עבודה בתנ"ך

ואני מכתוננת למשל שרה,אברהם רבקה וכ'ו...
בבקשה..
חן!

לא הבנתי מה את צריכה
מה הכוונה מושגים של שרה?
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*

לא מאמי..
אני צריכה כל מיני מושגים ומילים ושמות מסיפורי אברהם..
אני נתתי דומגאות למשל לשמות כמו רבקה שרה יצחק אברהם וזה..אבל אני צריכה הרבה עזרה!!!
כאילו לעוד מושגים ושמות!!

מיד תקבלי מושגים!.. תני לי שניונת לחפש!

אַבְרָהָם
אברהם, אביהם הראשון של בני ישראל, חי בתחילת האלף השני לפני הספירה. הוא מְכוּנֶה 'אבי האומה'.
אברהם נחשב לאבי המוֹנוֹתֵיאִיזְם, כלומר, הוא היה הראשון שהאמין בה' כאל אחד ויחיד, עליון על כל ובורא הכל.
השם "אברהם" מופיע בשתי צורות: צורה קצרה - אברם, וצורה ארוכה - אברהם. השם אברם משמעותו: אב/אבי נשגב. שם זה רומז על האדם הנקרא כך, או על האל - אבי הוא רם;
הצורה הארוכה - אברהם - היא הַרְחָבָה של הצורה הקצרה.
אלוהים שינה את השם מהצורה הקצרה לארוכה (בבראשית י"ז), כחלק מטקס המינוי של אברהם לתפקיד: אברהם יהיה אב להמון גויים. תוספת היסוד האלוהי - ה' - לתוך השם מקשרת בין אברהם לבין האל שמעניק לו את שמו.
הסיפורים על אברהם מופיעים בספר בראשית, פרקים י"ב - כ"ה, ונרמזים בשאר ספרי המקרא.
במסורת הקדומה, שמשתקפת בספרות חז"ל ובספרים החיצוניים, אנו מוצאים פרטים רבים נוספים על חייו של אברהם.
על פי המקורות השונים, מוצאו מאוּר כַּשְׂדִים שבעיראק של ימינו. משם נדד לחָרָן שבדרום תורכיה (על גבול עיראק), ומשם לארץ כנען - במסלול שבו עברו הנוודים הקדומים (השבטים השמים המערביים), לאורך "הקשת הפורייה", (המכונה גם בשם 'הסהר הפורה').
יש אומרים שנולד בחָרָן, עבר עם משפחתו לאוּר כשְׂדים, חזר לחרן, ומשם המשיך לכנען. בארץ כנען המשיך אברהם בדרכו על גב ההר, לנגב ולמצרים.
סיפורי אברהם מתארים את חייו וחיי משפחתו, בזמן נדודיהם ברחבי ארץ ישראל. בזכות נדודים אלה ניתנה לאברהם "בעלוּת" על הארץ. הוא ומשפחתו חיו בשולֵי היישוב הכנעני שבארץ. אברהם כרת בריתוֹת והסכמים עם אנשי המקום, והסכמים אלה איפשרו לו לחיות ולנדוד בכנען עם רכושו הרב.
בכל מקום שבו חנה, נהג אברהם להקים מזבח לה' אלוהיו או קרא לו בְּשֵׁם. על ידי כך הכריז על קיומו של אל אחד, ה' - שהוא אלוהי השמים והארץ, ועל בעלותו של ה' על המקום.
מסיפורי אברהם, ומסיפורי האבות בכלל, אפשר ללמוד על מנהגים וחיי חברה שהיו מקובלים במֶסוֹפּוֹטַמְיָה ובכנען בתקופתו (ראה הערכים: אבות, תעודות נוזי , תעודות מארי, חוקי המזרח הקדמון).
לסיפורי אברהם יש מגמה חינוכית - דתית-לאומית: ללמד על גודל אמונתו של אברהם באלוהים, ולהראות כיצד רכש זכויות בעלות ושייכות על הארץ שהובטחה לו ולבניו.
תיאורי המסעות שערך חוזרים בסיפורי חייהם של בניו ובתולדות עמו בתקופות שונות, בבחינת "מעשה אבות סימן לבנים".
המבנה הספרותי של סיפורי אברהם שבספר בראשית מבוסס על המספרים הנוסחאיים שבע ועשר:
* אברהם זוכה לשבעה נאומי ברכה והבטחה (פרקים י"ב 3-2, י"ב 7, י"ג 17-14, ט"ו, י"ז, י"ח, כ"ב 18-16).
* אברהם מתנסה בעשרה ניסיונות (לפי חז"ל);
* בין אדם לנוח היו עשרה דורות, וגם בין נוח לאברהם היו עשרה דורות.
הניסיונות שגזר ה' על אברהם: הניסיונות באים בהדרגה, לפי רמת הקושי שלהם - מהקשה לקשה יותר. בכל ניסיון עומד אברהם במבחן קשה, אך מצד שני - מקבל הבטחה (לזרע, לארץ, להגנה).
ניסיונות אלה הם:
1. ה' ציווה על אברהם לעזוב את ארץ מולדתו; בהמשך לציווי זה ניתנה לו ההבטחה הראשונה, שיהיה לגוי גדול. אברהם ציית וזכה בהבטחה נוספת: "לזרעך אתן את הארץ הזאת" (פרק י"ב);
2. כאשר הגיע אברהם לכנען, נאלץ לרדת למצרים בגלל הרעב, ושם היתה שרה אשתו נתונה בסכנה (פרק י"ב);
3. אברהם נאלץ לוותר ללוט אחיינו על חלק מהארץ שהובטחה לו, בעקבות מריבה על שטחי מרעה בין רועי לוט לרועי אברהם (פרק י"ג);
4. אברהם יצא למלחמה קשה, כדי להציל את לוט (פרק י"ד);
5. אברהם נאלץ לוותר על הבן שהעניקה לו השפחה הָגָר למען שלום בית (פרק ט"ז);
6. הציווי לקיים את מצוות המילה, וזאת כאשר היה אברהם בן תשעים ותשע! (פרק י"ז);
7. לוט היה בסכנה בסדום, אך ה' הושיע אותו בזכות אברהם (פרק י"ט);
8. שרה נלקחה על ידי אֲבִימֶלֶךְ מלך גְרָר, אך הוא השיב אותה לאברהם, ויצחק נולד בשלום (פרקים כ'-כ"א);
9. הולדת יצחק גרמה לגירוש ישמעאל, הבן הבכור (פרק כ"א);
10. ה' ציווה על אברהם להקריב את יצחק - עקידת יצחק (פרק כ"ב).


