תמשיכי!!!!!!!
את חייבת..!!!
יאלללה אחלה סיפוררר...
אהבתי בטירוףףףףף!!!!
חג שמח וכשר!
לאב יו
גל!ש
הוא-
"מה קרה!??!?!" שאלתי בדאגה
"אורן.. זאת שרון.. זה דחוף.. בוא מהר למכולת של יעקב, האופנוע.."
"מה קרה?!?! מה יש עם האופנוע??" שאלתי כשאני מזיע ולחוץ
"אייי אורן בוא כברררר"
השיחה נותקה,
מהר בלי לחשוב יותר מדי לקחתי את המפתחות של האוטו ונסעתי למכולת
כשהגעתי הייתה שם משטרה ואמבולנס..
שרון רצה אליי צולעת וחיבקה אותי כשהיא בוכה והיסטרית,
ראיתי שם את נתי, שוכב מחוסר הכרה..
"יש לו דופק! אני חושב שהוא מתיחל להתייצב!" שמעתי את אחד הרופאים צועק
עזבתי לרגע את שרון שהביטה עליי, רצתי אל נתי..
הבטתי עליו.. רציתי לבכות.. חלקים מגופו היו מכוסים בדם, זה כאב רק מלראות אותו ככה
הבטתי על שרון שבוכה ועל נתי הפצוע..
לא ידעתי מה לעשות..
היא-
בכיתי והמון, כאב לי.. נפצעתי ברגליים ואת יד ימין לא יכולתי להזיז בכלל!
חלקים מגופי היו בדם..
לא ידעתי מה עם נתי ואם הוא בסדר, ראיתי מטושטש מהבכי ומהתאונה עצמה
לא רציתי לקבל שום טיפול מיוחד ולא לנסוע לבי"ח בגלל שחוץ מהכאבים לא הרגשתי רע
לא סחרחורות ולא כלום,
אבל היה לי קר
רעדתי..
אורן הוריד מהר את החולצה ורץ אליי שם אותה עליי בעדינות אבל במהירות וחיבק אותי..
השיער שלי היה פרוע,
אורן אסף אותו, כדי שיהיה לי נוח..
הוא חיבק אותי, הבטנו ביחד על המתרחש,
הרגשתי טיפות קטנות וחמימות מלטפות אותי,
הדמעות של אורן..
נישקתי אותן בעדינות..
אורן הביט עליי עינו אדומות מדמעות..
אבל חיוך קטן ואופטימי ומלא אור עלה על פניו
"שרוני, בואי, צריכים לבדוק אותך.."
אמר אחד הרופאים
"אני לא רוצה!!" בכיתי בהיסטרייה, ביד שיכולתי להזיז חיבקתי חזק את אורן
שלא יקחו אותי
"מאמי שלי, אני אבוא איתך" אורן אמר לי..
אז הסכמתי..
צעדנו אל האמבולנס..
נתי התעורר, אבל הוא היה מעורפל..
השעה הייתה כבר 6
קר בחוץ.. לח.. ואור השמש התחיל לעלות..
חשבתי לעצמי, למה כשאני עם נתי אני חושבת על אלון וכשאני עם אורן אז אני עם אורן!
ושום אלון לא ישנה את זה..
אורן דאג לי, חיבק אותי והיה איתי..
לקחו אותי לבי"ח ואורן דיבר עם ההורים שלי והרגיע אותם
עד מהרה הם הגיעו לבי"ח
שמו לי גבס ביד..
ניקו את הפצעים וחבשו
"שתשאר בבית מס' ימים.." הציע הרופא..
ההורים שלי הנהנו בראשם..
עייניו של אורן היו אדומות אבל מעייפות..
"בואי מתוקה נוסעים הביתה.." לחשה לי אמא
"אני נוסעת עם אורן בסדר..?" עניתי
אמא הביטה על אורן, אורן הנהן בראשו וחייך..
ההורים שלי חייכו אמא ליטפה אותי והם נסעו..
אני ואורן הלכנו אל האוטו בשתיקה
נכנסו למכונית ופתאום
אאאאאאאאאאאאאאאמממממממממממממאאאאאאאאאאאאאא 😢
מסכנה!!! שתרגיש טופ 😉
ו... קילרית 😮
קוראים לי מור =] ומה שמך בישראלית?!?! חיחי 😂
וכן!!!! אני ימשיך לקרוא עוד 54390726360 סיפורים שלך!!
הם מקוריים ומאוווווווווווד יפים!!! 😁
אס.. 😁 תמשיכיכיכיכיכיכככיכיכיכיכיכיכי
כי אני מתה לדעת ת'המשך..
יווו זה מדהייים!!!
המשך דחווווף!!
וואי איזה מתח ..... !!!
המשך דחוףףףףףףףףףף .............
לוב נדיושששששששששששששש...........!!! 😊
היא-
כשפתאום, זה בא משום מקום
הרגשתי צורך להדביק את השפתיים שלי אל השפתיים שלו..
נשיקה ארוכה ומתוקה..
אבל הוא קטע אותה באמצע..
"זה לא בסדר מאמי.. בוא הביתה.." הוא אמר
"אני מצטערת.." לשחתי..
הסטתי את מבטי אל החלון, והדמעות זלגו לי מהעיינים.
טיפה אחר טיפה ליטפו את הלחיים שלי
משכתי באפי כך הוא קלט שאני בוכה..
"מה יש מאמי?"
