שלום לכולם... אני אנסה לספר לכם את הסיפור שלי.......... תודה לכל מי שיעזור..
אז ככה לפני בערך 4 וחצי חודשים היא שלחה לי הודעה באייסי.. היא גדולה ממני בשנה ולא ממש הכרתי אותה חוץ משראיתי אותה בבצפר.. זה היה בערך 10 ימים לפני הסילבסטר... קיצר דיברנו קצת והיא שאלה אם אני רוצה להיות איתה בסילבסטר, אמרתי שכן. 3 ימים לפי נפגשנו התנשקנו ונגענו אחד לשני.. ואמרנו שניפגש שוב בסילבסטר ניפגשנו.. שוב התנשקנו והכל היה אחלה... הבעיה שבאותה תקופה היא אהבה אותי ואני הייתי רק דלוק עליה.. ואז האהבה שלה נפסקה אחרי שהצאתי למישי למרות שמבפנים בכלל לא אהבתי את מי שהצעתי לה אבל עשיתי טעותת ענקית.. אז היא פשוט הבינה שאני לא ממש מעוניין אבל נשארנו ידידים טובים והיה לה משו קטן עליי עדיין. עבר קצת זמן.. הגיע יום האהבה וכתבתי לה מכתב על כמה שאני מת עליה בתור ידידה וזה.. ובעוד שאני כותב אני מתחיל להבין כמה שאני אוהב את הילדה הזאת... מאז היה יודעת על הרגשות שלי עליה... ואז היא אמרה לי שאולי עוד יש לנו מצב ביחד אבל היא לא בטוחה... אז אמרתי שבסדר.. ובינתיים למרות הכל הקשר שלנו ממש ממש התחזקק במשך השלושה חודשים האלה אחרי יום האהבה הייתי כותב לה הרבה מכתבים מביא לה פרחים.. הבאתי לה כרית עם לב.. והרבה פעמים הייתי מביא לה שוקולדים.. בזמן הזה היא כבר דלוקה קצת על מישהו אחר ולא עליי.. אבל עדיין הקשר שלנו בתור ידידים מתחזק מאודדד... יש לשנינו צמיד שאני הבאתי לה והיא אמרה לי שכל פעם שהיא עצובה או משו אז היא חושבת עליי ומחזיקה תצמיד ואז היא שמחה.. ולמשל שנסעתי לחול היא כל הזמן התקשרה להגיד שהיא מתגעגת והיא לקחה איתה את הכרית לכל מקום.. ואפילו בטיול השנתי שלה דיברנו כל יום.. גם לי היא קנתה משו כדי שאני תמיד יוכל לחשוב עליה...
המצב שלנו היום הוא כזה... אנחנו הידידים הכי טובים שיש.. מדברים כל יום לפחות שעה בטלפון ובדרך כלל יותר וכמובן שנפגשים וזה.. אבל אני עדיין אוהב אותה.. אוהב אותה כל-כך שאף אחד לא מבין בכלל מה אני מרגיש אליה.. הייתי עם כל-כך הרבה בנות שכולן היו יפות ומקובלות והכלל אבל אף אחת לא אהבתי ככה פשוט לשמוע תקול שלה גורם לי לבכות מרוב אושר שאני בכלל זכיתי להכיר אותה.. מאז שהבנתי תאהבה שלי אליה אני בכלל לא מצליח להסתכל על בנות אחרות ואיכשהו לשכוח אותה היא לא יוצאת לי מהראש.. וקורה המון שאני נכנס לדכאון ובוכה המון בגלל שהיא לא רוצה אותי וזה.. ותבינו היא אומרת לי שהיא מתה עליי בתור ידיד ושהיא הייתה מאוד רוצה להתאהב בי אבל זה הלב קובע במי להתאהב והוא פשוט לא בחר בי.. אני מאמין לה אבל אני פשוט לא מבין את זה, זה לא נשמע לי הגיוני... קיצר אני לא יודע מה לעשות עם עצמי.. מצד אחד אנחנו ידידים ממש טובים אבל אני עדיין רוצה לנשק אותה שוב כמו פעם... ואני אוהב אותה כל-כךךךךך אני רציני אני פשוט יחכה לה 20 שנה עד שהיא תרצה אותי.. אין אני פשוט לא יכול בלעדיה....
קיצר אם מישו יכול לייעץ קצת אז תודה