בְּרֵאשִׁית
הספר הראשון במקרא ובחומש. הוא נקרא כך על שם המילה הפותחת אותו, בהתאם לנוהג לכנות ספר על פי המילים שבפתיחתו. נוהג זה היה מקובל גם במזרח הקדום.
שם זה הולם גם את תוכן הספר - סיפוריו עוסקים בראשית העולם, ובראשית האנושות והאוּמה הישראלית.
שמו הלועזי של ספר בראשית – גֶ'נֶסִיס - מקורו בשפה היוונית (כלומר, מתרגום התנ"ך ליוונית), ופירושו - התהוות (העולם), ההתחלות, התולדות. מן התרגום היווני עבר השם לתרגומים אחרים.
מן הספר עולים רעיונות יסוד של האמונה היהודית: קיומו של אל אחד ויחיד, בורא עולם; מעמדו העליון של האדם בבריאה; החוק המוסרי שמוכתב על ידי האל האחד; ראשית הרוע; מערכת שכר ועונש; אחדוּת האנושות (ממוצא אחד משותף), בחירת האל באבות, כלומר, בעם ישראל, והבטחתו לזרע ולארץ; האל המכוון את מהלך ההיסטוריה ועוד.
לפי המסורת היהודית כתב משה את חמשת ספרי התורה מפי אלוהים.
לחלק מסיפורי בראשית, כמו סיפור הבריאה, גן עדן והמבול, נמצאו מקבילות בספרויות המזרח הקדום ( בבל, אשור, אוּגָרִית ועוד).

