי לכתובב עוד סיפוריםם
לוב יווו
מוואה ענקיתתתתתתתתת
ואוישש כמההההההה כישרון....
אין את כותבת פשוט מדהיםםםםםםםם
וגם הסוף היה ממש יפההההה
מחכה לעוד סיפור שלך..
אני לא יגזים עם התגובה שלי,
אני רק יגיד שזה הסיפור הכי טוב שקראתי פה באתר,
ואת כל השאר תפרשי לבד.
יש לך כישרון גדול ניקול, אל תפסיקי להשתמש בו.
אוהבת אותך (למרות הכל.. חח)
אליה
וואי אני פה עם דמעות בעיניים!
זה הסיפור הכי יפה מרגש ולא צפוי שקראתי.....
התאכזבתי שזוהר מת.... אבל כמו שאמרת זורי לא נעלם!
וניקול תמשיכי לכתוב יש לך את זה!!
יייייייייוווווווווווווווווווווווואאאאאאאאאאאווווווווווווווווווווו אני לא מאמינהההההההההההההההההה..
אין אין נקנקיייהה שליייי זה אחד הפרקים הכיייייייייייייייי יפיייייייייייייםםםםםםם שקראתייי אייי פעםםם
גם בסיפורררררררר שלךךךךךךךךךךך וגםם באתר!!!
נקנקיייההה שלייייי רציתייי להגידדד לךךךך שיששש לך כתיבה ממ---ע---ל---פ---ת!!!
הסיפוררר שלךךך פשששוטטטט מ==וווו===ששש==לללל==םםם!!!!
נוראאאאא נהנהתיייי לקרואאא את הפרקקק הזההה!! ואתתת כללל הסיפורר שלךך!!
ותאמת??????????????. הופתעתייייייייי מאוד מאוד מאוד מהפרק האחרון..
ריכזת שם את הכול בצורה הכי יפההה שיכוללההה להיות!!!!
מקוווה שיהיהיההה עודדד סיפורר שלךךך לקרואאאא.. אוההההבבבבבבבבבתתת אותךך!! =)
נ.ב
לא התאכזבתי מהפרק האחרון אבל הייתי יותר שמחה עם זוהר היה שם.. או שבעצם הוא היה שם!!
וחוץ ידעתי שיהיהה להם תינוק ויקראו לו זוהררר 😉
אההההההההההההההה..
זה ניגמר?!
לגמרי לגמרי נגמררררררררררררררררר?!
אופיייייייייייי..... לא רוצההההההההההההה...
הסיפור הכיייייי מושלם בעולםםם הסתיים לו... =[
זה היה סיפור מושלםםם... מדהיםםם... מרגששש.. קיצררר הכלללללל..
יאללה מגיע לנו סיפור חדש לא?!=]
אוהבתתתתתתתתתת המוןןןןןןןןןןןןן
מואההה
לילושש=]
הסיפור הכי יפה שקרתי
חבל שהוא נגמר אבל סיימת אותו יפה
את כותבת יפה
בחיים לא ראיתי כתיבה כזאת יפה
תמשיכי לכתוב
מחכה לסיפור הבא שלך
איזה מדהים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני עוד לא מאמינה שזה נגמר!!!!!!!!!! 😢
בכיתי כבר מרוב שמחה ועצב ביחד...חחח אני יודעת.. אני מוזרה!
וניקול... שתדעי שבחיים שלי לא קראתי משהו יותר יפה מהפרק הזה!!!!!!!!!!!! פשוט משו' לא רגיל!!!!
ושתדעי... בסוף לא התאכזבתי שניקול לא התחתנה עם זוהר.. הסוף שעשית הרבה יותר יפה!!!!!
אני נוראאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא שמחה שאהבתן!!!!!!
תודה רבה.
