•°.•שכונת ה-חיים•°.•

אופיייי=[
טוב לא נורא..😊
נחכה!!!


המשכוש
ומזלל טוב לחברה שלך=]

אוהבתת
בתאלוששש

יצאתי במהירות מהבית וראיתי אותה כבר יושבת בבית קפה עם כוס קפה ועוגה.
"מה נשמע?" שאלתי
"הכל טוב..." היא אמרה בעצב
"לא הכל טוב, קרה משהו?" שאלתי
"למען האמת כן.." היא ענתה
"מה?" נלחצתי
"אני צריכה להגיד לך משהו חשוב. תקשיבי לי טוב אבל..." אמרה
"אני מקשיבה..." אמרתי!!
"אממממ...אני רוצה לשתף אותך במשהו.." היא אמרה
"כן?" נלחצתי
"אני רוצה להיפרד מזוהר.." היא אמרה
"למה?" שיניתי תנוחה
"כי...לא טוב לי איתו.." היא אמרה
"למה?" שאלתי
"כי אני לא מרגישה אני עצמי בקריבתו...הוא כל הזמן מחפש בי את התכונות שלך, ואני זה לא את, זה סתם פוגע בי..." היא אמרה ואני נשארתי עם פה פעור
"למה את חושבת ככה?" שאלתי
"חחח ניקול, סמכי עלי, אני יודעת מה אני אומרת.." היא לגמה מהקפה שלה
"תגידי, אמרת לו משהו בקשר לזה שרעיון החופשה היה שלי?" שאלתי
"לא...לא אמרתי לו כלום. אבל אני חושבת שהוא קלט שאני לא הכי נהנית..." היא הסמיקה
"הבנתי אותך..." אמרתי
"אני רוצה לעשות את זה היום..אני אסע לדירה שלו.." היא אמרה
"שיהיה בהצחלה..למרות שהייתי מביאה לזה עוד קצת זמן.." ניסיתי למנוע ממנה לקבל החלטה פזיזה
"אין מה להביא זמן. כבר הבאתי מעל ומעבר...שום דבר לא ישתנה.." היא אמרה
"אני מבינה..." אמרתי
"טוב, אני חושבת שאני אסע...שיהיה לך יום טוב. ושמחתי להכיר אותך, את בחורה טובה" היא באה לקום
"אני מבינה שלא נתראה יותר..." חייכתי
"אני משערת שלא...אבל אני מקווה שהכל יסתדר...הוא אוהב אותך ניקול" היא אמרה
הורדתי את הראש ולא היה לי מה להגיד. חשבתי אם היא צודקת במה שהיא אומרת. אם זו לא אשליה מבחינתו אחרי שלוש שנים. ושוב...בלבול, בלגן ולא יודעים מה לעשות.
המחשבות על איציק...איצ'קו שלי...האם להיות עם זוהר פרושו לפגוע בבנאדם שהיה איתי ברגעים הכי קשים בחיים שלי?

-------------------------------------------------------
הוא פסע ברחוב, בין השלוליות והשמיים האפרורים ולא הבין מה הדחיפות של על לדבר עימו.
היא נורא הפתיעה אותו כאשר אמרה שזה לא יכול לחכות ליום אחר וחשוב לה שתגיד לו זאת עכשיו.
מצד אחד פחד, מצד שני אולי שמח, אך דבר אחד הוא ידע בוודאות, זה מה שגל הולכת להגיד.
הוא הבין את החלטתה, הוא ידע שלא יוכל להעניק לה את מה שמגיע לה, אך לא היה לו את האומץ להגיד לה את זה לבד. הוא שמח שאולי היא תעשה זאת במקומו ואז יהיה לו יותר קל, ואולי גם לה.
הוא ראה אותה מרחוק, יושבת על ספסל מול גן הפרחים.
~אני חייב להביא לפה את ניקול~ חשב.
"היי.." הוא נשק לה
"אהלן..." היא אמרה
"מה הדחיפות?" הוא חייך
"שב.." היא פקדה
"אני מקשיב..." הוא אמר כמו ילד טוב
"אני רוצה להיפרד..." היא הורידה את ראשה
"למה?" הוא הרגיש מחוייבות לשאול למרות שידע את התשובה
"כי....לא טוב לי" היא הייתה ישירה והוא העריך את זה
"אני מבין.." הוא אמר מאוכזב מעצמו
"זוהר..." הוא קטע אותה
"לא לא..אני באמת מבין את החלטתך, אני הרגשתי שאת לא עצמך כשאת איתי, אני מבין אותך" הוא חזר על עצמו
"אני שמחה שאתה לא מקשה עלי..." היא חייכה
"זה בסדר..." הוא חייך
"אני חייבת ללכת.." היא באה לקום
"אני אראה אותך עוד?" הוא שאל
"אני מעדיפה שלא...זה רק יגרום לי סבל..." היא ענתה
"טוב..." היא התבאס, כי אחרי הכל הייתה חשובה לו.
"להתראות..." היא שמה את התיק שלה על עצמה והתחילה ללכת לעבר המכונית
"גל..." היא צעק ורץ אחריה
היא לשניה דמיינה שהוא בא למנוע ממנה ללכת, שאולי היה לה נדמה והוא כן אוהב אותה:
"כן?" היא הסתובבה
"תקשיבי..." הוא אמר
"מקשיבה..." היא חייכה
"אממ...אני רוצה שתמצעי לך מישהו טוב שיאהב אותך באמת, מגיע לך, את בחורה מדהימה, מגיע לך מישהו הרבה יותר ממני...תאמיני לי.." הוא אמר וחייוכה ירד ברגע
"תודה רבה..." היא פתחה את מכונית האוטו
"בבקשה...ביי." הוא הסתכל עליה נוסעת והרגיש פתאום, חופש, את האפשרות להילחם על הבחורה היחידה שאהב בחיים שלו, היחידה שאהב באמת, ניקול.
-------------------------------------------------