שָׂרָה, שָׂרַי
אשתו של אברהם (בראשית י"א 29), ואמו של יצחק. היא האם הראשונה מבין ארבע האמהות.
שרי נולדה באוּר כַּשְׂדִים (בראשית י"א 31), נישאה לאברם, ונדדה אתו לחרן ומשם לכנען.
פרט מעניין בנוגע לקשר ביניהם נזכר בבראשית כ' 12 - בפסוק זה אומר אברהם: "אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי, ותהי לי לאישה". החוקרים סבורים כי משפט זה משקף מנהג חוֹרִי, שיש עליו עדויות בתעודות נוזי. לפי מנהג זה, מותר לאדם לאמץ נערה ולשאת אותה אחר כך לאישה, או להשיא אותה לבנו. במקרה זה שרי היא אחותו של אברם, בתו המאומצת של תֶּרַח, ולבסוף גם כלתו.
בין סיפורי אברהם ושרה בספר בראשית מופיע סיפור החוזר על עצמו - בבראשית י"ב ובבראשית כ'. לפי שתי הגרסאות של סיפור זה, אברהם ושרה מגיעים בנדודיהם למצרים (פרק י"ב) ואחר כך לארץ גְרָר (פרק כ'), וכאשר הם מתקרבים לארץ הזרה מבקש אברהם משרה להצהיר שהיא אחותו, כדי שלא יפגעו בהם. ידיעותינו על חוקי נוזי מאפשרות להבין מעשה זה: אימוץ אישה לאחות העניק לה זכויות-יֶתֶר ומעמד גבוה יותר מזה של אישה שלא אומצה לאחות.
על שרי מסופר שהייתה עקרה (פרק י"א 30), כמו רבקה ורחל אחריה. היא גם מתוארת כאישה יפת מראה (פרק י"ב 11), כמו רבקה ורחל. בגלל עקרותה נתנה את שפחתה הָגָר לאברם לאישה, ומזיווג זה נולד ישמעאל. בהיותה בת תשעים נגאלה שרה מעקרוּתה, בחסד ה', וילדה את יצחק.
אלוהים הוא ששינה את שמה של שרי ל"שרה" פרק (י"ז 15), כפי ששמו של אברם שונה לאברהם (שם). שני השמות - "שרי" ו"שרה" - פירושם "שָׁליטה", "מלכה", ושניהם מעידים על מעמדה הנכבד.
שרה מתה בחברון בת 127 שנים, ונקברה במערת המכפלה. אברהם נקבר אחר כך לצידה.

הָגָר
הגר היא שפחת שרה ואמו של ישמעאל בן אברהם.
שרה נתנה לאברהם את שפחתה הגר לאישה, כדי שתלד לו בן שייקרא על שם הגבירה שרה. מעשה זה מבוסס על מנהג קדום שהיה נפוץ במזרח הקדום ומעוּגן בחוקי ח'מוּרַבִּי.
סיפור הגר מופיע פעמיים בספר בראשית:
לפי פרק ט"ז נמסרה הגר שפחת שרי לאברהם. היא הרתה לו, התנשאה על גבירתה העקרה שרי, ולבסוף ברחה מפניה למדבר.
לפי פרק כ"א היה ישמעאל נער כששרה ילדה את יצחק, והגר וישמעאל גורשו אל המדבר.
לפי חוקי המזרח הקדמון, חוקי ח'מורבי וחוקי נוזי, אם השפחה ילדה בן לאדון ולגבירה, מעמדה כְּאֵם מקנה לה יתרון בהשוואה לשאר השפחות: לבעליה אין רשות למכור אותה. עם זאת, מותר להם להחזירה למעמדה הקודם, הנחוּת.
בחוקי נוזי נמצא חוזה נישואין, המחייב את האישה לתת לבעלה אָמָה במקומה אם היא עצמה לא תלד לו בנים, ושולל ממנה את הרשות לגרש את בן האמה.
הגר נחשבת לאם ההַגְרִיִים, הם הישמעאלים שׁוֹכְנֵי המדבריות.
לפי המדרש, הגר היא בתו של פרעה מלך מצרים, שניתנה במתנה לשרה (כהמשך לסיפור בבראשית י"ב).

וואי תודה מאמי!!!!!!!
עזרת לי!!!!!!!

