אז תגיד לי...למה זה כואב לי...למה ההרגשה..הזאת...עוד נמצאת פה...
למה הופעת בחיי...אתה הרי שום דבר..לא משו מיוחד...
כול מיקרה...פעם ראשונה שראיתי אותך..זה היה סתם...פשוט כלום...
הסתכלת עליי..אני עליך...החלפנו מבטים...וזהו...
למה הייתי צריכה לחפש אותך...להכיר אותך...
הרי האזהרות הללו באו מראש...אמרו לי..לא...לא...אל תתקרבי...
אבל התקרבתי...הכרתי...ונפגעתי..התאהבתי...
אתה לעולם לא תדע...לא תישמע אותי יותר..אני צריכה להתנתק מימך...
כאילו ששנינו לא קיימים...אין..כלום...אין ... אותנו...
אתה לא שיא היופי...לא שיא האופי...אבל אתה הנסיך שלי...
אולי פעם אני ישכח אותך...אבל עכשיו...אתה שלי...
במחשבות שלי...אתה שלי...
אני זוכרת...כמה רצינו להיות יחד...איך חיבקת אותי...ליטפת אותי...
ושכנעתי אותך שיהיה בסדר...
היה לנו טוב...נפגשנו כול הזמן...
אך לא ידעתי שזה מעיק עליך...
לא ידעתי שאתה משקר לי..
למרות שכך היה מהתחלה...
ואז הכלבה עוד התערבה, סכסכה, המציאה...
הכול נהרס...אין אתה ואני...אבל אתה כן...אתה שם איתה..
ואני פה לבד..
עם אני ירצה אני לא יהיה לבד...ישלי מספיק כאלה שרוצים אותי...
אבל הם לא מספיקים לי...מצידי שלא יהיה אותם...
ותהיה...אתה...
אולי פעם אני ישכח אותך...אבל..עכשיו...בהווה...אתה האהבה שלי...