הוא-
לא יכולתי לדעת שהיא בוכה, חניתי את האוטו בצד
"מה יש מאמי?" שאלתי
"אני לא יכולה להתגבר עלייך! לא יכולה!!" היא צעקה
וזה היה נשמע כ"כ חזק וברור! והבכי לא הפריע לה להגיד את זה בצלילות
כ"כ כאב לי, כ"כ הרגשתי שזה מהלב
לא היה לי מה לבגיד רק הסתכלנמו אחד לשני בעיינים,
היא ועייניה הבוהקות והכחולות, שהיו זוהרות מהבכי
באתי ללטף טיפה שזלגה מלחייה אבל היא סובבה את ראשה בכעס
ליטפתי את ראשה "מאמי.."
ואז היא סובבה את ראשה, ואז אלו לא היו סתם דמעות, אלא בכי אמיתי
וכואב
"אני לא יכול יותר!" צעקתי ודפקתי את ידי על האוטו, היא מאוד נבהלה
"מה!?!?" היא צעקה
"אני אוהב אותך!!! את מבינה?!!?!"
והבכי שלה פשוט לא השתלט על עצמו
אז היא יצאה מהאוטו והתיישבה על המכסה מנוע (מקדמה של האוטו למי שלא יודע 😊 )
והביטה לצדדים, והרוח העיפה את שיערה, ראיתי את בגדיה עם כתמי דם
ואותה חבושה במספר מקומות, והגבס על היד שלה..
והיא בוכה בגלל כאב אחר..
יצאתי אלייה
"למה התקשרת אליי כשקרתה התאונה?"
"אין לי מישו אחר.." היא אמרה בלחש ובבכי.. והדמעות ממשיכות..
הנחתי את ידי על הכתף שלה והיא הניחה את ראשה על כתפי
נתתי לה נישקה בראש
"בואי.. ההורים בטח דואגים לך.."
היא הנהנה בראשה, הסכימה איתי..
נכנסנו אל האוטו,
הבטנו אחד על השנייה
ולאט לאט קרבנו את הראשים כדי להתנשק
נשפתיים התקרבו כשצלצול טלפון עצר הכל..
מיייי זהההההההה היההההההה???????
וואו.... סיפור מדהים!!!!!
אהבתי את הרעיון של שתי נקודות מחשבה, זה גורם לסיפור להיראות הרבה יותר אמיתי..
מאמי שימי המשךךך....
קילרייית 😮
איך קוראים לך?!!??!!? 😂
וכרגיל.. מהמהמהמהמהמהמהמהמהמם!!!! 😊
תמשיכיכיכיכייכיכיכ 😊
הנה אני מגיבה ועכשיו תעלו לנו המשך...
אני חייבת להגיד לך שחוץ מזה שאת כותבת את זה בצורה יפה כ"כ,גם הרעיון של השתי נקודות מבט כ"כ מוסיפות לסיפור.זה הופך ת'סיפור למציאותי יותר ונחמד יותר כי כיף לדעת מה הצד השני הרגיש/חשב בזמן שהיא/הוא אמר/ה משהו מסויים חשוב.
תודה מאמי 😊
אנשים אני יוצאת קצת אני אזחור יותר מאוחר ואמשיך את הסיפור הכ"כ מעניין הזה
חחח לוב יוווו
ו.. קוראים לי קרן, וזה נראה לי ברור מהחתימה.. 😊
הוא-
"אחי אתה מנ מניאק! בן זונה!"
וניתק, הבנתי שזה נתי...
נהירתי את ראשי "אוקי.." מלמלתי..
"מה יש?" שרון שאלה בדאגה
"חח סתם טעות במספר" שיקרתי.. אבל בלב שקט..
"אה.. אוקי.. נוסעים? אני עייפה ורוצה לישון"
"אין בעייה מאמי! הכל בשבילך!" אמרתי בחיוך
שרון נתנה לי נשיקה בלחי, אולי זה נשמע קצת מוזר
אבל משום מה הסמקתי כמו ילד בכיתה א'..
היא חייכה, כ"כ שמחתי.. אחרי כ"כ הרבה זמן היא חייכה!
היא-
כן.. משום מה הצלחתי לחייך, הצחיק אותי לראות אותו מסמיק
וגם לו עלה חיוכון קטן על הפרצוף
רציתי לקפוץ עליו אבל וויתרתי..
פתאום, היה צלצול שיחה לא מזוהה
"הלו.." אמרתי
"מאמי את בסדר!?!? אני מצטער! אני כ"כ מצטער!!"
זה היה נתי, שנשמע באמת כ"כ חסר אונים...
"ממ ממ אני לא יכולה להגד לך שזה בסדר, ברור לך נכון..?" אמרתי בקרירות
"מאמי אני מבין! אבל אני באמת.. אני רוצה לראות אותך! לדעת שהכל בסדר!!"
אמר בדיבור מתנצל
"מאמי, אני בסדר. מה איתך?" שאלתי
"אני שברתי רגל אבל כמה פציעות, הרופאים אומרים שיצאתי מזה במזל..."
"אני שמחה!" אמרתי..כשהאמת.. התכוונתי לזה..
"אז את נותנת לי עוד סיכוי?" הוא שאל..
"נחשוב עלייך.." אמרתי בתיחכום
מזווית העין קלטתי את אורן מחייך
"מאמי אני באמת מבקש..." אבל קטעתי אותו באמצע
"מאמי די! אני באמת עייפה אני הולכת לישון.. ביי.."
וניתקתי בלי לחכות לתגובה
הגענו אל הבית שלי
הוא נשק לי על הלחי "ביי מתוקה שלי. אני אדבר איתך.."
"תודה מאמי שלי! באמת המון תודה!" אמרתי ונישקתי אותה בחוצפה..
נכנסתי אל הבית..
הוא-
שמחתי שהיא נישקה אותי, זה נתן לי הרגשה טובה..נסעתי אל הבית, עייף תשוש
אבל מחוייך מכל כיוון..
הגעתי הביתה..
נכנסתי, ומה שראיתי שם..