רִבְקָה
רבקה היא בת בְּתוּאֵל אחות לָבָן ואשת יצחק . היא גם בת אחיו של אברהם , או נכדתו של נחור אחי אברהם הפירוש המקובל של השם "רבקה" הוא 'עֶגְלָה', בדומה לצירוף "עגל מרבק" (יש מפרשים את שמה מלשון קשירת שֶׂה או פרה בחבל, או מלשון דַיִשׁ (בסורית). חוקרים אחרים מפרשים את שמה על פי הערבית, במשמעות של רכּוּת וגמישות.
רבקה מתוארת כאשה אידיאלית: טובת מראה וטובת לב, ומצטיינת בהכנסת אורחים
בסיפור נישואיה ליצחק שימש [אליעזר] עבד אברהם כשליחו של אברהם, ומצידה של רבקה השתתפו במשא ומתן שלפני הנישואין לָבָן אחיה ואמה, ולא אביה.
יש חוקרים הסבורים שהנישואין בין רבקה ליצחק מבוססים על הדגם של "נישואי אחות" המקובל בתעודות נוזי: הבעל מאמץ את אשתו לְאחות בחוזה הנישואין, ובכך משפר את מעמדה.
על רבקה מסופר כי בדומה לשרה ולרחל גם היא הייתה עקרה, עד שה' התערב וברך אותה בתאומים - יעקב ועֵשָׂו (פרק כ"ה 24-21). במאבק בין יעקב לעשו עמדה רבקה לצידו של יעקב, והסיתה אותו לגנוב את הברכה מעשו. אחרי כן היא עזרה לו לברוח לחרן מפני כעסו של אחיו (פרק כ"ז).
לפי בראשית מ"ט 31 נקברה רבקה במערת המכפֵּלָה, לצד יצחק.

לוֹט
בנו של חָרָן ונכדו של תֶּרַח, כלומר, אחיין של אברם
לוט נולד באוּר כַּשְׂדִים, ונדד עם כל משפחתו לחרן. אחר כך הצטרף למשפחת אברם, ונדד אתם לארץ כנען, משם - למצרים, ובחזרה לכנען בכנען פרץ ריב בין רוֹעֵי לוט לרועי אברם, על שִׁטְחֵי קרקע ומים לעדרֵי הצאן שלהם. אברם הציע לאחיינו להיפרד, כדי להימנע ממלחמות ביניהם ולשמור על יחסי שלום. לפי הצעתו של אברם, בחר לעצמו לוט למגורים איזור עשיר במים - את כיכר הירדן כאשר לוט נלקח בשבי במלחמת המלכים - יצא אברם לשחרר אותו (פרק י"ד), וכאשר רצה ה' להשמיד את סדום ועמורה - ערי הכיכר, ניסה אברהם להצילן (פרק י"ח).
התנהגותו של לוט בסדום בולטת לטובה, כפי שמעיד הסיפור על הכנסת האורחים שנהג לוט במלאכים שבאו להודיע לו על האסון העומד לבוא על ערי הכיכר - "מהפכת סדום ועמורה". לוט ניצל בזכות היותו צדיק. כאשר נמלט עם שתי בנותיו מהעָרים ההרוסות, הוא הפך לאבי העמים עַמוֹן ומוֹאָב, קרוֹבֵי עם ישראל (פרק י"ט). הסיפור מציין בין השאר את שיכרותו של לוט, וממנו צמח הניב "שִׁיכּוֹר כַּלוֹט".
סופו של לוט אינו ידוע.
שמו מעיד על היותו אדם מסתורי ("לוּט" פירושו "מְכוּסֶה", "עטוּף"). בפרק י"ט ישנם קשרים רבים בין לוט לבין בריחה - הימלטות (השורש מ.ל.ט.). יש פרשנים המקשרים אותו לשם לוֹטָן, מאלוּפֵי אֱדוֹם.
אֵשֶׁת לוֹט: במהפכת סדום היא נמלטה עם בעלה ובנותיה, אולם לא צייתה לַצַּו שלא להסתכל לאחור - ובזמן הבריחה פנתה והביטה לאחור, ולכן הפכה לִנְצִיב מֶלַח (פרק י"ט 27-15).
מותה המוזר של אשת לוט הביא לצמיחת הסברים וסיפורים שונים, מהסברו של פְלָבְיוּס (קדמוניות היהודים, א, ז, ד), שהיא הביטה ומביטה כל הזמן לעבר העיר, ועד מדרשים שונים, המפרטים את מעלותיה וחסרונותיה, את חֶטְאָהּ ועונשהּ. לדוגמה, אשת לוט גילתה לשכנותיה הסְדוֹמִיוֹת שבאו אליה אורחים, ובסדום היה חוק שאסור לארֵחַ אורחים (היא ביקשה לשאול מהשכנות מלח לבישול, ומכיוון שחטאה במלח - נענשה במלח). במדרשים השונים מפרטים שהיא התעכבה כי דאגה לבנותיה שנשארו מאחור, או שריחמה על בית אביה הסדומי, או שגילתה חוסר אמונה בדברי המלאך, עסקה בהצלת רכוש ועוד.
מימי בית שני עד ימינו יש המאמינים כי סלע מסויים של אבנֵי מלח בדרום ים-המלח הוא נציב-המלח של אשת לוט. מכיוון שצורות הסלעים באיזור משתנות במשך הזמן, נודדת האגדה מסלע אחד לאחר.
חוקרים מודרניים רואים את סיפור אשת לוט כסיפור אֵיְיטִיוֹלוֹגִי, שמטרתו להסביר את התנאים הטוֹפּוֹגְרָפִיים המיוחדים שבאיזור ים המלח (כלומר, את הצורות המשתנות של סלעֵי המלח).

