😮 סיפור מהמםםםםםםםםםםםםם
אני במתח תמשיכי בבקשה
יהיה המשך...עדיין לא שמו לי ת'אינטרנט הזה בע!!
אבל אל דאגו אם אני לא יצליח להעלות אני ישלח מישהו שיעלה.....
אל תתיאשו!ותמשיכו להגיב...
..... 😢
המשךךךךךךךךךךךךךךך
הנה הנה ההמשך שציפיתם לו באמצע הלילה כתבתי אותו במיוחד בשבילכן!כי מגיע לכן על כל הסבלנות!!!!
ההמשך לא הכי ארוך אבל בכל זאת אני מקווה שתאהבו=]
אחרי כל כך הרבה זמן\,קבלו אותו:
רצתי לנטלי שהייתה שרועה על הריצפה ובוכה מעליו....מעל.....
לירן שהיה זרוק שם ודם ירד לו כמעט מכל מקום,שמתי את ידי על עיני,והידיים שלי התרטבו מזרם הדמעות המלוח ששטף אותן.
ניסיתי להתעלם מהקולות של האמבולנס,של האנשים שהספיקו להתאסף מסביב,של נטלי צועקת בהיסטריה
ניסיתי לשכנע את עצמי שזה לא נכון.שזה לא אמיתי.הכל בראש שלי.
הורדתי את הידיים,והבטתי מסביב התמונה לא השתנתה,הלב שלי נקרע מבפנים הנשמה שלי כמעט יצאה החוצה,והכאב בחזה רק הלך וגדל,
אני לא עומדת בזה...
אנשי עזרה ראשונה לקחו את לירן לתוך האמבולנס נטלי עלתה איתו,וגם אני זינקתי לבפנים הייתי חייבת לדעת מה איתו......הוא כנראה איבד את ההכרה.
את הנסיעה עברנו בשקט,בלי להוציא מילה רק מדי פעם היה ניתן לשמוע את הנשימות החנוקות מבכי.....
הגענו לבית החולים,את לירן לקחו לטיפול נימרץ ואני ונטלי ישבנו במסדרון עם הקירות הלבנים והקודרים על הכיסאות ברזל הקרות...
ניסיתי להירגע ולנשום אוויר,אבל נשמתי רק את ריח התרופות המזעזע...
השקט לא נשבר,הייתה דממה ,ואת הדממה הזאת קטעו רק המכשירים שנשמעו ברקע,
'טוו טווו טווו טווו טווו'
צוות רופאים התרוצץ ממקום למקום,והלחיץ אותי עוד יותר,הבטתי בעיניה האדומות של נטלי,
-"נטי?" שאלתי בעדינות...
-"אה?" ענתה בחוסר כוחות.
-"להביא לך משהו לשתות?"
-"רעל" ענתה בשקט אבל מספיק בקול שאני ישמע.
-"נטלי!די!אני מביאה לך שוקו חם כמו שאת אוהבת בסדר?!"
היא הינהנה בראשה לחיוב,ופניתי למכונה שהייתה בסוף המסדרון.
הכנסתי כסף ולחצתי על הכפתור של השוקו..
חיכיתי כמה דקות והכוס הזאת לא יצאה!!הייתי כל כך עצבנית שבעטתי במכונה בכל הכוח,מה שגרם להרבה ראשים להסתובב לכיווני,אבל לי לא היה אכפת..בעטתי שוב...ושוב...עד שהכוס יצאה והתחילה להתמלאות בשוקו,חייכתי חיוך של ניצחון.חבל שהחיוך היה מזוייף...חבל שלרגע לא יכולתי להפסיק לחשוב עליו,חבל שישר אחרי שהחיוך המוזר הזה הופיע לו סתם משום מקום,אחריו הופיעה גם דמעה שירדה על פני לאט,ובסבל,לקחתי את כוס השוקו והתקדמתי לכיוון של נטלי הושטתי לה את הכוס,והיא אחזה בה בחוזקה,מתחממת מהחום שלה.
התיישבתי במקומי,ואז ראיתי רופא יוצא מאותו חדר של 'טיפול נימרץ'
רצתי לכיוונו,
-"יש חדש?מה קרה לו?..הוא יהיה בסדר נכון!?"התנפלתי עליו.
-"אני צריך קרובי משפחה" הודיע הרופא בקול רציני,שכל כך מאפיין רופאים,שונאת בתי חולים.
-"אנחנו פה בטיול,ההורים שלו לא נמצאים בעיר אולי בכל זאת תעביר לנו את הפרטים ואנחנו נדאג ליצור איתם קשר?" שאלה נטלי פתאום ברציניות,ובקול בוגר,התפלאתי מאיפה מצאה את הכוח והסבלנות לדבר כך.
-"בסדר את...?"שאל אותה.
-"חברה שלו" ענתה מיד.
-"אז ככה לירן קוראים לו כן?" אמר אחרי שהביט בדף שהיה בידו.
-"כן" אישרה נטלי בקול בטוח.
-"תאונת דרכים..מכה חזקה בראש..איבד את ההכרה.."מלמל תוך כדי שהוא הקריא מאותו דף.
-"ברגע שהוא יתעורר נדע אם הוא י היה בסדר או לא..עכשיו נותר רק לחכות" אמר הרופא בקול רגוע הסתובב והלך.
-"לחכות.." חזרה נטלי אחרי הרופא.
-"סליחה אפשר להיכנס אליו?" צעקה נטלי לדמות המתרחקת של הרופא.
-"........."