"תגידי, את מוכנה לעוף לי מהחדר?" הייתי עצבנית אחרי ויכוח עם איציק
"ואווו...מה יש לך?!" מיכל נעלבה
"כלום...אני סתם עצבנית.." אמרתי
"למה?" היא שאלה
"איציק אידיוט!! הוא יביא לזה שאני אפרד ממנו יום אחד..." אמרתי
"מה הוא עשה?" היא שאלה
"יש לו יציאות לא במקום לאחרונה" לא רציית לפרט
"אלוהיי ישמור, תודה לאל שאני רווקה" אמרה מיכל ויצאה מהחדר
נשכבתי על המיטה וחשבתי על מה שגל אמרה לי. שהיא הולכת להיפרד מזורי. האם זה סימן בשבילי? שאלתי את עצמי. מעניין אם הם נפרדו כבר? את שאלותי קטע הפאלפון.
"זוהר..." אמרתי לעצמי
"הלו?" עניתי
"מה שלומך?" הוא שאל
"סתם.." עניתי
"למה?" הוא שאל
"היה לי ויכוח עם איציק.." אמרתי
"אההה...אז אנחנו בערך שווים.." הוא אמר
"מה ז"א?" שיחקתי אותה לא מבינה
"נפרדנו עם גל..." הוא אמר
"מה? למה?" עשיצי את עצמי מופתעת
"כי...לא הסתדר" שמעתי שהוא לא בדיוק רוצה לפרט את הסיבות
"הבנתי אותך..." אמרתי לו
"מה את עושה?" הוא שאל
"סתם שוכבת, בוהה בתקרה בחדר.." אמרתי
"רוצה ללכת לאנשהו?" הוא שאל
"לאן?" שאלתי
"לודע, לאנשהו...לטייל, אני יודע?" הוא שאל
"אין גשם?" שאלתי
"לא...דווקא ממש יפה היום בחוץ, אם להשוות לאתמול.." הוא צחק
"טוב בסדר.." אמרתי
"אני אבוא לאסוף אותך..." הוא אמר
"יש לך אוטו?" הופתעתי
"חחחח מזמן.." הוא צחק
"סוף סוף, הא?" עקצתי אותו טיפה
"שתקי..." הוא צחקק
"קיצר מתי אתה פה?" שאלתי
"מממ אני מעדיף להפגש יחסית רחוק מהבית, אני לא רוצה שמיכל וענת יראו אותנו.." הוא אמר.
"בסדר, אין בעיה..." אמרתי
"אז מתי?" הוא שאל
"כאילו אתה רוצה עכשיו עכשיו?" שאלתי
"אני מעדיף..." הוא אמר
"אז עוד חצי שעה..." אמרתי
"טוב...תלבשי נוח..."
"למה?" לא הבנתי
"הפתעה..." הוא אמר
"מממ טוב..." אמרתי בחשדנות
"עוד חצי שעה תיהיי מוכנה..."
"קיי.." אמרתי
"ביוש.."
"בייי" ניתקתי