סְדוֹם וַעֲמוֹרָה
שתי הערים המפורסמות ביותר בערי הכִּיכָּר שליַד ים המלח. הן נזכרות בסיפורי אברהם - במלחמתו במלכי מְסוֹפוטמְיָה (בראשית י"ד) ובמאבקו למנוע את חורבנן (בראשית י"ח-י"ט). סדום הייתה מקום מושבו של לוט, אחיינו של אברהם.
שתי הערים נענשו על ידי ה' בחורבן בגלל רשעותם של תושביהן (בראשית י"ט), והפכו לסמל הרִשְׁעוּת, לסמל הענישה הצודקת ולסמל החורבן .
סיפור הרִשְׁעות והחורבן של סדום ועמורה קשור לתופעות טבע גיאוגראפיות מקומיות של אזור ים המלח (רעידות אדמה, התפרצויות ווּלְקָנִיוֹת וכדומה), ולקוּחַ ממסורות היסטוריות עתיקות ומאגדות. אלה כולם משולבים בסיפור קורותיהם של אברהם ולוט (בראשית י"ח-י"ט).
במקרא מופיע כמה פעמים הצירוף "מהפכת סדום ועמורה

בְּרִית מִילָה
בבראשית י"ז מתגלה אלוהים לאברהם, ומבטיח לו הבטחות חוזרות לזרע, לירושת הארץ, לשלטון ועוד. ה' מצווה עליו למול את כל הזכרים בביתו כאות וסמל לברית הנכרתת בינו לבין האל.
מנהגי הברית
כל בן זכר מזרע אברהם חייב להימול בהיותו בן שמונה ימים;
חובת המילה מוטלת על האב;
האדון חייב למול גם את עבדו;
יהודי שלא יימול - ייענש בעונש כָּרֵת.
מי שלא נימול נקרא עָרֵל (כגון הפלשתים).
נהגו למול בכלי אבן (אבן צור, חרבות צורים).
מנהג המילה היה מקובל בקרב מרבית העמים הקדומים השכנים לישראל (לפי ירמיה ט' 25-24 נהגו למול את בניהם עמי מצרים, אֱדוֹם, עמוֹן, מוֹאב ועוד) . עמי אירופה והעמים במרכז אסיה ובמזרחה לא אימצו נוהג זה. על פי רוב הייתה המילה חלק מטקסי חניכה והתבגרות: סימן להצטרפות לקהילה. המנהג נעלם בהדרגה בתקופה הפרסית והיוונית (/ההֶלֶנִיסטית).
בתקופת בית שני הפכה המילה לסימן ליהדות, והנימול היה מצטרף לעדת בני ישראל. מצוות המילה ומצוות השבת הפכו למצוות העיקריות ביהדות.
ביצוע המילה עבר במשך הזמן מידי אבי התינוק לבעל מקצוע, הנקרא מוֹהֵל.
מכיוון שישמעאל נימול בהיותו בן 13 שנה, נוהגים המוסלמים למול את בניהם עד גיל 13.