10 תגובות ויהיה לכם המשך=]
מושלם כמו כל פרק שלך..=]]]
המשךךךךךךךךךךך
מואהה..שלי!
יאאאאאאאאאא איזה המשךך יפה..
סוף סוף..
שימי המשךך
אמאאא
איזה פרקק סופנייייייייי
תמשיכיייי דחוףףףףף=]
אוהבתתתתת
בתאלושששש
איזהההה פרקק מדהיייםם.. אופיי..
המשךךך
אתן נהייתן מהירות שזה מפחיד...כבר 6 תגובות?!
חחחח
סתם רציתי לציין שהתגעגעתי אליכן מאד,
ושחסר עוד 4 תגובות ולי כבר יש המשך=]
עכשיו חסר רק 3 תגובות =)
תמשיכי בובה יפה שלייי
לא רוצה=[[
אני כל כך מאוכזבת ואממ עצובה!!
הפסקתם להגיב בכלל,
אז עכשיו אני מוותרת לכם על 3 תגובות רק בגלל שלא כתבתי לכם תקופה....אבל זהו אם לא תגיבו את ה10 תגובות שאני מבקשת
אני יפסיק את הסיפור.ואני רצינית.מאד.
-"סליחה אפשר להיכנס אליו?" צעקה נטלי לדמות המתרחקת של הרופא.
-"אחד אחד....חדר 298" החזיר הרופא צעקה בלי להסתובב,ונטלי הביטה עליי.
-"כנסי" אמרתי.
-"את בטוחה?" שאלה בחשש.
-"ברור" עניתי וניסיתי להשמע שלא אכפת לי.
-"בסדר.." היא הושיטה לי את הכוס שבקושי לגמה ממנה,והתקדמה לחדר שלו..התיישבתי בכוח על הכיסא מביטה בתקרה.. המתח הרג אותי מבפנים,עברה דקה והיא לא יצאה...קמתי והתחלתי ללכת הלוך וחזור הלוך וחזור במסדרון הארוך....מגניבה מבטים לשעון שבפלאפון....
הזמן עבר לאט לאט,לא מיהר לשום מקום....כאילו עשה לי דווקא.....
שוב הבטתי בשעון שבפלאפון,ואז קלטתי שצריך להודיע לכולם!
חייגתי את המספר של המורה,אל תשאלו מאיפה היה לי,אני בעצמי לא יודעת...
-"רות?"
...............
-"ששש...אל תצעקי,אנחנו בבית חולים"
...................
-"לירן,מהכיתה...עבר תאונת דרכים וקיבל מכה חזקה בראש הוא הרגע יצא מטיפול נמרץ"
..............................
-"מה אתם עושים במכתש רמון?"
...............
-"אה...טיול?!טוב אז תודיעי להורים שלו,ואני ונטלי נשאר כאן בנתיים בסדר?"
.....................
-"אם נצטרך משהו נתקשר אל תדאגי"
.................
-"להיתראות"
ניתקתי.
היא נישמעה מאד לחוצה.....
'טוב עכשיו ההורים של לירן בטח יבואו והכל יהיה בסדר......' ניסיתי להרגיע את עצמי,
'רגע ההורים של לירן!? הרי אנחנו פה בגללם!!!! אם...אם אבא שלו ידע איפה הוא ,הוא יקח אותו!איתו!לארה"ב!לאאאאאאאאאאאאאאאאאאא,אני חייבת לעשות משהו,אבל מה!??יווווווו' תמיד שאני צריכה לחשוב על איזשהו רעיון גאוני,מרוב לחץ הכל מתבלבל לי.
המשכתי ללכת הלוך וחזור ולחשוב מה אפשר לעשות...
לא עלה לי שום דבר לראש,החלטתי לספר לנטלי את הסיפור ונחשוב ביחד...!התקדמתי לחדר של לירן,הדלת הייתה טיפה פתוחה,מספיק פתוחה בשביל שאני יראה את נטלי יושבת על כורסא גדולה שהייתה ליד המיטה שבה לירן שכב כל כך חסר אונים עם אלפי מכונות מחוברות אליו,היא אחזה בידו וליטפה את שערו......טיפטפה עליו כמה דמעות,רציתי להיכנס,אבל שמעתי את קולה מדבר לא יכולתי שלא לשמוע...
-"לירני.....לירנוש....מלאך שלי.....אתה חייב..חייב להתעורר,בבקשה.אני מצטערת...כל כך מצטערת שהסתובבת באותה דקה והמכונית הזאת פגעה בך...לירן.....תפקח עינים..תאמר שהכל בסדר..אני כל כך מפחדת...כל כך דואגת....לירן כואב לי......לירן......אני יסלח לך,רק תתעורר...תתעורר"
דמעה זלגה שוב מעיני,אולי כי ראיתי אותו במצב הזה,ואולי בגלל שנטלי תסלח לו,והם יחזרו להיות ביחד מול העיניים שלי,לא הבנתי..
הדמעות שלי היו בלתי מוסברות לא ידעתי למה הן יורדות...
החלטתי לא להפריע לה עכשיו עם כל מה שיש לה על הראש, וחזרתי לאותו מסדרון שכבר הכרתי כל כך טוב....הבטתי על הריצפה והמשכתי ללכת,לא יכולתי לשבת.
ואז נתקעתי במישהו...הרמתי את ראשי וראיתי איש כבן 40 קצת מוזנח,עם פנים מודאגות..
-"את מכירה את לירן?" שאל אותי.....
-"..............."
אתר האהבה הישראלי