קמתי מהמיטה והלכתי להתלבש...
"משהו נוח הוא אמר.." דיברתי עם עצמי
פתחתי את הארון שלי והוצאתי משם את הטרנינג היחיד שהיה לי בדירה הזו.
לקחתי צעיף, כובע וכפפות והלכתי לסדר תשיער. עשיתי שתי צמות, שיהיה נוח עם הכובע. אני יודעת שזה דפוק לבחורה בת 20, אבל למי אכפת, העיקר שנוח.
יצאתי אחרי 40 דקות מהבית, שיחכה קצת..לא יקרה לו כלום.
התחלתי ללכת במורד הקחוב ושמעתי אוטו מצפצף, סוזוקי סוויפט לבנה 2001, יפה זוהר.
נכנסתי לאוטו שהיה חמים בגלל המזגן.
"אויי קרר..." אמרתי
"חחחחח...אני ידעתי שתבואי קפואה כמו תמיד, פתחתי מזגן מראש..." הוא אמר
"חחחח תודה..." אמרתי
"יאאלה היינו פה?" הוא התניע
"לאן?" שאלתי
"סורפרייז.." הוא חיך
נסענו במשך שעה ומצאתי את עצמי בכניסה לחיפה.
"מה יש בחיפה?" שאלתי
"תראי...." הוא אמר
"נו זוהר..." אמרתי
"נו ניקול..." הוא חיכה אותי
"לאן זה?!" חזרתי
"אוף איזו חסרת סבלנות!!! חכי 10 דקות נגיע ותראי..." הוא אמר
"טובבב...." התרגזתי טיפה
"חחחח..." הוא צחק עלי
בדיוק כפי שהוא אמר, הגענו לשם תוך 10 דקות. בהתחלה לא קלטתי איפה אנחנו, אבל כשראיתי את השלט של המקום הציפה אותי צמרמורת.
"גן הבהיים..." קראתי את זה באיטיות והסתכלתי עליו עם עיניו פעורות
"אני תמיד מקיים הבטחות..." הוא חייך
"אני לא מאמינה.." אמרתי
"מה?" הוא שאל
"שזכרת..." שמתי את ידי על הפה מהלם
"נראה לך שאני אשכח?" הוא שאל
"אני לא יודעת...זה היה לפני שלוש שנים, והיינו אמורים לנסוע בשבוע שבו נפרדנו, אז הייתי בטוחה ששכחת.." אמרתי
"אני לא שוכח...במיוחד דברים שקשורים אלייך.." הוא אמר את זה בקול רך ועטף את ידי בידו
"אההה..." הסמקתי
"חחחחח בואי ניכנס..." הוא משך אותי אחריו...

את פרטי הבילוי המשותף והראשון שלהם...אחרי שלוש שנים, בפרק הבא. 


תהנו.
ותגיבו כמובן.. 

פרק מושלם כמו תמידדדדד
המשךךך

יואאאאא איזה מושלםםם

המשךךךךך

וואי אוווף שיסביר כבר למה הוא ניפרד ממנה.....אוף איתוווווו
המשךךךךךךך

קולולולולולולולו
איזה פרק מושלםםםםםםםםם
בין היפיםםם
תמשיכי ומהררר
בלי לייבשש
למרות שאת עמוסהה 😊

מושלםםםםםםםםם...
תמשיכי...

נייייייייייייייקייייייייייייייייי המשששששששששךךךךךךךךךךךך מווווווושששששששששלםםםם
איאאאאאאאאאיייייייייייייייייייייייייייין את גדדדדדדדדדדדדדדוללההה!!!
תמשיכיייי ימוכשרתתתתתתתתתתתתתתתתת
😊 😊 😊 😊 😊

ישששששששששששש זאת התחלהה חחח 😊 😊
גו זוריי גו זורייי
המשךךך!!!!

דייי
אני לא יכולה יותרררררררר
עם הכישרון הזההההההה
רררר את כל כךךך מוכשרתתתתת
והסיפור הזה כל כךךךךךךך מדהיםםםםם
אין אין עליוווווו
מתה עליווווווו=)

אני רוצהה עוד המשךךךךךך
מואה ענקיתתתתתת
אוהבתותך הכיייייייי שאפשרררררררר

בתאלוששש

אווו הסיפור הכי יפה באתררר
יאלה המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך

יואווווו !!!..
איזה כיף !!! איזה כיף !!! איזה כיףףףףף !!!..
בילוי ראשון !!!.. חיחי..

ניקול ==>
המשך דחופפפפפפפפ !!!!

איי זורי שלי.. אני נמסה...

איזהה מתווקקק..
נוו ניקוווווווווווווול.. גרר..
אוהב אותך ה.. ה.. הבחור.. גבר.. מה שהוא לא יהיה..

וניק.. למה את דווקא עוצרת בהכי מתח?
תמשיכי מהרר.. פליז...


וזוהרר.. ספר למה ניפרדתת ממננהה!!!

יאאאאאאאאאאאאאאאא איזה פרק יפהההההההההההה אהבתי אהבתי אהבתייייי
מחכה להמשךךךךך דחוף אבללל חחחחחחחחחחח ושחגיד לה סופסוף למה הוא זרק אותה!!!!
גררררר זה כזה מעצבן.... אוהבת המוןןןן טלוש 😁

אאאאאאאאאאאממממממממאאאאאאא.... איזה מתוק זוהר!!!!! 😁
(אלי ונדיוש' -----> תפרשו בעצמכם.. חחחחח בטח הבנתם!!!)

יייווו!!! אני במתח!!!!!
מתעקשת על המשך!!!!! 😎

אה...!! ושיהיה בהצלחה עם הארגון של המסיבת הפתעה!!!! 😁 חח