עֲקֵדַת יִצְחָק
סיפור עקידת יצחק, בבראשית כ"ב, הוא שיא וסיום לשרשרת הנסיונות ומבחני האמונה של אברהם אבינו. הסיפור מעיד מדוע בחר אלוהים באברהם ובזרעו לשאת את הייעוד האלוהי.
הפשט של הסיפור – שה' ניסה את אברהם, כדי לדעת אם הוא ירא אלוהים (כ"ב 1, 12). הנסיון היה קשה ואכזרי: אברהם נדרש להקריב לה' את יצחק בנו. יש לזכור כי יצחק הוא בנו יחידו של אברהם משרה אשתו, שנולד להם בזקנתם, והוא אמור להיות ממשיכו של אברהם, ממנו יצמח לגוי גדול (בראשית י"ז 19, כ"א 12). אברהם עמד בניסיון. הוא עקד את בנו על המזבח, והניף את המאכלת על מנת להקריבו, אך ברגע זה קרא לו מלאך ה' מן השמים ועצר בעדו. במעשה זה הוכיח אברהם את מסירותו המוחלטת לה'.
לסיפור יש כמה מגמות:
א. ללמדנו מהי אמונה ללא סייג.
ב. ללמדנו שאלוהי ישראל אינו רוצה בקורבן אדם (דבר שהיה מקובל בפולחן האלילי: למולך, לכמוש ולאלים אחרים). הקורבן הרצוי הוא איל, או בהמה טהורה אחרת.
ג.להודיע מדוע נתקדש הר המוריה לעבודת ה' (בראשית כ"ב 14). כלומר, זוהי מגמה אייטיולוגית-מקומית.
הסיפור הקשה מעורר קשיים תיאולוגיים ומוסריים:
א. מדוע מעמידים אדם בניסיון אכזרי כל כך? מדוע תובעים קורבן-אדם על מנת להוכיח שזהו קורבן בלתי-רצוי?
ב. לשם מה האל יודע הכל מנסה את האדם?
ג. מדוע מצווה אלוהי הצדק והמוסר לשפוך דם?
ד. האם האמונה קודמת לצווי המוסר?
סיפור העקידה נחשב לאחד השיאים באמנות הסיפור המקראי: הוא מתעלם מתיאורים ופרטים של רקע, נוף, מחשבות והרגשות, ממעט בדיבורים, אך רומז אל כולם בסגנונו הפשוט והקצר, ובשתיקתו.
חז"ל חיברו מדרשים רבים כדי למלא את החללים והפערים שבסיפור.
העקידה היא נושא מרכזי בתפילה ובפיוט: "זכור לנו (=לזכותנו, לטובתנו) עוקד, זְכוֹר לנו נעקד".
זהו גם נושא בולט בכל תחומי האמנות: ציירים, פסלים, סופרים ומשוררים הירבו לעסוק בו, והוא תופס מקום חשוב גם באמנות ימינו.

מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה
בשם "מכפלה" נקרא השדה שבחברון, שבו הייתה המערה שקנה אברהם אבינו מעֶפְרוֹן החִיתִי כאחוּזַת קבר (בראשית כ"ג). באמצעות קניית מערת המכפלה רכש אברהם זכויוֹת קניין ובעלוּת על הקרקע, כלומר, הרכישה מבטאת את מימוּשׁ זכויות הקניין של אבי האומה על הארץ שהובטחה לו.
במערת המכפלה נקברו זוגות של אבות: אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה (בראשית כ"ג 19, כ"ה 10-9, מ"ט 29, נ' 13). לפי המסורת היהודית קבורים בה גם אדם הראשון וחווה. קברים אלה מחזקים את מעמדה של העיר חברון כ"עיר האבות".
משמעות השם "המכפלה" (תמיד עם ה"א הידיעה) אינו ברור. ייתכן שהוא מבטא כפילות של השדה והמערה שבתוכו, ואולי הוא מתייחס לזוגות הקבורים במערה.
המסורת על קברי האבות במערת המכפלה היא קדומה, ומצויה במדרשים רבים, אצל פְלַבְיוּס, אצל מְטיילים ונוסעים מימי הביניים ועוד.
המקום המקודש כיום כמערת המכפלה קדוש גם למוסלמים, ונקרא בפיהם "חַרָם אֶל חַ'לִיל" (= מקדש החָבֵר, הוא אברהם אבינו).
המבנה שמעל מערת המכפלה הוקם בסוף ימי בית שני.
בתקופת המנדט הבריטי נאסר על יהודים לבקר במערת המכפלה, והותר להם להגיע רק עד למדרגה ה- 13 שלפני המערה. בשנים 1967-1948 נאסרה לחלוטין כניסת יהודים למערת המכפלה.
משנת 1967 ואילך הותרה הכניסה למערה לכולם, ונקבעו זמני תפילה נפרדים ליהודים ולמוסלמים.

רָחֵל
פירוש השם "רחל" – רְחֵלָה, כִּבְשָׂה.
רחל היא בתו של לבן, אחותה הצעירה של לאה, אשתו של יעקב, גבירתה של בלהה ואמם של יוסף ובנימין (בראשית כ"ט-ל"א, ל"ה). ביהדות היא נחשבת לאם הבנים, אמם של שבטי ישראל, המוסיפה לדאוג להם גם לאחר החורבן והגלות (ירמיה ל"א 15).
בסיפורי בראשית יש לרחל ולבניה עדיפות על לאה אחותה ובניה. יעקב אוהב אותה יותר, וכדי לזכות בה הוא עובד אצל אביה 14 שנה; רחל גם יפת תואר ויפת מראה (פרק כ"ט 18-16). אמנם עקרותה של רחל בולטת בניגוד לפריונה של לאה (פרק ל'), אך דווקא ליקוי זה רומז על גדולתו העתידית של יוסף, הבן שייוולד לה לאחר עקרות ממושכת. בניה של בלהה שפחתה - דן ונפתלי - אמורים להחשב אף הם לבניה של רחל.
רחל ולאה חשו שאביהן קיפח אותן (בראשית ל"א 15), ורחל גנבה את התרפים המשפחתיים בצאתם מארם לכנען (פרק ל"א 19).
רחל מתה כאשר ילדה את בנימין, בנה הצעיר (בראשית ל"ה 20-16). בעת הלידה הייתה המשפחה בדרך לאפרת, בית לחם (שם). המקרא אינו מציין באיזה מרחק מבית לחם. ישנן במקרא שתי מסורות לגבי מקום קבורתה של רחל: מצפון לבית לחם יהודה, או בארץ בנימין (שמואל א', י' 2; ירמיה ל"א 15). המסורת שלאחר תקופת המקרא מזהה במפורש את מקום קבורתה של רחל בסמוך לבית לחם. חוקרי ימינו סבורים שנקברה בארץ בנימין.

אולי זה יהיה מוגזם =\

אבל את יכולה להביא לי שמות מסיפורי אברהם בבקשה...
כי אני צריכה תפזורת לעשות תפזורת..
בבקשה,חן!

לוט
אברהם
שרה
יצחק
יעקוב
ישראל
רחל
עקידת יצחק

י ש עוד?

????????????????יש עוד?????????????????

במקום להגיד תודה את דורשת במגעילות עוד.. תרגיעי. אם הייתי יכולה להוסיףף
עוד משהו, מילה שלי הייתי מוסיפה.. אני כבר מזמן לא לומדת סיפורי אברהם, עזרתי כמה שאני יכולה
חפשי קצת בעצמך!! אנשים, אתם יכולים להיות טיפה יותר מנומסים, אני בסך הכל עוזרת לכם,
אני לא סוג של משרתת, או מבצעת העבודות שלכם.לעזור זה בשמחה, אבל לא ככה!

סליחה,לא התכוונתי,באמת!!!!!
אני מצטערת!